שוק הכרמל, ממש כמו כיכר דיזינגוף, מגדל שלום, הנמל והטיילת הוא אייקון תל אביבי. פעם היה גם גן חיות. למה נזכרתי בפילים, בג'יראפות ובקופים ששכנו בעבר בצמוד לבניין העירייה, בימים שבהם רחבת הענק בצד השני שלו נקראה עוד "כיכר מלכי ישראל"? כי אפילו אייקונים, סמלים שנדמה שיהיו לעד, יכולים להפוך לזיכרון רחוק, ואם עוד לא ירדתם לסוף דעתי, אפשר שלא רחוק היום שבו ייזכרו כמה מוותיקי העיר, שפעם היה לה שוק.
טוב, אולי נסחפנו קצת, אבל אם השוק השני של תל אביב, שוק התקווה, עוד עונה על ההגדרה המוכרת לכל ישראלי שנבקש ממנו לעצום עיניים ולדמיין "שוק", הרי ששוק הכרמל הפך ממקום שקונים בו פירות וירקות, דגים ובשר, למעין "פוד קורט" (בדומה לתהליך שעבר על עמיתו הירושלמי, שוק מחנה יהודה), והחשש שאפילו הגלגול ההפוך הזה (מפרפר לזחל) אינו סוף התהליך: המיקום האסטרטגי בין לב תל אביב לחוף הים שלה, עוד יהפוך את השוק הזה לגולם בצורת נדל"ן של מינימום מיליון וחצי שקלים לחדר, והייתי עדין.
ובכל זאת, אתם מוזמנים להצטייד בעגלת קניות, כי למרות הפתיח, זה לא שאי אפשר לרכוש בשוק פירות וירקות, חלק מהדוכנים המקוריים עוד נותרו, מאלה שברחוב דניאל שמחבר בין השוק לים ("האפרסק הזה הוא כמו ויאגרה" אמר לי פעם אחד המוכרים, כממתיק סוד – ואני לא ידעתי אם לשמוח על שהוא חולק עמי מידע כה אינטימי על אפרודיזיאק טבעי, או להיעצב על שאני נראה בעיניו כמי שזקוק ל"חיזוקים"), דרך "כרמלה" עם הצוות הזר – מאריתריאה עד תאילנד -ובעיקר עם הבעלים, אלי, כוכב רוקנרול בדימוס, שמשמיע את המוזיקה הכי טובה בעולם. ויש גם את "ינעל העולם" (עבד שקרא, תמיד בחולצה אדומה) – וכך הלאה, לאורך רחוב הכרמל, עד לפינת רחוב השומר.
ולא רק מן הצומח, כי יש גם דוכנים נהדרים של דגים (לא נזכיר את המילה "דגים" מבלי לציין את החנות של מוסי (משה פנצטר), שכל מסעדני תל אביב משחרים לפתחה, יש בשר (מיט-מרקט,כמובן, אבל לא רק), יש את "דווקא-גורמה" עם גבינות מכל העולם (אם לא בא לכם להיכנס לשוק, נסו את "אבי שיווק גבינות", ברחוב קלישר, מול חניון האוטובוסים של "דן").
סקר שוק
כלומר, קיימת עדיין האפשרות להגיע עם עגלת קניות ולחזור הביתה עם כל טוב, אבל יש שתי מכשלות עיקריות: הראשונה אינה הבעיה רק של שוק הכרמל, אבל היא כואבת במיוחד – המחיר. פעם ללכת בין הדוכנים היה בבחינת סקר שוק, תרתי משמע, שהתבסס על שני פרמטרים – איכות ומחיר. כלומר, קודם כל חיפשת איפה העגבניות הכי יפות, אחר כך התחלת להשוות מחירים. היום הסחורה נשארה עדיין מהמובחרות שאפשר למצוא בישראל, אבל המחיר גורם לרבים להעדיף את הירקות והפירות העלובים, סליחה, שבמחלקות הייעודיות בסופרמרקט.
אגב מחיר, מי שעדיין זקוק לכלל אצבע, יכול לרשום לפניו שתחתית השוק (קרוב למסוף כרמלית) יקרה יותר מהחלק העליון שלו. בהכללה כמובן.
הפרמטר השני הוא דרכי הגישה: יש קווי אוטובוסים, יש אפילו חניון צמוד, אבל אם מתחשק לכם לקפוץ ברכב אל שוק הכרמל בעת שבה חלק גדול מדרכי הגישה חסומות בגלל עבודות הרכבת הקלה, מוטב שתוסיפו לעצמכם, על משקל העונש הצבאי המפורסם: "שעה בקנייה". ההוויה המטרידה הזאת לא הרגה את השוק, אבל הפכה אותו מלב פועם שתושבי העיר נוהרים אל דוכניו, למקום עלייה לרגל לתיירים, כולל תיירי-פנים, כלומר ישראלים.
זה טוב אולי לדוכני הבגדים ולמוכרי המזון המוכן, אבל קצת פחות למי שמחפש לא רק סחורה טרייה, אלא גם אווירה: פעם היו הבסטיונרים מתחרים על תשומת לב הלקוח בשירה. היום, השירה היחידה שתשמעו היא דרך מערכת הגברה. רע לקונים, אבל חגיגה לסועדים – כי למרות שאווירת השוק דעכה, הרי שהסצנה הקולינרית סביבו דווקא נסקה עד כדי כך, שאפשר לקבוע שאין עוד בישראל מתחם שמרכז בתוכו כל כך הרבה אטרקציות קולינריות – מאוכל רחוב זול ועד למסעדות יקרות.
