אחרי יותר משלושה עשורים בתעשיית המוזיקה, הזמר והיוצר שלומי סרנגה מדבר בכנות נדירה על הקריירה שלו. בראיון מיוחד לפודקאסט "מעריב" הוא משחזר את הרגעים הגדולים, חושף את הקשיים והמאבקים, ומספר על החיבורים המפתיעים שיצר לאורך השנים. סרנגה, שהפך מזמר מועדונים לאחד האמנים המשפיעים במוזיקה הים תיכונית בישראל, מדבר על הכל – מההקלטה המקרית של "חלום מתוק" ועד לאכזבה מאלני ויטלי.
בוא נדבר על "חלום מתוק". איך נוצר השיר שהפך להיות אחד הלהיטים הגדולים בקריירה שלך?
"זה מדהים, אבל הכל קרה במקרה. הייתי בדרך למכון כושר כשרוני רותם התקשר. הוא אמר לי 'יש לי זמר צעיר, קוראים לו מושיק עפיה, בוא תקליט איתו'. לא ידעתי מי זה מושיק עפיה. פשוט הקלטתי את החלק שלי והמשכתי הלאה. אפילו לא נפגשנו באולפן".
מתי פגשת את מושיק בפעם הראשונה?
"נפגשנו רק בתוכנית טלוויזיה, אחרי שהשיר כבר היה להיט ענק. זה היה מטורף – פעם ראשונה שאנחנו נפגשים, אומרים 'נעים מאוד', ומיד אחר כך מבצעים יחד שיר שכל המדינה שרה".
אתה מספר הרבה על תקופת המועדונים. איך זה היה?
"זו הייתה טראומה. הופעתי במועדונים עד שש שבע בבוקר, ואז היו באים אנשים בארבע לפנות בוקר, שמים על השולחן סכומים גדולים ודורשים שנמשיך. לא יכולת להגיד לא. אתה לא יכול להגיד לא לא בגלל שיפטרו אותך, אלא כי יבוא אליך אותו בן אדם ויגיד 'אתה לא הולך לשום מקום'. הגעתי למצב שעוד לילה אחד לא הייתי יכול לעבור".
לאחרונה היית אמור להופיע עם אלני ויטלי. מה קרה שם?
"זו הייתה אכזבה גדולה. היא ביטלה שלושה-ארבעה ימים לפני המופע הגדול, אחרי שכבר עשינו חזרות והשקענו המון כסף בפרסום. גיליתי שהבן שלה תומך בפלסטין והיא עושה מה שהוא אומר. מה שהכי כואב זה שהערכתי אותה מאוד. גדלתי על המוזיקה שלה, היא הייתה הזמרת הכי גדולה של יוון בעיניי".
חלום מתוק או מונו – איזה שיר יותר משמעותי בעיניך?
"חלום מתוק הוא יותר קלאסי. הוא שרד במבחן הזמן. תחשוב שבזמנו שיר עבד שנים קדימה, היום שיר מחזיק כמה חודשים בקושי. שנים אנשים מזמינים אותו בחתונות, בריתות, ימי הולדת. מושיק אפילו נהנה מזה יותר ממני, כי הוא שר בעברית. אצלי, אם מזמינים אותי רק ל'חלום מתוק', כל השאר הם יקבלו יוונית".
איך אתה רואה את עצמך היום בתעשייה?
"אני לא מחפש להיות מגה סלב. המילה הזאת ממש לא מעניינת אותי, אני אפילו מתרחק ממנה. היום יש לך שני דברים – או שיש לך טיקטוק שמתפוצץ או שיש לך הופעות. אני מופיע המון, אבל לא מתעסק בכל השאר. בחודשיים הקרובים אין לי כמעט יום אחד מנוחה".
אתה זוכר את הקורונה? שמעתי שכמעט לא יצאת מזה.
"זה היה בגל הראשון, כשעוד לא ידענו מה זה קורונה. היה לי חום של 40 מעלות במשך חודש, 39 הכי נמוך. הרגשתי שאני עומד לאבד את זה. ירדתי 14 קילו בחודש אחד. דיברתי עם הרופאה בטלפון, אמרתי לה שאני מרגיש שהגוף שלי מאבד את זה. היא נתנה לי ארבעה כדורי אנטיביוטיקה שהצילו אותי".
איך זה לחגוג יום הולדת בשבעה באוקטובר?
"בן אדם יכול להגיד לך עד מחר שלא מעניין אותו יום ההולדת שלו, שהוא באמת לא חוגג. אבל יש משהו קטן בתוכך שאתה מצפה ביום הולדת שלך שישמחו אותך, שיגידו לך מזל טוב. ופתאום יום ההולדת שלך הפך להיות תשעה באב. מה יותר מתשעה באב? היום הכי גרוע שיכול להיות. ב-7 באוקטובר ב-23' אתה מצפה לקום להפתעות, לפרחים, לחיבוקים ונשיקות מהמשפחה, ופתאום אתם מבינים שפורצת מלחמה".
ספר לי איך נולד השיר "מונו" עם דיקלה.
"זה התחיל מחברות. הייתי חבר מאוד טוב של דיקלה. ישבנו במסעדה טבעונית בתל אביב, והיא זמזמה לי את הפזמון של 'מונו'. פתאום נפל לי האסימון. לא התכוונו לחפש שיר. היא לא הייתה בטוחה, אבל אני הרגשתי שיש פה משהו".
ואז?
"לקחתי את זה ליוסי גיספן. הוא שמע את זה ואמר לי 'שלומי, אני חותם לך שהשיר הזה יהיה להיט'. הוא ממש חתם לי על זה, זה עדיין תלוי אצלו בסלון. אני לא האמנתי. אמרתי לו 'יוסי, אני זמר יווני, איך יהיה לי להיט בעברית?'"
ספר לי על אבא שלך.
"אבא שלי היה אמרגן יווני. היתה לו אוזן מוזיקלית ואהבה למוזיקה יוונית מטורפת. הוא היה החבר הכי טוב של מאיר ראובני, האמרגן של זוהר ארגוב. הוא נפטר צעיר, בבר מצווה שלי כבר בא עם רגל צולעת ולא יכל להרים את ספר התורה. היה לו סרטן ותוך שנה הוא נפטר. יש תחושת החמצה כל כך גדולה שפרצתי במוזיקה שהוא כל כך אהב והוא לא זכה לראות את זה".
למה לא שרת כשהוא היה בחיים?
"הייתי מתבייש. לא היה לי את הביטחון שאני מספיק טוב. רק אחרי שהוא נפטר התחלתי לעשות את מה שהוא מאוד אהב, את השירים שכל הזמן שמעתי".
איך אתה מסכם את הקריירה שלך עד היום?
"אני לא מחפש להיות כוכב, לא מחפש להיות טיקטוקר. התחלתי את הקריירה שלי עם התייחסות מאוד רצינית למוזיקה. למדתי מהזמרים היוונים, הופעתי איתם. אני הזמר הישראלי היחיד שמופיע עם זמרים יוונים. היום המוזיקה היא משהו אחר, אבל אני עדיין מאמין במוזיקה האמיתית".
בימים אלה מתכונן סרנגה למופע מחווה מיוחד לגדול זמרי יוון ואסיליס קאראס, שהלך לעולמו לפני כשנה והותיר אחריו מורשת מוזיקלית בלתי נשכחת. המופע, שיתקיים בשני ערבים בלבד – ב-24.2 בגריי מודיעין וב-25.2 בגריי עתידים תל אביב, יכלול את מיטב להיטיו של קאראס, רבים מהם תורגמו לעברית והפכו לקלאסיקות מוכרות בישראל, כמו "אסתי נה לאי", "תה מו קליסיס" ו"פנומנו".
סרנגה יארח במופע להקה של שבעה נגנים מהשורה הראשונה באתונה בניצוחו של המאסטרו היווני ונגליס וסיליו, לצד הזמרת היוונייה כ'ריסה בנדלי. "זהו רגע אישי ועמוק עבורי," אומר סרנגה, "המוזיקה של ואסיליס קאראס ליוותה אותי לאורך כל הקריירה. השיר הראשון שהקלטתי לאלבום הבכורה היה שיר שלו, וכעת אני חוזר לשורשיי כדי לכבד ולשמר את המורשת של האמן האהוב במחווה מרגשת."
