שלום, כאן הקברניט; מימי קדם טענו הוגים שהמלחמה היא המבחן העילאי לאדם, למדינה, לתרבות ולמוסר האנושי – ואף למכונות המלחמה עצמן. גנרלים משרטטים קווים לדמותן, מהנדסים הופכים אותם למציאות, וצבאות מתאמנים בהן בתקווה שיעשו את העבודה כשיבוא רגע האמת. עבור ה-F35, חמקן הקרב הכי מתקדם שבאוויר, המבחן הזה הגיע ב-7 באוקטובר 2023: מלחמת עזה, שהפכה לעימות חוצה גבולות בכל רחבי המזרח התיכון.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
טייסי חיל האוויר הישראלי טיפסו לקוקפיט, פתחו מצערות והרימו לאוויר חמקני קרב בנסיבות קיצוניות ביותר – אליהן לא בדיוק תוכנן. איך עמד המטוס במבחן העולם האמיתי?
לפני שנענה על כך, בואו נסתכל קצת על המשימות שלו. ארה"ב כיוונה מאוד גבוה כשבחרה ב-F35 להיות חוד החנית שלה ושל בנות בריתה: מטוס אחד שנדרש להחליף את ה-A10 וההארייר במשימות תקיפה וסיוע קרוב לכוחות קרקע, את ה-F16 וה-F18 במשימות הפצצה ואמנעה ויירוט וסיור ותקיפת כלי שיט, וכל זה בגרסאות שימריאו גם אנכית וגם ינחתו על אוניות.
ואלו עוד משימות שתוכננו בניינטיז, כשוויל סמית' עוד היה ראפר שלא מקלל וגר אצל דוד פיל בבל-אייר, וה-F35 היה אווירון שלא טס וגר על שולחן השרטוט; מאז חלפו 30 שנה ופני המלחמה השתנו דרמטית. מי דמיין לפני 30 שנה מטרות כמו כטב"מים עם טווח של טיל שיוט וחתימת מכ"מ של קופסת נובלס? אף אחד בפנטגון לא חשב על מפקדות אויב שיושבות בתוך בתי חולים, או על משימות כמו הפצצת רצף של חמש שעות בביירות.
אבל בצה"ל ראו לאן נושבת הרוח, ומאז הגיע אלינו החמקן ב-2016 עבדנו קשה מאוד כדי להתאים את המטוס מארץ הדונאט לצרכים של ארץ החומוס. בואו נעבור ביחד על האתגרים הגדולים של המלחמה, ונראה איך עמד בהם ה-F35.
לפני שנמשיך, אספר שה-F35 שבידי צה"ל הוא לא F35 רגיל, ויש לו הרבה מאוד מערכות והתקנים שונים ממה שמציעה ארה"ב למדינות אחרות או לצבאותיה שלה. על ההבדלים והרכיבים אספר בעתיד; לא על הכל מותר, זה מטוס שיכולותיו מסווגות – אבל בסוף הטור הזה תבינו למה האמריקאים הרגישו בנוח לתת לנו להשתמש בו עם שדרוגים מקומיים, כל מה שיעזור לו להצליח במבחני השטח.
האתגר הראשון היה השתלבות בקמפיין ההפצצה של חיל האוויר: התקיפות בעזה, איו"ש ולבנון. זה לא נשמע קשה: למחבלים בעזה אין איך לפגוע במטוסי קרב, וגם בגזרות הצפון נהנו כוחותינו מעליונות אווירית, וחופש פעולה משמעותי.
אבל החלק הקשה בא ממקום הרבה יותר בסיסי: ה-F35 נושא את החימוש שלו בשני תאים פנימיים, עם מקום לשתי פצצות 900 ק"ג – לא יותר. לעומתו, יכול ה-F16 לשאת ארבע פצצות כאלה, וה-F15 שבע. אז מה, נשלח כמות כפולה של חמקנים בכל פעם שצריך להשמיד מטרה גדולה או מבוצרת? יקר, העסק.
הפיתרון היה ויתור על חלק משמעותי מהחמקנות ולשאת את החימוש על מתלים חיצוניים. ה-F35 מגיע עם כאלה, והם שודרגו בארץ בידי מומחי המרכז לניסויי טיסה, כך שיוכלו להמריא גם עם חימוש כבד במיוחד. ובצורה הזו, השתתף ה-F35 בכל משימת הפצצה, כמו כל מטוס קרב אחר.
15 צפייה בגלריה
מה יפה את, לאור שקיעה נוגה. F35 עם ארבע פצצות 900 ק"ג
(צילום: עמית אגרונוב, אתר חיל האוויר )
האתגר השני היה השתתפות בהפצצת רצף; זה מתאר התקפה בו טסים אל מתחם אויב ספציפי, ושוברים אותו – רביעיה אחת מטילה פצצות ואצה חזרה לבסיס כדי למלא דלק ותחמושת, בזמן שרביעיות אחרות שופכות פצצות על המטרה. האפקט שמתקבל הוא מפלצתי ויכול לנפץ גם את הבונקרים הכי גדולים; בזכות השיטה הזו, נסראללה נואם כיום רק ב-VOD.
לשיטה יש חיסרון אחד: היא מחייבת עבודה מהירה מאוד לכל אורך התהליך. המראה וטיסה מהירה ביותר ליעד, הטלת פצצות וטיסה מהירה חזרה, ואז סבב קרקע קצרצר ומהיר במיוחד; גם מטוס אחד שמתעכב ישבש את הרצף. וזה משהו שה-F35 לא נבנה עבורו, כי כשהאמריקאים רוצים להטיל הרבה מאוד פצצות ברצף, הם שולחים עשרה B52 או B1 לנסר – מפציצים כבדים שזה התפקיד שלהם.
אבל צה"ל כן נולד לעבוד ככה: צוותי הקרקע שלנו התאמנו שבע שנים בקיצור זמן הסבב של ה-F35, עד שהגיע לרמה שמאפשרת השתתפות בסבב ההפצצות בלי בעיה ובלי לעכב את השאר.
ומה עם הטיסה אל המטרה וחזרה? ה-F35 הרי איטי בהרבה מה-F15 וה-F16 שלנו. ובכן, כשמדובר במהירות מירבית, זה נכון – אבל למטרה טסים במהירות שיוט, וה-F35 משייט מהר ב-4% יותר משאר מטוסי הקרב שלנו. איך? כי יש לו את המנוע הכי חזק שהותקן אי פעם במטוס קרב, והוא הרבה יותר יעיל אווירודינמית מקודמיו.
האתגר השלישי: אוויר-אוויר! אבל לא במובן אליו התכוונו הגנרלים בפנטגון: במקום לצוד מפציצים כבדים ונחילים של מיגים גדולים ומהירים, נשלחו צוותי ה-F35 לרדוף אחר כטב"מים קטנים וטילי שיוט, שטסו בגובה אפס מלבנון, תימן ואיראן.
אבל טייסי ה-F35 שלנו הצליחו לתפוס את המטרות הממזריות האלה, וליירט אותן בזמן ברוב המקרים; ל-F35 יש מכ"מ מעולה וגם סנסור תרמי לגילוי ועקיבה (IRST) מובנה שמאפשר למצוא אפילו חמקן אחר כשהמכ"מ משתעל.
המספרים טרם הותרו לפרסום, אבל בואו נגיד שצוותי ה-F35 שלנו הפילו כמעט את כל הקטלוג האיראני ועשו זאת שוב ושוב ושוב. על הנייר, יש לנו הרבה אלופי הפלות חדשים (אייסים),
נעבור לאתגר הרביעי: סיוע קרוב. פה מדובר במשימה הכי רגישה של חיל האוויר בזירות הלחימה העיקריות שלו – חיילים בשטח מצאו מטרות חדשות ממש פעם בשעה, והעבירו אותן לתאי השליטה; כוח גולני מצא שלושה מחבלים במרפסת סמוכה, כוח גבעתי מצא שני מחבלים בשיח, כוח תפוח מצא משגר רקטות בחממה.
חיל האוויר חייב להגיב מאוד מהר בכל המקרים הללו, ולעיתים עוצמת הכטב"מים לא היתה מספיקה והופעלו מטוסי קרב. במקרה הזה, האתגר הוא לחסל את האויב בשיא המהירות לפני שיברח או שהמטרה תינטש – ובלי לפגוע בכוחותינו שנמצאים בטווח יריקה משם.
ה-F35 התמודד היטב עם המשימה הזו, פשוט משום שהגיע מוכן: הסנסורים שלו כוללים מצלמות מאוד חזקות, כאלה שאפשר למצוא על מטוסי תצפית – ועזרו להבין בדיוק היכן האויב, היכן כוחותינו ואיפה לא לתקוף. גם החימוש המתאים עשה את העבודה: שימוש בפצצות קטנות כמו ה-GBU39 האמריקאית והספייס 250 של רפאל צמצמו נזק אגבי וסיכון לכוחות קרובים.
וזה לא רק המטוס: צה"ל בנה נהלי העברת המטרות מצוותי הקרקע לתאי השליטה ולקוקפיט, שמאפשרים סיוע קרוב יותר יעיל ומדויק משל כל צבא אחר בעולם.
עד כאן, הכל מושלם; יותר טוב מזה ונשתגע. אז באתי להרוס – יש משהו שה-F35 לא נבחן בו, לא עמד בו, ומדובר בתפקוד מאוד מרכזי ברזומה של מטוס קרב: לירות על משהו מעופף שגם יורה חזרה. כן, המלחמה הזו כיסתה שליש מהמזרח התיכון, משימות מסובכות וחלקן חסרות תקדים, אבל בשום מקום לא המריא נגדנו מישהו עם מטוס קרב משלו.
זה קצת לא פייר, כן? לחמאס וחיזבאללה ותימן אין, איראן וסוריה לא רצו לסכן את מה שיש. אבל בימים אלה מצטיידת איראן במטוסי סוחוי 35S מתוצרת רוסיה, שהוא איום מאוד בעייתי אפילו על עילית התוצרת של הדוד מאמריקה.
אלו תשובות שבוושינגטון מאוד קיוו לקבל: ניצחון מוחץ של ה-F35 יעזור למכור אותו לקליינטים חדשים, והפסד מוחץ? אפילו טוב יותר: ככה יוכלו האמריקאים להציע כתחליף את ה-F15EX, מטוס הרבה יותר יקר. ועד שלא תתקבל תשובה לשאלה הזאת, לא יוכלו צבאות המערב לדעת האם ה-F35 הוא באמת היורש של ה-F16, ולתת לו ציון מלא במבחן העולם האמיתי.
אבל אתם יודעים? הסוחוי והמבחן הזה לא מדאיגים אותי. אתם מבינים, אצלנו ה-F35 הוא חתיכה מפאזל מאוד גדול ורועש שנקרא "צה"ל במלחמה". זו מפלצת עם רבבות מוחות וזרועות וקנים ומערכות, שלפעמים נראית כאוטית לגמרי בעודה שועטת ברחובות שבורים ושרה "מי משוגע, אני משוגע". אבל יש בה סדר, וביכולתה לתת למטוסי קרב תמונת מצב מדויקת מהר יותר, לגלות ולהתמודד היטב גם עם הטורף הפרסי ביתרון גדול.
בשורה התחתונה, ה-F35 סייע לצה"ל לעמוד במשימות קשות ומורכבות רבות, ועל כך האווירון, צוותי האוויר, וצוותי הקרקע שלו ראויים לכל שבח. ומה עם ה-F35 של האמריקאים? זה כבר סיפור אחר, עליו נדבר בפעם אחרת. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
