התמונות שמוכיחות כיצד גורמת השהות בחלל להזדקנות מהירה: האסטרונאוטים ווילמור ו-וויליאמס התקבלו אתמול בחזרה לכדור הארץ, ונראה היה על פניהם שילוב של הקלה ושמחה גדולה. עם זאת, התמונות הראשונות שפורסמו הדהימו את הצופים ברחבי העולם: הפנים נראו מותשות, הגוף רזה, וניכרו בבירור סימני הזדקנות של שנים ארוכות. התמונות הקשות לצפייה עוררו דיון נרחב על ההשפעה הדרמטית של חוסר הכבידה על גוף האדם.
השהייה בחלל יוצרת סביבה של מיקרו-כבידה, מצב בו כוח הכבידה כמעט ואינו קיים, מה שגורם לשינויים דרמטיים בגוף. אחד ההסברים המדעיים להזדקנות המואצת הוא האובדן המשמעותי של מסת עצם וצפיפות העצם, בקצב של 1%-2% בחודש, בעיקר באזור האגן והעמוד השדרה. לשם השוואה, בני אדם מבוגרים מאבדים בין 0.5%-1% בשנה. בנוסף, האסטרונאוטים סובלים מדלדול מסת שריר משמעותי, עד 20% ממשקל השרירים במשימות קצרות, ועלולים להגיע עד 50% במשימות ארוכות ללא טיפול מתאים.
מלבד אובדן העצם והשריר, מתרחשים שינויים משמעותיים בזרימת הדם, המשפיעים על הורמונים ועל קצב סינתזת החלבונים. הירידה בהורמוני הגדילה והגלוקוקורטיקואידים מובילה לירידה ביכולת הגוף לשמר ולבנות רקמת שריר ועצם, מה שמאיץ תהליכים המאפיינים הזדקנות.
תופעה מוכרת נוספת היא "סינדרום נוירו-אוקולרי הקשור לטיסות חלל (SANS) שבו לחץ תוך-גולגולתי מוגבר גורם ללחץ על עצב הראייה, מה שמוביל לטשטוש ראייה ואף לנזקים בלתי הפיכים במקרים מסוימים.
חזרתם של האסטרונאוטים לכוח הכבידה של כדור הארץ דורשת מהם התאקלמות ממושכת וכואבת. האסטרונאוט פרנק רוביו, המחזיק בשיא השהייה הרצופה בחלל (371 ימים), העיד על תהליך התאוששות קשה שנמשך כשלושה חודשים, שבמהלכם התמודד עם כאבי גב ורגישות גבוהה בכפות הרגליים. לדבריו, ההתאקלמות המחודשת לכוח הכבידה היא לעיתים קשה אף יותר מההסתגלות לחלל עצמו.
למרות ההשלכות הבריאותיות החמורות, נאס"א הדגישה שהאסטרונאוטים מבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית של כשעתיים מדי יום במהלך השהייה בחלל כדי לצמצם נזקים אלו. עם זאת, המראות של ווילמור וויליאמס מוכיחים בבירור כי השפעת החלל על הגוף האנושי קשה ומשמעותית, וכי השלכות השהייה הארוכה בחלל עשויות להוביל להזדקנות מואצת בכ-15 שנים לפחות.
עם חזרתם, צוות רפואי מיוחד ממרכז החלל ג'ונסון של נאס"א ילווה את האסטרונאוטים מקרוב, בתקווה שהשניים יצליחו לשוב לבריאותם המלאה תוך מספר חודשים.
