ב־116 השנים שחלפו מאז צאתו של הסרט המצויר הראשון – "פנטסמגוריה" של אמיל קוהל, שנמשך פחות משתי דקות – חלו בתחום המרתק הזה תמורות רבות. על סרט אנימציה עכשווי באורך מלא עובדים מאות בני אדם במשך שנים, ועלות הפקתו עשויה להגיע לעשרות, ואף למאות, מיליוני דולרים.
שנים רבות שלטו בתחום אולפני וולט דיסני, שהביאו לעולם קלאסיקות ודמויות אהובות כמו מיקי מאוס, שלגייה או סימבה. ואז, ב-1995, אולפן בשם פיקסאר הוציא את "צעצוע של סיפור", שהיה הסרט הראשון באורך מלא בתולדות הקולנוע שנוצר במלואו בהנפשה ממוחשבת. היצירה הזו היתה כה פורצת דרך, עד שהאקדמיה האמריקנית לקולנוע העניקה לבמאי שלה, ג'ון לאסיטר (שיהפוך כמה שנים מאוחר יותר למנכ"ל החברה), אוסקר להישגים מיוחדים, על תרומתו יוצאת הדופן לתחום.
"צעצוע של סיפור" סימן את יריית הפתיחה של פיקסאר לרצף מרשים של סרטים מצליחים, כמו "מפלצות בע"מ", "מוצאים את נמו", "משפחת סופר-על", "רטטוי", "וול-אי" ו"למעלה". כעת, 29 שנים לאחר שסלל את הדרך לאחרים, פיקסאר מוציאה את "הקול בראש 2", סרט ההמשך ללהיט מ-2015. אחרי כמה שנים לא קלות עבור האולפן, הסרט מעורר ציפיות גבוהות מאוד, והקהל מחכה לראות כיצד יגיבו חמשת הרגשות המנהלים את ראשה של ריילי לשינויים שהיא עוברת, ולכמה רגשות חדשים שיצטרפו אליהם.
ובכל סרט – חידוש טכנולוגי
"הם הפכו למותג בעיקר בזכות שנות השיא שלהם, שבמהלכן הם יצרו סרטים ברמה גבוהה מאוד, במיוחד מבחינת התסריט והבימוי. הם לא מתייחסים לסרטים שלהם כסרטי אנימציה לילדים, שעובדים עליהם מהר וממשיכים הלאה, אלא נותנים בכל אחד מהם עבודה איכותית ופורצת דרך, ומתייחסים לקהל שלהם בכבוד רב", אומרת האנימטורית טליה צור, שעבדה לאורך השנים בשלל פרויקטים, שהמוכרים בהם הם "גארפילד – הסרט" (המוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע) ו"נימונה", שבטקס פרסי האוסקר האחרון היה מועמד בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר.
לדבריה, כל אחד מסרטי האולפן עד כה כלל חידוש טכנולוגי שתרם לסרט. "מעל הכל, הסרטים שלהם עובדים מצוין מבחינה קולנועית. כשצופים בהם, יודעים שאנחנו עומדים לצחוק, לבכות, להתרגש וליהנות – פשוט לסיים את הצפייה מבסוטים. בשלב מסוים הם פשוט כבר לא הצליחו לחדש יותר, ולכן אני חושבת שהעשייה של סרטי ההמשך שלהם מגיעה מתוך רצון ללכת על בטוח", היא מסבירה, "כשיוצרים המשכון כבר לא מחדשים, זו לא אותה תחושה כמו בפעם הראשונה. מובן שהם מנסים שכל אחד מסרטי ההמשך יהיה מיוחד ויעמוד בפני עצמו, כדי שלא יהיה שכפול של הדברים שעבדו בסרטים הקודמים, אבל זה לא תמיד מצליח להם".
גם כפיר רם, המנהל המקצועי של IAC – המכללה הישראלית לאנימציה ועיצוב, העוסק באנימציה יותר מ-35 שנים, אומר דברים דומים. "הם הגדירו לעצמם מסלול מסוים, והם לא מסתכלים ימינה או שמאלה, לא עושים ניסויים, וכבר אי אפשר שלא לראות את הבעיות בסרטים שלהם. הם מאוד טובים במה שהם עושים, אבל הם כבר לא מצליחים להפתיע כפי שעשו בעבר", הוא אומר. "אחרי שהם עשו מהפכה מול דיסני, הם נקנו על ידיהם ב-2006. אני לא צופה מהפכות עתידיות מתוך פיקסאר. הדרך של האולפן מקובעת, ונראה שלכסף הגדול יש תפקיד במהלכים שם".
הכל החל ב-1974, כאשר היזם האמריקני אלכסנדר שור הקים חברה לגרפיקה ממוחשבת כדי ליצור את סרט האנימציה הממוחשב הראשון בעולם. הוא העסיק ארבעה מדעני מחשבים שהבינו כי למרות השקעה של כ-15 מיליון דולר (סכום השווה כמעט 100 מיליון דולר נכון לימינו), עליהם לעבוד באולפן סרטים אמיתי כדי להגשים את חלומם. אחרי שערכו פגישה עם הבמאים-תסריטאים האיקוניים פרנסיס פורד קופולה וג'ורג' לוקאס, החליט לוקאס להציע להם עבודה באולפן שלו – "לוקאספילם", שבו נוצרה סדרת "מלחמת הכוכבים".
ב-1979 נפתחה מחלקת האפקטים הממוחשבים של החברה, שלימים תתגלגל לצורתה הנוכחית כפיקסאר, שעובדיה תרמו המצאות רבות שפיתחו את התחום. ב-1986 מכר לוקאס את החברה לסטיב ג'ובס, שהיה אז דמות מוכרת בתעשייה בזכות מחשב ה-Apple II של אפל, שממנה פוטר שנה קודם לכן. באותה שנה החל הרומן של פיקסאר עם דיסני, שחתמה איתה על חוזה שבמסגרתו היא רכשה והשתמשה בתוכנות שלה כחלק ממערכת האנימציה הממוחשבת שלה.
כאשר ג'ון לאסיטר – שהצטרף לחברה ב-1983 כמעצב ממשק, אחרי שפוטר מדיסני בעקבות סרט מונפש קצר שיצר ללא אישור מנהליו – הציג באוגוסט אותה שנה את הסרט הקצר "לוקסו ג'וניור", שעוקב אחר שתי מנורות שולחן (שאחת מהן הפכה ללוגו של פיקסאר), היה ברור שהסיפור של החברה עומד להשתנות מן הקצה אל הקצה.
ב-1988 לאסיטר ביים סרט קצר נוסף, "צעצוע פח". בדיסני הבינו את הפוטנציאל הגלום בפיקסאר, וחתמו איתם על חוזה להפקת שלושה סרטי אנימציה ממוחשבת – הראשון שבהם היה "צעצוע של סיפור". כל המעורבים בסרט ציפו שיצליח, אבל איש לא תיאר לעצמו שיהפוך לסרט השני המצליח ביותר בעולם באותה שנה. מאז הפיקה פיקסאר להיטים מסחריים גדולים, שאיכותם רק הלכה והשתפרה. מי אמר שעבודה קשה לא משתלמת?
ב-2001 הוציאה פיקסאר את "מפלצות בע"מ", שבו מככבות שתי מפלצות המתגוררות בעולם שבו האנרגיה מושגת מהפחדת ילדים. הן מגלות, בזכות ילדה, שייתכן שהדברים מעט שונים מכפי שנאמר להן. הסרט היה להיט גדול וזכה לשבחים מקיר לקיר, בעיקר על עבודת האנימציה שנעשתה על המפלצות הרבות. בחברה פיתחו תוכנה מיוחדת שהפרידה כל אחת ואחת משערות גופן של המפלצות – והמראה היה מרהיב.
עוד שנתיים חלפו ופיקסאר הפכה למותג-על, עם "מוצאים את נמו", קלאסיקה מיידית שבה דג שושנון יוצא למסע בחיפוש אחר בנו, כשלצידו דגת נתחן כחול עם בעיות זיכרון. הסרט היה להיט ענק, שגרף כמעט מיליארד דולר בקופות. הבימאי אנדרו סטנטון היה מוכר בזכות התסריטים שכתב ל"צעצוע של סיפור" הראשון ול"מפלצות בע"מ", אך פה הפגין יכולות אדירות, והסרט זכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. איש לא הופתע כשסטנטון כתב, הפיק וביים גם את הלהיטים "וול-אי" ו"מוצאים את דורי".
בפיקסאר היו על הגל. הם הוציאו להיט אחר להיט, ונראה שלא היה אפשר לעצור אותם. לא בכדי דיסני רכשו אותם ב-2006 בתמורה ל-7.4 מיליארד דולר, השקעה שהחזירו לעצמם במהירות בזכות אותן הצלחות. לאסיטר אף מונה לתפקיד מנכ"ל החברה ומחלקת האנימציה של דיסני, לאחר שביים בהצלחה גם את "צעצוע של סיפור 2" ואת "באג לייף". וכשב-2015 יצא "הקול בראש", ההיבט הפסיכולוגי הלא שגרתי שליווה אותו הדהים את הקהל ואת המבקרים הנרגשים, שהרעיפו עליו שבחים.
"מרגע הולדתה של פיקסאר, היה בה חיבור מוצלח של שלושה גורמים: היכולת לספר סיפורים, האנימציה, והצד העסקי, שהוכיח את עצמו בדרך כלל כמוצלח מאוד", אומר רם, "שיטת העבודה שלהם לא שונה מזו של אולפנים אחרים. הכל מתחיל אצלם מתוך האולפן. רואים בכל הסרטים שלהם תשומת לב לרעיונות תסריטאיים של בניית עולם וחשיבה יותר מורכבת על הדמויות, שאין אצל מרבית המתחרים שלהם. הם עובדים בצורה מאוד שונה, כי אצלם הכל צומח מבפנים".
רק הולכים ומסתבכים
כמה חודשים לאחר צאתו של "הקול בראש", הגיע לאקרנים סרט נוסף של החברה, "הדינוזאור הטוב". חובבי הקולנוע חיכו לו בשקיקה, אך גילו לאכזבתם סרט בינוני, שלא הצליח לכסות את עלויותיו שהוערכו בכמעט 200 מיליון דולר. הסרט הפך לכישלון הראשון של פיקסאר ועלה לחברה כ-85 מיליון דולר. אאוץ'.
זו היתה נקודת שבר. החברה אמנם הוציאה מאוחר יותר הצלחות כ"קוקו", "משפחת סופר-על 2" ו"מוצאים את דורי", כולם להיטים גדולים ומוערכים, אך משהו שם השתנה. במקום ללכת על קו חדש ורענן, בפיקסאר בחרו לעבוד בעיקר על המשכונים. אלה היו אכן מוצלחים מאוד, אך כשמדובר באולפן שהתפרסם בעיקר ברעיונות המקוריים שלו, הצופים חשו שהם מקבלים עוד מאותו הדבר.
"צעצוע של סיפור" הראשון היה מהפכני, זיכה את יוצרו באוסקר וסימן את יריית הפתיחה של פיקסאר לרצף מרשים של סרטים מצליחים כמו "מפלצות בע"מ", "מוצאים את נמו", "משפחת סופר-על", "רטטוי", "וול-אי" ו"למעלה"
רם אומר שהשיא של פיקסאר הגיע בשלב מוקדם מאוד, וייתכן שזה פגע בחברה: "הם עושים ניסויים בתוך ההנפשה שלהם, כל סרט שונה וייחודי. אני אישית חושב ש'הקול בראש' היה מיוחד מאוד. כל במאי מנסה לעשות דברים חדשים בתוך השפה והטריטוריה המוגדרת של קהל היעד, ואין ספק שהם עושים את זה מצוין. אבל בסופו של דבר זה מאוד מגביל אותם".
איך זה קרה?
"העולם התאגידי, הכסף הגדול מדיסני והצורך לרצות את המשקיעים יצרו רוטינה באולפן. קשה למצוא גוף או בן אדם שמצליחים לשמור על הרעננות שלהם לאורך השנים. יש להם הברקות ואני בטוח שיהיו להם עוד, אבל זה לא הגיוני שכל סרט שלהם יהיה יצירת מופת, כפי שהיה בעבר. אי אפשר להחזיק דבר כזה לעד, זה טבעי. המיצים היצירתיים לא יכולים להמשיך לבעבע לנצח".
וכאילו הקושי הקופתי לא הספיק, פיקסאר חוותה טלטלה גדולה בנובמבר 2017, כאשר לאסיטר הודיע על פרישה זמנית מתפקידו, לאחר שבמגזין האמריקני "הוליווד ריפורטר" נחשפו חשדות להטרדות מיניות מצידו. כחצי שנה אחר כך הודיע מנכ"ל דיסני בוב אייגר כי לאסיטר יעזוב את תפקידו סופית, אחרי שהודה ב"התנהגות לא ראויה" כלפי נשים שאיתן עבד.
ושם הצרות רק התחילו: במארס 2020 פיקסאר הוציאה את הסרט "קדימה", שזכה לביקורות מחמיאות ולפתיחה קופתית נאה בארה"ב, אבל רק 11 ימים לאחר מכן בתי הקולנוע נסגרו בשל מגיפת הקורונה, והוא ירד מהמסכים אחרי פחות משבועיים. בניסיון לצמצם את ההפסד, הסרט יצא לפלטפורמות הדיגיטליות השונות, ושם הפך ללהיט.
מחשש להפסדים גדולים נוספים, גם סרטיה הבאים של פיקסאר יצאו בארה"ב ישירות בשירות הסטרימינג דיסני+, וברחבי העולם זכו להפצה מצומצמת, מה שלא הספיק לכסות את העלויות. למזלה של החברה, סרטים כמו "נשמה", "לוקה" ו"אדומה אש" מצאו לעצמם קהל בשירות הסטרימינג של החברה האם. למרות זאת, קשה שלא לתהות אם הצליחו לעורר את התהודה שהיו זוכים לה אילו הופצו בקולנוע.
ב-2022 ניסתה פיקסאר לחזור למסלולה עם הסרט "שנות אור", שהיה ספין-אוף של "צעצוע של סיפור" ועקב אחרי דמותו של באז שנות-אור, מסדרת הסרטים האהובה. הביקורות היו טובות, אך גם המפרגנות שבהן טענו שהחברה לא עמדה ברף המקוריות, הקהל לא נהר אל הקופות, והסרט סומן ככישלון.
לדברי צור, בפיקסאר לוקחים קשה מאוד כל כישלון קופתי. "הם עובדים קשה מאוד על הסרטים שלהם כבר בשלב כתיבת התסריט, ולפעמים משנים אותו תוך כדי עבודה. זה תהליך מקובל, אבל הוא קשה ומתסכל", היא מסבירה, "כשהסרט לא מצליח, הכישלון לא מתקבל בקלות. היו סיפורים על סרטים שלהם שהבמאים שלהם הוחלפו באמצע העבודה כדי להצילם. יש בפיקסאר המון מתח סביב נושא ההצלחה".
להחזיר צבע ללחיים
דווקא בשנה שעברה, עם צאתו של "אלמנטלי", נראה היה שמשהו בפיקסאר מתחיל לחזור לעצמו. ללא כוכבים גדולים שמדבבים את הדמויות השונות, אך עם סיפור אהבה פשוט למדי, אנימציה מרהיבה ותסריט מקורי שלא התבסס על חומרים קודמים, נראה שהצופים נזכרו למה התאהבו בקסם של פיקסאר מלכתחילה. הם הצליחו להפוך את הסרט ללהיט עם רווח קטן.
כעת, עם יציאת "הקול בראש 2", בפיקסאר מקווים להחזיר את הצבע ללחיים. נכון שמדובר בהמשכון נוסף, אבל נראה שאחרי רצף הצלחות לא אחיד, הם החליטו להישאר עם הנוסחה, בתקווה שתעניק לצופים את החוויה שהרגישו כשצפו בסרט הראשון, עם טוויסט מקורי, כצפוי מהם.
בפיקסאר מאמינים שהסרט יכול להצליח להוציא אותה מהבוץ, אחרי שנשיא החברה ג'ים מוריס הודיע בחודש שעבר על פיטורי 175 עובדים, שהם 14 אחוז מכוח העבודה. רק לפני כשבועיים הוא אמר בראיון שהעניק ל"בלומברג" שבפיקסאר שוקלים לבצע אתחול לכמה מהפרויקטים המצליחים שלה, והמועמדים המובילים לכך הם "מוצאים את נמו" ו"משפחת סופר-על". אין יותר ללכת על בטוח מזה.
אבל נראה שיש לקברניטי פיקסאר גם סיבה להיות מעודדים: בנובמבר אשתקד, ב-24 השעות הראשונות אחרי פרסום הקדימון הראשון לסרט, נרשמו 157 מיליון צפיות, ובכך הוא הפך לטריילר המצליח ביותר בהיסטוריה של דיסני. בתעשיית הקולנוע מעריכים שהסרט יכניס בסוף השבוע הראשון שלו בארה"ב 85-80 מיליון דולר, ואולי יותר.
גם רם מנסה לשמור על אופטימיות בכל הנוגע לפרויקט החדש של פיקסאר, ומעריך שהם לא יוותרו. "יש להם כבוד גדול לפרטים, לתהליכים יצירתיים, לאמנות, לאמנים – הכל שם יורד לרזולוציות מטורפות שכמעט אף אולפן לא טורח להגיע אליהן. אין בהוליווד עוד אולפנים כאלה, בטח שלא בסדר הגודל הזה", הוא אומר, "זו לא עוד חממה ליוצרים, אלא מקום שמחפש באופן תמידי את השלמות, ולפעמים גם מאוד מתקרב אליה. זה מה שהופך אותו לאולפן האנימציה הבולט ביותר".
צור מסכימה איתו. "אסור לזלזל בכמות הכישרונות והניסיון שיש להם. הם לא סתם הפכו למקום עבודה שהוא בגדר חלום עבור כל אנימטור, כי הם תמיד ימשיכו לחפש את הדבר המעניין הבא".
