ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) קרא לבנות שיתוף פעולה יהודי ערבי בתוך המערכת הפוליטית-מפלגתית, גם בתקופה הנוכחית. "זו טעות קשה שלא מתקיימים מפגשים של ראשי האופוזיציה הכוללים את המפלגות המייצגות את הציבור הערבי", אמר ח"כ קריב, וקרא לכך שהממשלה הבאה "תישען על קואליציה שבה חברות המפלגות הערביות". הוא הציע כמצע לשיתוף הפעולה הזה את המאבק באלימות ובפשיעה ואת שינוי חוק הלאום, לצד הפסקת המלחמה.
גלעד קריב בכנס (צילום: Eclipse media)
ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש-תע"ל, אמר דברים ברוח דומה. "אין במדינת ישראל אופוזיציה אמיתית ערכית. אנו צריכים להיאבק ביחד, אך צריך להביע ביקורת קשה על הנהגת האופוזיציה כדי שתציב אלטרנטיבה פוליטית ערכית לממשלה. השלום צריך להיות הבסיס של מחנה החיים המשותפים – אין דמוקרטיה ללא שלום".
איימן עודה (צילום: Eclipse media)
קריב ועודה אמרו את הדברים ב'כנס גבעת חביבה לחברה משותפת', שנערך בחמישי האחרון במרכז רבין, במהלך ההמתנה לשחרורם של החטופים אגם ברגר, גדי מוזס, ארבל יהוד, וואצ'רה סראיון, סאת'ין סוואנאקהם, פונגסאק טינה, סוראסאק לאמנאו ובאנאוואט סהטאו. פעילים למען חברה משותפת התכנסו לצד פוליטיקאים ודמויות ציבוריות, ומדבריהם עלו האתגרים והתקוות של הקיום המשותף היהודי ערבי בישראל בצל המלחמה ומדיניות הממשלה, מהרמה הפוליטית-מפלגתית עד להיבטים החברתיים והחינוכיים.
שר הפנים ארבל: "אסור להפלות, החיים יחד עושים אותנו טובים יותר"
לא רק חברי אופוזיציה השתתפו באירוע והדגישו את חשיבות השותפות בין יהודים לערבים. שר הפנים משה ארבל מש"ס אמר כי "אנו כאן יחד לא מכורח המציאות, אלא כי זו ברית של חיים משותפים". לדבריו, "המציאות של חיים ביחד עושה אותנו טובים יותר. השיח המשותף והמחויבות ההדדית, הם עדות שיש לנו כוח להושיט יד זה לזה, על אף האתגרים המאיימים עלינו.
שר הפנים משה ארבל (צילום: תמונות: Eclipse media)
"החלטות של אי שוויון ושלילת אזרחות של ערביי ישראל מרסקות את מרקם החיים המשותפים במדינה, פוגעות בכבודם ובזכותם החוקתית והיהודית לשוויון של אזרחים, ומשחקות לידי אויבנו. בחברה הערבית מתרחבת הגישה שמגנה אלימות ומבקשת שותפות, ועל הרוב היהודי מוטלת החובה להושיט בחזרה יד מחבקת". ביחס להנהגה הפוליטית, הוא הדגיש את תפקידה בשיקום היחסים בין הקבוצות: "צריך להוביל שיח שמקדם גישור, ערכי סובלנות, צדק ושיוויון".
הוא התייחס לאפליית עובדים ערבים אזרחי ישראל על רקע המלחמה: "לאחרונה נפוצו בכמה רשויות החלטות להגביל כניסה לעבודה של פועלים ערבים ישראלים. עמדתי הידועה שהוצאתי אותה באופן ברור לראשי רשויות ובאופן פומבי, אסור להפלות, אסור לעשות איפה ואיפה בין בני אדם. כדברי רבותינו, חביב אדם שנברא בצלם אלוהים. חובת כל הרשויות לנהוג בכבוד ושוויון כלפי כל אזרח ואזרח, יהודים וערבים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים, כולם כאחד".
ארבל אף קרא ליחס אנושי לפלסטינים, בפרט ביחס לסוגיית כניסת עובדים מהגדה המערבית לישראל. "עמדתי ידועה וברורה גם ביחס לכניסת פועלים פלסטינים, היא נאמרה בפומבי, וגם לראש הממשלה. צריכים לאפשר לאנשים חיים, פרנסה ותקווה, ויפה שעה אחת קודם".
יזהר שי, שר המדע והטכנולוגיה לשעבר, אב שכול לירון שי שנפל בקרב ב-7 באוקטובר ומיוזמי מתווה לוין-סער למינוי השופטים, הציע בדבריו את עקרונות מגילת העצמאות כבסיס להסכמה מחודשת ולבניית חיים משותפים במדינה. הוא דרש מהציבור הערבי לאמץ את השירות הלאומי-אזרחי.
שורדת השבי ליאת אצילי: "לא יכולה להיווצר חברה משותפת בהפרדה"
"אנשי חינוך חייבים להחזיק בתקווה" אמרה ליאת אצילי, מחנכת מניר עוז ששוחררה משבי החמאס אחרי 54 ימים בעסקה הראשונה. היא סיפרה על הביקורת ששמעה מצעירים. "הייתה ביקורת קשה ונוקבת על הדור שלי. חינכנו לאווירה א-פוליטית. הביקורת הזו מעוררת תקווה. ההפרדה המוחלטת במערכת החינוך היא אסון. לא יכולה להיווצר חברה משותפת בהפרדה".
ליאת אצילי (משמאל), לצד מנהל בית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה ד"ר יובל דביר (צילום: Eclipse media)
אורי חפץ מנירים והאדי נאסר מטורעאן, תלמידי י"ב בביה"ס הבינלאומי 'YOUNITED' בגבעת חביבה, סיפרו על החיים המשותפים בביה"ס לאחר שבעה באוקטובר.
"אני הייתי אצל ההורים ב-7 באוקטובר" סיפרה חפץ, "העירו אותי בשש בבוקר, ונכנסנו לממ"ד. היינו נצורים 36 שעות, כאשר בחוץ מחבלים מתרוצצים. חשבתי להתקשר להאדי שיתרגם לי מה הם אומרים, אבל שכחתי את הטלפון בחדר". חפץ הוסיפה כי כבר למחרת החליטה לחזור לבית הספר. "הקשרים שיצרתי בבית הספר הם חזקים ושונים. ידעתי שאם לא אחזור, איסגר בפני אנשים ודעות שונות".
"אני ישבתי מול המסך באותו היום" סיפר נאסר. "זה היה רק חודש לאחר שהצטרפתי לבית-הספר. הבנתי שאני נציג החברה הערבית. הייתי חייב לחזור ולהיות בבית הספר. גם בטורעאן אני מנסה להסביר שהיהודים אינם אויב". נאסר סיפר כי הימים הראשונים התלמידים היהודים והתלמידים הערבים ישבו בנפרד בחדר האוכל, "ואני ביניהם. עכשיו כבר יושבים יחד".
מייסדת חברת תקשורת ערבית: "קוראת למאבק משותף במצוקות"
הקיום המשותף היהודי ערבי מתקיים לא רק בצל המלחמה, אלא גם בצילן של אלימות ופשיעה גואות בחברה הערבית. נכון לזמן פרסום הכתבה, 29 אזרחים ערבים קיפחו את חייהם מתחילת 2025 בנסיבות הקשורות לפשיעה ואלימות, לפי ארגון 'יוזמות אברהם'. "החיים המשותפים הם דבר יומיומי" אמרה ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), "החברה הערבית היא לא אקס-טריטוריה. הזנחנו את היומיום. בטיפול ביומיום נבנה חברה משותפת".
עולא נג'מי יוסף, מנהלת המרכז היהודי ערבי לשלום בגבעת חביבה, סיפרה כיצד האלימות באה לידי ביטוי בחייה. "לפני שנה חגגנו יום הולדת לאחי. לפתע שמענו ירי בשכונה והטלפונים החלו לצלצל, 'יש ירי באעבלין'. בדרך כלל נבהלים וממשיכים הלאה. פתחתי הודעה וראיתי תמונה של אחי בילאל מדמם. הוא יצא לקנות מאפים עשר דקות לפני כן. הוא יצא מזה, אבל הטראומה ממשיכה". נג'מי יוסף תבעה מבאי הכנס לנכוח במרחבים המשותפים ליהודים וערבים: "זה בידיים שלכם".
ראש עיריית ג'לג'וליה דרוויש ראבי סיפר כי הוא מאוים: "ישבתי בבית וראיתי אנשים יורים על הבית שלי". בעלת ומייסדת חברת התקשורת 'בוכרא', ג'אדה זועבי: "יש תחושה של תסכול ופחד. כל בוקר קמים ושואלים, 'מי הבא בתור?' אין אנשים חסינים". זועבי קראה למאבק משותף יהודי ערבי בכל המצוקות.
ראש עיריית אום אל-פחם: "על החברה היהודית להחליט – חיים משותפים או הסתגרות"
ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית הכפופה למשרד לשוויון חברתי, חסאן טוואפרה, התמקד לא רק בפשיעה, אלא בכלל בחיי היומיום של האזרח הערבי. "אין דרך לבנות שותפות ללא סגירת פערים. היכולת ליצור שיוויון הזדמנויות קשורה לאיכות החיים של כולם. המצוקות של היום הן חלק מהבעיה, אבל אי אפשר להתמקד בהן, צריך לחשוב על הדברים הגדולים".
טוואפרה הוסיף כי לכל מדיניות יש תופעות לוואי לא רצויות. "צריך דיון ערכי על התופעה ומה ההישג הנדרש. הדיון הזה לא מתקיים מספיק". תחאוכו הוסיפה כי "לפני תקציבים צריך לבנות אסטרטגיה לפעולה ומנגנוני מדידה ובדיקה".
"בשנים האחרונות החברה הערבית היתה ממנועי הצמיחה העיקריים של הכלכלה" אמרה מריאן תחאוכו, ראש המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן. "זה הגיע מהשקעה בחינוך ובתעסוקה". בדיון שעסק במדיניות הממשלתית, הצביעה תחאוכו על הקשר בין השקעה ממשלתית לבין שיפור איכות החיים, ועל כך שבשנים האחרונות החברה האזרחית וארגוני הפילנטרופיה מילאו את הוואקום שיצרה הממשלה. היא קבעה כי "כלכלה לא יכולה לצמוח ללא חיים משותפים".
ראש עיריית אום אל-פחם סמיר מחאמיד אמר שהציבור היהודי הוא שיקבע את עתיד היחסים בין הקבוצות. לדבריו, "החברה הערבית מביעה נכונות להשתלבות. על החברה היהודית להחליט לאן פניה, לחיים משותפים או להסתגרות. יש כאן הזדמנות לשיקום היחסים ויצירת מסגרת חדשה לשותפות".
הדוברים נדרשו למושג 'תקווה'. "העשייה שלי מבוססת על תקווה" אמרה תחאוכו. "המרכז הכפיל את נפח העשייה שלו בשנה האחרונה, מתוך אמונה שצריך לפעול כדי שיהיו פה חיים טובים יותר. זה אפשרי". "התקווה מגיעה אחרי משברים" אמר טוואפרה, "המושג תקווה הוא חמקמק. מרוב שמחפשים אותו, לא עוסקים ביצירתו".
הקהל בכנס (צילום: Eclipse media)
