תצלומים היסטוריים סייעו לחוקרים לקבל את התמונה המפורטת ביותר של קרחוני מזרח אנטארקטיקה עד כה. למרבה ההפתעה, נראה שהקרח באזור זה נשאר יציב ואף גדל מעט במשך כמעט 100 שנה
טמפרטורות גבוהות יותר, מזג אוויר קיצוני, הפשרת קרחונים ועליית מפלס הים – כל אלה מצביעים על נקודה קריטית של האקלים באזורי קרחונים בעולם. יחד עם זאת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Communications, שחיברו חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן, מהווה נקודת אור מקומית. באמצעות תצלומי אוויר היסטוריים וטכנולוגיה ממוחשבת מודרנית, עקבו החוקרים אחר התפתחות הקרחונים במזרח אנטארקטיקה – אזור שמכסה כ-2,000 ק"מ של קו חוף, ומכיל כמות קרח שוות ערך לזו של יריעת הקרח בגרינלנד. על ידי השוואה בין תצלומי האוויר ההיסטוריים לנתוני הלוויין המודרניים, הצליחו החוקרים לקבוע האם חלה נסיגה או התרחבות של הקרחונים.למרבה ההפתעה, גילו החוקרים שהקרח לא רק נשאר יציב, אלא גדל מעט במהלך 85 השנים האחרונות, בין היתר בשל עלייה בכמות השלג שירדה. "אנחנו שומעים כל הזמן על שינויי אקלים ושיאי המסת קרחונים כתוצאה מהם, כך שמשמח לגלות אזור של קרחונים שנשאר יציב במשך כמעט 100 שנה", אמר מאדס דומגור מאוניברסיטת קופנהגן.
החוקר הדני מסייג את דבריו ומדגיש כי ממצאי המחקר מצביעים גם על הסימנים הראשונים לשינויים בקרח הים, מה שעשוי להעיד על כך שהקרחונים היציבים של מזרח אנטארקטיקה עלולים להתכווץ בעתיד. "אזורים אחרים באנטארקטיקה מלמדים כי האוקיינוס המתחמם ממלא תפקיד חשוב ביותר בהמסתם המואצת של הקרחונים, כפי שקורה במערב אנטארקטיקה למשל".
רוב התמונות ששימשו את החוקרים צולמו במהלך משלחת משנת 1937, שאורגנה ומומנה על ידי צייד הלווייתנים הנורבגי לארס כריסטנסן. המשלחת נועדה למפות לראשונה את חלק זה של מזרח אנטארקטיקה, אך המפות הללו לא פורסמו מעולם עקב הפלישה של גרמניה הנאצית לנורבגיה. מאז, התמונות נשמרו במכון הקוטב הנורבגי בטרומסו ונשכחו. כאשר החוקרים מאוניברסיטת קופנהגן קראו על המשלחת, הם הבינו שתמונות יקרות ערך הוסתרו כנראה בארכיון בנורבגיה. הם נסעו לטרומסו וסקרו את כל 2,200 התמונות שצולמו במהלך אותה משלחת. בנוסף לכך, סקרו החוקרים תמונות נוספות של אותם קרחונים מסקרים אוסטרליים שנערכו בין השנים 1950 ל-1974.
לאחר מכן, השוו החוקרים את התצלומים ההיסטוריים לנתוני לוויין מודרניים, כך שהתאפשר להם לבחון את התפתחות הקרחונים על פני תקופות שונות, ולחשב מהירויות זרימת קרח היסטוריות עבור קרחונים נבחרים. בהשוואה לנתונים מודרניים, מהירויות זרימת הקרח נשארו ללא שינוי. בעוד שחלק מהקרחונים התדלדל בתקופות ביניים קצרות יותר של 10-20 שנים, נמצא כי הם נשארו יציבים או גדלו מעט בטווח הארוך, מה שמצביע על מערכת מאוזנת למדי.
"על ידי השוואה בין תצלומי האוויר ההיסטוריים לנתוני לוויין מודרניים, השגנו ידע קריטי על הקרחונים, אותו לא היינו מקבלים בדרך אחרת. אני חושב שזה פנטסטי שאפשר להשתמש בתמונות הישנות הללו כדי להפיק ממצאי מחקר חדשים, כמעט 100 שנים לאחר שצולמו", אומר אנדרס ביורק מאוניברסיטת קופנהגן.
מעטה הקרח האנטארקטי זוכה לתשומת לב הולכת וגוברת בשל תרומתו הפוטנציאלית לעלייה חדה ומהירה של גובה פני הים העולמי. בניגוד לגרינלנד, מעט מאוד היה ידוע על קרחונים באנטארקטיקה עד שנות ה-90 של המאה הקודמת, אז הפכו התצפיות הראשונות לזמינות.
"תצפיות מוקדמות על קרחונים הן בעלות ערך רב, מכיוון שהן מספקות תובנות ייחודיות לגבי האופן שבו הקרח התפתח או נסוג באקלים משתנה, לרבות החריגה ממחזור ההתפתחות והנסיגה של הקרחונים", מסביר דומגור. על כן, נתונים מוצקים וארוכי טווח הם חיוניים להפקת תחזיות מדויקות של שינויים בשטחי קרחונים ועליית פני הים, מה שמעצים את חשיבות מחקר זה, שכן הוא מספק תובנות חדשות על אזור נרחב במזרח אנטארקטיקה. "הסדרה העתית (רצף של תצפיות שנאמדו זו אחר זו, במרווח זמן נתון) הארוכה של הקרחונים במזרח אנטארקטיקה משפרת את היכולת ליצור מודלים מדויקים יותר של שינויי קרחונים עתידיים, שכן המודלים המודרניים מבוססים על תצפיות היסטוריות", מסביר ביורק.
