"אם אנשי הנגב והצפון היו מבינים כמה משמעותי הסיפור הזה הולך להיות לחייהם – היו עומדים פה עכשיו מאות אלפים של אנשים עם שלטים שבכולם כתוב 'שדה תעופה בנבטים!'. אבל מרחוק זה נראה ויכוח גיאוגרפי. מי מהם מבין שמדובר בעצם בדיון הכי משמעותי על המעסיק הכי גדול של הנגב בעשורים הקרובים? על העתיד של הילדים שלנו?"
יום חורף יפה ושמשי. אולי בשל כך קשה להתרשם מחומרת הדברים שבוקעים מפיו של ד"ר אבי שגב, נציג התושבים בוועידת נבטים. מתנ"ס השחר בדימונה, מבנה מודרני, יפה ומעוצב בלב שכונת יוקרה. קחו את כל הקלישאות שיש לכם בראש על דימונה, תהפכו אותן, תסובבו עוד קצת – ותתקרבו אל מראה השכונה. אפילו בית הכנסת שממול למתנ"ס הבוטיק מעוצב כמו תחמוני מס של כמה קבלנים.
ברמקולים אפשר לשמוע את קולו המתלהב של בני ביטון. ראש עיריית דימונה מתראיין לזמרי ופתחי, שמשדרים היישר מוועידת נבטים. לא ברור מה יהיו הישגי הוועידה, אבל ביטון מצליח במקום שבו רבים וגדולים כשלו כליל. בשיטפון מדברי הוא מדבר על שדה התעופה שחייב לקום בנבטים, והשניים לא מצליחים להשחיל מילה.
"בני, בני", מנסים השניים לעצור את המראת הביטון – לשווא. "נשאר ממש מעט זמן עד סוף הראיון. יש לך אולי איזה 400-500 מילים אחרונות?", שואל פתחי בייאוש. ביטון מזנק על ההזמנה, וממשיך בהתלהבות לפרוס את חלומות החול על שדה התעופה הבינלאומי בנבטים. לבסוף השיטפון נרגע, וביטון מזמין את השניים בעוד כמה שנים לגזירת הסרט, ולטיסה הראשונה שתמריא מנבטים לניו יורק. "אבל זה יהיה במחירים שפויים?", תוהה זמרי. "בטח", מתלהב ביטון, "מחירים של דימונה!".
לא בחצר האחורית שלנו
נדירים הם המקרים בישראל שבהם נדמה שיש הסכמה כה רחבה על נושא. הרצון להקמת שדה תעופה בינלאומי בנבטים מקבץ יחדיו את חלוצי עמק יזרעאל, ואת תושבי מעברות הפיתוח לשעבר. את קהילות הבדואים בנגב, ואת האליטה הביטחונית של ישראל. יזמים ממולחים, ואנשי שיכונים מפולפלים. פריפריה דרומית וצפונית, וגם תושבי המרכז. לכל קבוצה יש אינטרס גדול מאוד ששדה התעופה הבא של ישראל יוקם במקום בסיס חיל האוויר בנבטים, ולא ברמת דוד שבעמק יזרעאל. אלא שאז עולה השאלה: אם הכל טוב וכולם בעד – למה צריך ועידה מיוחדת? ואיך קורה שהעניין הזה תקוע?
תחשבו על הפעם האחרונה שלכם בנתב"ג, על התורים הארוכים מהגלות בדרך לחו"ל, ותחשבו שכל זה יכול להיות אחרת לחלוטין. כבר עשור ההחלטה על גורל שדה התעופה הבא של ישראל נעה ונדה בין ועדות ומשרדים מתכננים ותחמנים, פקידים ונדפקים, נדחקים ונדחים, והכל־הכל־הכל על חשבון הציבור במדינת ישראל. בכל שנה שבה לא מתקבלת ההחלטה היכן להקים את שדה התעופה הבא, אנו עומדים יותר ויותר בתור, נקלעים לנתב"ג בשעות מוזרות רק כי אין זמן אחר להמריא ולנחות ממדינת האי שלנו, ובעיקר משלמים הרבה יותר.
רגע אחד, אתם אומרים, מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה? מה פתאום נזכרו בזה עכשיו? למה עושים ועידת נבטים? הו, טוב ששאלתם. השבוע הבא הוא שבוע קריטי במיוחד לעתיד הנסיעות שלכם לחו"ל ולעתיד מדינת ישראל. אם הכל ילך כשורה, בשבוע הבא ייפול הפור שיקבע היכן יקום שדה התעופה הבא של מדינת ישראל. זה אולי לא נראה כל כך משמעותי, אבל חכו – עד סוף הכתבה גם אתם תמרטו שערות.
"הקמת שדה תעופה בינלאומי בעמק יזרעאל זה שיגעון מוחלט. זו החלטה שתדרוש פינוי של כ־4,000 תושבים שמתגוררים בעמק כבר יותר מ־100 שנה, מאז תקופת הביצות. מדובר בקהילות מבוססות, שממש לא ניתן להעתיק בקלות. כמו כן, אפילו המשרד להגנת הסביבה קבע שהרעש הצפוי באזור עמק יזרעאל יעלה על 64 דציבלים, מה שיחייב פינוי של קהילות נוספות ופגיעה משמעותית באיכות החיים של התושבים".
גבוה ובלוריתי, אבי סמוביץ', סגן ראש מועצת עמק יזרעאל, רק מתחמם כשהוא מבהיר למה הקמת שדה תעופה בלב העמק היא רעיון עוועים. "אם שדה התעופה יוקם בעמק יזרעאל, זה יגרום לעצירת בנייה של 100 אלף יחידות דיור ב־23 רשויות סמוכות. מדובר בכחצי מיליון תושבים שייאלצו למצוא פתרונות דיור אחרים. כמו כן, תקנות הרעש ימנעו פיתוח עתידי באזור. מעבר לכך, כ־637 אלף דונם של שטחים חקלאיים ייצאו משימוש – כמו 12 פעמים השטח של תל אביב. וכל זה משום שגידולים חקלאיים מושכים ציפורים – דבר שמסכן את הטיסות. מדובר בפגיעה עצומה בחקלאות המקומית, בביטחון התזונתי, בכלכלה האזורית".
סמוביץ' מניד את ראשו בחוסר אמון, וממשיך: "אם שדה התעופה יוקם בעמק יזרעאל, תלמידים בבתי הספר ובגנים יצטרכו להסתובב כל היום עם אטמי אוזניים, בגלל הרעש הבלתי נסבל. גם זיהום האוויר יפגע בבריאותם של מאות אלפי תושבים. אבל עזוב את זה, בוא שנייה נחשוב על תשתיות. כבר עכשיו, כשאתה עולה או יורד מהצפון בשעות העומס, אתה מבלה בפקקים ארוכים. האזור שלנו לא מוכן להתמודד עם כמות כזו של תנועה. הכבישים הקיימים לא יספיקו, ואין לך מספיק שטח כדי להרחיב תשתיות לכבישים נוספים או לבנות איירפורט סיטי. זה כמו לנסות להכניס עדר פילים לחנות חרסינה!".
סמוביץ' מסביר היטב מדוע תושבי עמק יזרעאל והמועצות הסמוכות לו מתנגדים בנחרצות להקמת שדה התעופה בשטחם. אסף אוברלנדר, ראש המועצה המקומית רמת ישי – עוד צפוני שהגיע מרחוק כדי לתמוך בדרום – מחזק את דבריו. "חד וחלק, הקמת שדה תעופה אזרחי ברמת דוד, בסמיכות גדולה ליישוב אזרחי ולבסיס צבאי פעיל, זה לא רעיון טוב. אם למדנו משהו מהאירועים האחרונים, כמו אלו שהתרחשו לאחר 7 באוקטובר, הרי זו לא הדרך הנכונה. שילוב של תשתיות צבאיות ואזרחיות באותו מתחם יוצר סיכון ביטחוני מיותר, ומדינת ישראל חייבת להפיק מכך לקחים".
גיל דייגי, טייס לשעבר: "בגין החליט שנסוגים מסיני עם שלום אסטרטגי, ואמר לרמטכ"ל ולחיל האוויר שימצאו פתרונות. גם אז חיל האוויר התנגד, כי היה לו את סיני כשטח אימונים. והנה, החזירו – ועדיין הסתדרו. נבטים תוכנן, בנוי ומותאם להיות שדה תעופה בינלאומי, מרגע הקמתו כחלק מהסכמי השלום עם מצרים"
במדינה שבה אפשר לסיים כל ויכוח באמירה "בסוף זה עניין של ביטחון", אני מתעקש להבין מעבר. "מעבר לבעיה הביטחונית, החלופה הברורה, הנכונה והמקצועית היא הקמת שדה תעופה בינלאומי בנבטים שבנגב. מדובר באזור שכבר יש בו תשתית מתאימה, שאפשר להרחיב ולפתח. ומעבר לכך, יש כאן הזדמנות אדירה לחזק את הפריפריה הדרומית של ישראל, לקדם פיתוח כלכלי וחברתי בנגב, ולשחרר את מרכז הארץ מהעומס הבלתי נסבל. הנגב הוא הפתרון המתבקש. כל השאר פשוט צפוף מדי כבר עכשיו".
ומבחינה כלכלית, יש איזה יתרון להקים את השדה ברמת דוד?
"גם מבחינה כלכלית נטו, אין ספק שהדרום הוא הפתרון הנכון. יש קרקע זמינה, והפיתוח ייתן מענה לצרכים ארוכי הטווח של המדינה. זה מובן שחיל האוויר מעוניין לשמר את הבסיסים שלו, אבל אסור לתת לאינטרסים צרים להכתיב החלטות כל כך קריטיות לעתיד המדינה".
עסקי אוויר וחיל אוויר
ובכן, הנה יצא הג'ויסטיק מהקוקפיט. הכירו את הגורם הרשמי שמתנגד לשדה תעופה אזרחי בנגב – חיל האוויר. איך קורה שפאר כוחנו הצבאי הוא זה שמתנגד לשדה תעופה בנבטים? בוועידה אני פוגש את גיל דייגי, טייס לשעבר בחיל האוויר, שמסביר: "מפקד חיל האוויר חתום על הביטחון של המדינה בכל הנוגע לאיומים מהאוויר. הוא לא אחראי לרמת הרעש, לאיכות החינוך, לביטחון התזונתי של מדינת ישראל, לתחבורה או לכל דבר אחר. הוא חתום רק על האיומים שבאים מהשמיים, ולכן ההסתכלות שלו – בצדק – היא דרך הפריזמה של הביטחון במרחב האווירי, ובפריזמה הזו, הקמת שדה תעופה אזרחי בנבטים תפריע לחיל האוויר".
למה בעצם?
"כי יש מרחב מעל תל אביב וירושלים שמאפשר תחבורה אווירית אזרחית, אבל מהקו הזה ודרומה זה אזור של חיל האוויר. שלא כמו בצפון, בדרום אין כמעט יישובים, ולכן חיל האוויר יכול לעשות מה שהוא רוצה – בומים על־קוליים כשאתה טס מהר, מה שאסור בצפון. יש גם מטווחים ואזורי אימונים. כן, בסוף הדרום הוא מגרש המשחקים של חיל האוויר".
אז אי אפשר להקים שדה תעופה?
"אפשר, ברור שאפשר. מפקדי חיל האוויר לשעבר, כמו אליעזר שקדי, אומרים שזה אפשרי. ובנוגע לאזורי אימונים – יש הפרעה לאזור וחצי של שטח אימונים. זה לא משהו שחיל האוויר לא יודע להתמודד איתו. הדבר השני שעליו מדבר חיל האוויר הוא שיש סכנה שמטוסי הנוסעים לנבטים יפגשו את מטוסי הקרב מחצרים מעל כביש 40, וזה לא דבר שכדאי שיקרה. אז מבחינה טכנית, כשבודקים את כמות הפעמים – מדובר במעט מאוד פעמים שבהן זה עשוי לקרות, משהו כמו 40-50 שעות בשנה. וגם לזה גופים תכנוניים מהעולם מצאו פתרונות. אפשר להמריא בגבהים שונים, כי בניגוד לרכב, הגובה הוא גם פקטור. יש פתרון טכני".
לא הבנתי, ממתי חיל האוויר מכתיב לקובעי המדיניות מה לעשות?
דייגי מחייך: "רוצה או לא רוצה, מפקד חיל האוויר הוא כבר חצי פוליטיקאי. הרמטכ"ל הוא מפקד הצבא, אבל מי שמקצועית ומבצעית מסביר את הדברים לדרג המדיני הוא מפקד חיל האוויר, ולכן הוא דרג מקצועי מאוד בכיר, שדעתו חשובה מאוד".
אז אין סיכוי שחיל האוויר יוותר?
"מה שחסר פה זה מנהיגות. כשהיה את השלום עם מצרים, בגין החליט שנסוגים מסיני עם שלום אסטרטגי, והוא אמר לרמטכ"ל ולחיל האוויר שימצאו פתרונות. גם אז חיל האוויר התנגד לשלום, כי היה לו את סיני כשטח אימונים. והנה, החזירו – ועדיין הסתדרו. גם בתקופת רבין, בהסכמי אוסלו, חיל האוויר התנגד שיהיה מסדרון אווירי למדינות ערב מעל ישראל. אז רבין אמר להם 'אל תגידו לי מה אי אפשר – תביאו חלופות שנוכל לבחון'".
ואתה חושב שהשבוע יש סיכוי שתתקבל החלטה מנהיגותית בסדר גודל כזה?
"אני מאוד מקווה שכן, בשביל כולנו. 7 באוקטובר היה האירוע הכי נורא מאז הקמת המדינה. צה"ל וחיל האוויר דפקו פה פישול חמור מאוד, ויכול להיות שזה קצת יוריד אותם מהעץ. גם מבחינה כלכלית, תחשוב שיש הבדל של 18 מיליארד שקלים נוספים שצריך להשקיע ברמת דוד רק בשביל ההקמה. 18 מיליארד רק להקמה! וזה בזמן שנבטים תוכנן, בנוי ומותאם להיות שדה תעופה בינלאומי, מרגע הקמתו כחלק מהסכמי השלום עם מצרים".
פוליטיקאים עולים ויורדים
מספר חברי הממשלה שבני ביטון מצליח להביא לדימונה הוא כה גדול, שאפשר לקיים פה ישיבת ממשלה. זאת, אם רק השרים והשרות היו מגיעים יחדיו, ולא מתנהגים כמו פרימדונות בפסטיבל מוזיקה, עם פמליות מקדימות והיעלמות ג'יפונית מהירה לפני הופעת הטאלנט הפוליטי הבא. שר החוץ, שר הכלכלה, שר השיכון, שרת התחבורה, שרת איכות הסביבה ויו"ר הכנסת. לכאורה, עם כמות כזו של תמיכה, מה הצורך בוועידה? מעל הבמה יאמר ביטון ש"זו הפעם הראשונה שבה יש קונצנזוס בין־מפלגתי – 80 חברי כנסת תומכים. הקמת השדה תביא ליצירת 30 אלף מקומות עבודה ותשנה את פני האזור. הנגב הוא 64% משטחה של מדינת ישראל. יעלה על הדעת שלא יהיה בו שדה תעופה?".
ד"ר אבי שגב, נציג תושבי הנגב: "אם אנשי הנגב והצפון היו מבינים כמה משמעותי הסיפור הזה הולך להיות לחייהם – היו עומדים פה עכשיו מאות אלפים. אבל מרחוק זה נראה ויכוח גיאוגרפי. מי מהם מבין שמדובר בעצם בדיון הכי משמעותי על המעסיק הכי גדול של הנגב בעשורים הקרובים? על העתיד של הילדים שלנו?"
ראשי הרשויות הבדואיות, שהשדה אמור להיות לצידן, הגיעו לכאן כדי לשכנע את השרים לתמוך בשדה התעופה בנגב. "מבחינת היישובים הבדואיים, הקמת שדה התעופה בנבטים, בסמוך לערערה, היא הזדמנות משמעותית לשיפור חיי התושבים. הקטנת שיעורי האבטלה באזור היא אתגר מרכזי עבור הבדואים", אומר אחמד אלשאמי, גזבר מועצת ערערה בנגב.
"שדה תעופה בנבטים יהיה קטליזטור לפיתוח כלכלי וחברתי. אנחנו כבר שואפים להקים בית מלון ייחודי בערערה בסגנון בדואי, שימשוך אליו תיירים שיגיעו מהארץ ומהעולם. אפילו יש לנו תוכניות להקים קאנטרי קלאב בדואי, להציג את המורשת שלנו בצורה מכובדת וחיובית", מפליג אלשאמי אל העתיד. "הקמת שדה התעופה בנבטים היא הזדמנות היסטורית לשיתוף פעולה בין המדינה לבין החברה הבדואית".
באולם הוועידה השרים עולים ויורדים, אך נדמה שהם מעדיפים לדון בהרבה דברים אחרים – כמו בתקיפה בעזה, שהתרחשה בלילה שלפני הוועידה. שר החוץ גדעון סער מבהיר: "חמאס יצטרך להבין בדרך הקשה שהוא לא יכול להוריד את מדינת ישראל על ברכיה", וחושף תוכניות ליום שאחרי בעזה: "הרשות הפלשתינית לא יכולה להוביל דה־רדיקליזציה ברצועת עזה, היא לא מסוגלת".
לקינוח, הוא חושף את האשמים החדשים בעליית המחירים: "השיבוש של החות'ים את נתיבי הסחר העולמי הביא לעליית יוקר המחיה בהרבה מקומות". שדה תעופה? פחות. לשר הכלכלה ניר ברקת נפלטים סקופים בקצב מסחרר. הסעודים מדברים איתנו על הסכמי אברהם, ושבקרוב גם היבוא מארה"ב יהיה קל וזול יותר. "אבל מה עם השדה?", אומר שכני למושב, "מה הוא מדבר על ההודים כל הזמן? שידבר על נבטים!". חברו צוחק: "זה אותו הדבר". בדיחה מקומית.
בסוף הדברים, ברקת אומר דברי טעם על חשיבות הנגישות וביזור המשאבים של מדינת ישראל. "יש לנו פודטק, הלת'טק, דזרטק, ואפילו הסעודים רוצים לבוא וללמוד מאיתנו. לשים פה שדה תעופה זה למצב את הדרום אחרת, להפוך את הדרום ל'האב' אמיתי. לא רק ביקור לצורך הציונות".
"מה זה 'האב'?", תוהה שכני למושב. מרכז פעילות, אני מסביר. "מרוב שהוא בחו"ל הוא שכח לדבר עברית?", רוגז שכני.
בין משפט למשפט, שר השיכון גולדקנופף משתנק, אבל מדבר לעניין. כלומר, לעניין שלו: "זו הזדמנות להפוך את הנגב למרחב מתקדם, משגשג ואטרקטיבי לתושבים הישנים, וגם החדשים", רומז השר לערים החרדיות החדשות בדרום שמשרדו עובד על הקמתן. "מאז כניסתי לתפקיד, שיווקנו 60 אלף יחידות חדשות בנגב, השקענו מיליארדי שקלים בפיתוח שכונות חדשות, ובדימונה הקמנו יותר מ־3,000 יחידות".
ליד האוכל בחוץ, אנשי הנדל"ן יתפעמו מתאוות הקנייה של חסידי גור בדימונה. אין ספק שהחרדים כבר הבינו לאן נושבת רוח העתיד – והכיוון הוא דרומה. "העיר דימונה פורחת תחת הנהגתך", מרים גולדקנופף לבני ביטון, ואז הורס הכל: "אנו עומדים בפתחו של עידן חדש, שבו הנגב יהפוך ממדבר שומם למרחב משגשג". לא אמרת לפני רגע שדימונה פורחת, ועכשיו היא שוב מדבר שומם?
ומי לא בא?
רק יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, מדבר לעניין, גם אם זה בדרש ורמז. אוחנה מזכיר את מבצע "אבק" במלחמת העצמאות, שבו מטוסי חיל האוויר הביאו אספקה לדרום, ומקווה כי הפעם חיל האוויר יביא עימו גם את הפיתוח הדרוש לנגב באמצעות הקמת שדה תעופה בינלאומי בנבטים. שר הביטחון היה אמור להגיע, אבל לא היה יכול "בגלל תקיפת חמאס". זה התירוץ הרשמי. בחוץ, הלשונות הפחות רשמיות אומרות שישראל כ"ץ התחמק באלגנטיות מהוועידה, כי הוא תומך בהקמת השדה ברמת דוד. למה? ביטחון.
גם שר האוצר נעדר. אנשי הקונספירציה מרכלים שסמוטריץ' הוא האייס אוף הבייס שלו. "יש הרבה שיגזרו קופונים מההחלטה להקים שדה בעמק יזרעאל", אומר איש הריכולים, "אחרת אי אפשר להבין איך שר אוצר יכול להצביע בעד משהו שכל ילד מבין שהוא גרוע כלכלית, תחבורתית ואזורית".
אני פונה לבדוק את העניין עם אחד שיודע. "שמועה או מציאות, כולם יודעים שמי שקובע באמת לא הגיע היום לוועידה – ראש הממשלה, וזה בהחלט אומר דרשני", אומר יועץ הצללים שבוחש בקערת הקוסקוס. שנינו זוכרים שבפעם הקודמת שבה הנושא עלה על הפרק, ביטון הוציא התחייבות מראש הממשלה להקים את השדה, כדי לתת לנגב את העוגן ואת המנוף הכלכלי שהוא משווע לו. הוא אפילו הציע לקרוא לשדה על שם "ראש הממשלה הכי משמעותי מאז בן־גוריון – ביבי". מאז הרבה נוחבות חצו את הגדר. לא ברור איך רעיון כזה יתקבל במדינה כה מפולגת.
"לכו להפגין בעד החטופים מדימונה בקפלן, מה אתן באות לכאן?", זועם אחד מבאי הוועידה על חבורת נשים דימונאיות המפגינות בפתח. "ביבי המלך", הוא זועק לעברן בתיעוב. "מה הקשר? באנו לתמוך ולהפגין בעד העסקה", אומרת אתי בן שימול, ממארגנות ההפגנה שבחוץ. הישראליות לא מאפשרת לרגע הפוגה מפוזיציה.
בתוך האולם המצב טעון. בין מכובדי השורה הראשונה יושב קובי, אביו של שגב כלפון, איש דימונה החטוף בעזה. ניכר שכלפון נסער ונרעש מסיום הפסקת האש. כולם מבינים מהי המשמעות של סיום הפסקת האש. שרים וחברי כנסת באים לחבק ולחזק את כלפון. רב העיר לוחש לאוזנו ומדבר על ליבו. אולי כדי לרכך את הפער בין התמיכה שמובעת באולם לבין ההחלטות שמתקבלות מחוץ לאולם. עד שלבסוף כלפון לא מסוגל להחזיק את הסערה בקרבו, קם ויוצא מן האולם.
השבוע, מאבק של עשור על שדה התעופה נבטים יגיע לשיא דרמטי עבור תושבי הנגב, הצפון והמרכז. ההצעה להקים שדה תעופה בנבטים תובא למליאת הכנסת להצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית. אם אתם רוצים לטבוע בפרטים – חפשו את כל הכתבות הקודמות שלי ושל אחרים בנושא. בסוף תחזרו אל נקודת ההתחלה, ותתהו איך החלטה ברורה יותר משמש הצהריים בדימונה מצליחה להתערפל לחשיכה, וללכת לאיבוד בעיוורון ראיית צינור לטווח הקצר.
