בלמה של מכבי חיפה כמו שמעולם לא שמעתם בפודקאסט "גורמים במועדון": העזיבה שנמנעה ("המכות בדרבי השאירו אותי"), ההתחלה הקשה עם הקהל ("לא שופט אותם, הייתי מגיב באותה צורה"), סרט הקפטן ("רציתי להעביר אותו") והחיים עם נטע אלחמיסטר ("הציעה לי לפרוש")
רמי גרשון בן ה-35 סיים עונה נוספת במכבי חיפה. הבלם הוותיק, שפתח במשחקים מול פיורנטינה, נחשב לאחד השחקנים המוערכים בקבוצה ורשם השנה שבע הופעות בליגה ושש הופעות במצטבר באירופה. כעת הוא דיבר ב"גורמים במועדון", הפודקאסט הרשמי של הירוקים מהכרמל.
"איך אני אביא ברכה לקבוצה?" הרגע ששינה הכל.
דרבי המכות זה הדרבי שהשאיר אותי במכבי חיפה. הייתי אמור לעבור לבני יהודה. אני זוכר את הסיטואציה שאני יושב בסלון, ואני חושב שאני אמור לעזוב. פתאום רואה שיש מכות, רואים סאן מורחק, רואה בלמים מורחקים, הבנתי שפתאום אני לא עוזב. הייתי כבר סגור בבני יהודה בהשאלה, אבל אז חבשי נפצע, פלאניץ` הורחק. חצי שעה אחרי המשחק המנכ"ל אסף בן דב שלח לנו `hold it, אתם לא עוזבים`. שנה לפני כן הלכתי לרב, ואמר לי שאני אביא ברכה לקבוצה. זה היה נראה לי הזוי, היתה תקופה שכבר לא יכלו לראות אותי, וחשבתי לעצמי – איך אני אביא ברכה לקבוצה בכלל? אבל הנה זה קרה. כשאני רואה את עוזי מור, הוא שואל אותי תמיד אם אני ממשיך או פורש, אמרתי לעוזי `איך תיקח אליפות אם אני לא אהיה פה. אני מביא ברכה לקבוצה`.
באימונים של מכבי חיפה יש אימון על שמך?
"זה לעמוד על רגל אחת כזה, ואז אורי הראל אומר `תעשו רמי`. אחרי שאפרוש כנראה יעשו תרגיל על שמי עם התנועה על החסידה. זה אחד התרגילים המפורסמים שאני עושה, אבל יש הרבה דברים שאני עושה. ברק וגיא צרפתי היו עושים אסיפות ומראים וידאו, ואז פתאום היו מראים באסיפות אותי בצד מתאמן בצד, ועשו זום אין עליי וצחקו. תמיד יש סתלבט עליי, שלא משנה איפה יצלמו אותי תמיד יראו אותי עושה מתיחות, מותח את הידיים והרגליים, זה מחלה אצלי".
אוהדים בכל מקום בעולם
"זה משהו מאוד תרבותי. בבלגיה הקהל הוא מאוד בנוי ממשפחות, זה אירוע לכל המשפחה. בכל קבוצה שהייתי, היו משפחות שאהבו אותי, וזה הולך איתך לכל החיים. אני זוכר שכשהייתי בסלטיק, באו 30-40 אוהדים של קורטרייק, הייתי שם חצי שנה, ובאו לראות אותי בסקוטלנד. כשבאתי למכבי חיפה מהולנד, אז אוהדים שלי מגנט היו באים לראות אותי. זה תרבות כזאת באירופה של אהדת שחקן נקודתי. באופי שלי אני לא כוכב – אני שחקן הגנה ופועל שחור. שתדע, באירופה יש קהל לאופי הזה. אם אני מסתכל על עצמי ככדורגלן או כספורטאי, אף פעם לא פיתה אותי אהבת הקהל. מה שדחף אותי זה ההישגיות, אבל אז בלי לשים לב אתה מקבל את האהבה הזאת. זה אף פעם לא הניע אותי, תמיד חיפשתי להגיע רחוק, ואז פתאום קיבלתי אהבה ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. תחשוב כשבאתי עם מכבי חיפה להולנד, היו משפחות שנסעו לראות אותי 5 שעות. זה לא נתפס לי".
"אני יודע לדבר 3 שפות – אנגלית, עברית וצרפתית, וזה בצורה שוטפת. אבל אני יודע לקשקש בעוד איזה 50 שפות. כשהייתי בבלגיה התחברתי לשחקנים סרבים, כי יש להם תרבות כמו שלנו. עד היום אני משגע את דושאן וג`ובאני, ומדבר איתם. אני יודע יוונית, לדינו, פלאמית ועוד. זרוק אותי בכל מקום בעולם, כנראה שאצליח לדבר קצת בשפה".
ההגעה למכבי חיפה – השנים שלא הלך
"עד היום כשאני מסתכל אחורה, זה עושה לי תחושות לא נעימות. זו הייתה תקופה מאוד קשה בחיים שלי. אני יכול לנתח שעות מה לא עבד, אבל בשורה התחתונה – גדלתי מזה. עד אז לא ידעתי מה זה להיות לא טוב. גם כשהייתי בקריירה בקבוצות פחות מוצלחות, תמיד הייתי טוב. לא האמנתי שאני יכול להגיע לסיטואציה בגיל 29 אחרי שעשיתי דברים יפים בקריירה, ואז פתאום זה קרה לי במכבי חיפה. הייתה תקופה שהייתי חסר אונים, זה להגיע למשחק ואתה לא יודע מה אתה הולך לעשות. הגעתי לדשא ולא ידעתי מה יהיה היום, ולא ידעתי איך להתמודד איתם, בטח כשאתה נמצא בסיטואציה כשאתה השחקן הכי משמעותי בקבוצה. זה היה ברמה שנתנו לי את סרט הקפטן, ואמרתי `לא נעים לי, יש פה שחקני בית ושחקנים ותיקים יותר`. אמרו לי `אין מישהו אחר שאפשר לתת לו את הסרט`. אמרתי לעצמי שברגע שיהיה מישהו כזה, אתן לו את הסרט וזה מה שקרה אחרי זה עם נטע לביא".
"בדיעבד היו הרבה שמות במכבי חיפה בזמנו, אבל אף אחד לא שיחק בצורה קבועה כמו שאני הייתי בזמנו. נתנו לי את סרט הקפטן כי לא היה מישהו אחר, והיה עליי כובד. גם סרט הקפטן, וגם זה שהייתי החתמה נוצצת בזמנו ואז דברים לא עבדו. הכל נפל עליי ובצדק, הייתי אמור להיות שחקן משמעותי בקבוצה, והקבוצה נכשלה כישלון חרוץ. זו הייתה תקופה מאוד קשה. זה משהו טראומתי עבורי".
"היו כמה משחקים שהקהל שרק לי בוז. אני לא שופט אותו, יכול להיות שגם אני הייתי שורק בוז, כי היו שנים קשות ובשנה ההיא זה היה השיא. זו תקופה קשה, אבל בסוף היה סוף טוב. אני מודה לקדוש ברוך הוא שהעביר אותי את מה שעברתי, כי זה חלק ממה שבנה אותי ופיתח אותי".
הפציעות
"לצערי כל פעם כשהייתי בהצלחה מסוימת באה לי פציעה, וזו התמודדות. ב-3 השנים הראשונות בחיפה, הייתי פצוע כמעט שנתיים. התקופה שהייתי פצוע הייתה קשה לי מאוד. אתה מרגיש כמו ציפור שלא יכולה לעוף. זה מרגיש כמו אהבה נכזבת, ככה זה עבור אדם פצוע. להיות כדורגלן יש בו הרבה סבל צרוף, אבל רגעי האושר זה משהו שאי אפשר להסביר במילים".
ההבדל בין אליפות בחיפה לבין גנט
"צריך להבין, בגנט לקחתי אליפות מתוך מקום של אנדרדוג. גנט זה מועדון גדול, אבל זה כמו שהפועל ת"א ובית"ר י-ם יקחו אליפות, מועדון גדול, שעבר שנים קצת פחות טובות. התחושה בגנט הייתה של `יאללה, הולכים על זה. אין מה להפסיד`. במכבי חיפה היה לחץ מאוד גדול באליפות הראשונה. זה הרגיש כמו משקולת ממש. הרגיש לי שאם לא ניקח את האליפות הזאת, אתה מת. זה הרגיש כאילו אם לא ניקח אליפות, מוציאים אותנו להורג. עליתי לשחק במאני טיים במקום פלאניץ` שנפצע שם, אז יצא לי לשחק הרבה ואני שמח שזה נגמר עם אליפות".
"החוויה הייתה מאוד טובה באליפות הראשונה, אבל זה היה מאוד לחוץ. עד הרגע של השריקה הייתי לחוץ של החיים. רציתי שייגמר רק שלא יתפקשש לנו כלום. ההרגשה הייתה מדהימה, ירדה משקולת של 100 טון מהלב. היו דמעות. זה אחד מהרגעים הכי מאושרים בחיים שלי".
לשחק בליגת האלופות עם מכבי חיפה
"היה מדהים להיות עם קבוצה ישראלית בליגת האלופות. אומנם שיחקתי בבלגיה בליגת האלופות, אבל שם זה העפלה אוטומטית, עם מכבי חיפה זה הרבה יותר קשה להגיע לאלופות. זה חתיכת מסע. אני זוכר שהכניסו אותי בבלגרד, וזו הייתה חוויה מדהימה. דולב חזיזה מזכיר לי עד היום שאני נגחתי שם ופגעתי בג`וש ועזרתי לו לשכב על הרצפה שם כמה דקות".
ההיכרות עם נטע אלחמיסטר.
"הקשר הראשוני נוצר בפייסבוק, אבל זה לא באמת משם. אחרי כמה שנים – חברים משותפים הכירו בינינו. אומנם אני גדול ממנה ב-6 שנים, אבל גדלנו באותה שכונה. כשהיא גדלה, נהיה לנו הרבה חברים משותפים מהאיזור וסוג של `דחקו` אותנו להיות ביחד".
"אני לא אוהב את תשומת הלב, אני אוהב את זה שנטע לוקחת את כל תשומת הלב. אני כמו המזכירה שלה, מה שהיא רוצה, אני עושה, ואני נהנה מזה. נטע לא מבינה כלום בכדורגל, אין לה מושג בכדורגל. בשנה השלישית שלי במכבי חיפה סבלתי מפציעה ולא הצלחתי לחזור. היא אמרה לי `בוא תשתף אותי, אני אישתך`. אמרתי לה שכואב לי שאני עובד קשה ולא מצליח לחזור מהפציעה. היא אמרה לי `אולי הגיע הזמן שתפרוש`. אמרתי לה `מה את רצינית, ביקשתי עזרה. רצית שאפרוק`. היא אמרה לי `כן כן, תפרוש. אני אפרנס אותנו ואתה תהיה בבית`. היא לא מבינה כלום בתחום הזה של הספורט, זה מצחיק התגובות שלה לדברים שאני משתף בספורט".
"נטע של האינסטגרם ונטע של הבית, זה 2 עולמות שונים לגמרי. היא 180 מעלות מאיך שהיא בתדמית. אנחנו הזוג הכי סאחי שתראה בחיים שלך. רוב הזמן אנחנו בבית ולא יוצאים. נטע היא אדם הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי וכל יום אני מודה לאלוהים שהיא הבת זוג שלי. אני מכיר את נטע של הבית, של החברים, של המשפחה. אין אנשים כמוה".
עד מתי ישחק
"למדתי שכדורגל זה מקצוע מאוד נזיל. אני יכול להגיד היום A ועוד חודש יהיה B. אני כרגע מרגיש טוב, מתאמן טוב והשנה יצא לי לשחק די הרבה. כל עוד אני אמשיך ליהנות, ואני ממש נהנה כל יום להיות בקבוצה, להתאמן ועוד, אז אני אמשיך. יכול להיות שאתגעגע לזה, אז למה להפסיק? זה הוויב שלי. כל עוד ארגיש טוב, אמשיך קדימה".
מה זה מכבי חיפה בשבילו
"זה בית לכל דבר. אני 7 עונות פה. אני מרגיש כמו שחקן בית. אני מחובר מאוד לכל העובדים במועדון, לכל אנשי הצוות. מהאיש שמכסח את הדשא ועד הפיזיותרפיסטים. אני אוהב את האנשים, וגם מרגיש אהוב".
החיבור לקהל
"היום הקהל מאוד אוהב אותי. בשנים הראשונות הרגשתי שיש חלק גדול מהקהל שלא אהב את הנוכחות שלי, אבל אני חייב להגיד שגם בשנים הקשות היה חלק גדול בקהל שאהב אותי וכיבד אותי. היו כאלה שראו שלמרות שלא הלך, באמת ניסיתי. אלה שלא תמכו בזמנו, הבנתי אותם. אם הייתי בנעליים שלהם, הייתי מתנהג יכול להיות באותה צורה. בסופו של דבר חזרתי לעצמי, ועכשיו אני מרגיש מכל הקהל, בלי יוצא מהכלל, שמעריכים ואוהבים. דווקא בגלל שהייתי במקום נמוך ויצאתי מזה, אז כל הקהל מעריך ומכבד אותי. זו תחושת מספקת מאוד".
