כשהשוטרים עיכבו אותנו, התלבטתי אם לתת, כמו בעבר, את מספר תעודת הזהות של עופר או כרמל, של איתי או רון. לפני כל מחאה אני משננת מספר תעודת זהות של חטוף נוסף ושל חטופה שאיננה.
אני לוקחת את הזהות שלהם לרגע, מתעקשת להביא אותם הביתה, לקרוא בשמם. כשהשוטרים מזינים את הספרות למסוף, משהו בעיניים שלהם משתנה. מבטם המבועת מצטלב בשלי, והם נזכרים שאנחנו לא אויבים. הרי גם הם שבויים. כוחות הביטחון… למי הם מעניקים ביטחון בימים אלה? מדוע יש 101 ישראלים שאיש לא מגן עליהם כבר יותר משנה?
סליחה גם בשמם
מכאן גם נובע הצורך העז במחאה, כי מי שאמור היה לשמש מנהיג ולא עסקן פוליטי קטן, ממשיך למכור יום־יום כל עיקרון מקודש וכל נכס בעבור עוד דיל. את נשמתנו עצמה הוא מציע לכל המרבה במחיר, כדי לקנות עוד זמן על כס השלטון.
אז באמת סליחה שהפרעתי לך, מר הפקרה. סליחה גם בשמם של עופר קלדרון ומאה החטופים.
דווקא השתדלתי. כל כך הקפדתי שלא להרעיש עד 7:03 בבוקר כדי שלא יבואו אלי בטענות, אחרי הכל שעות שינה הן דבר הכרחי לתפקוד. מה לעשות שכבר 408 ימים אני לא ישנה ולא מתפקדת. ואני בסך הכל קרובת משפחה מדרג שני או שלישי. הילדים שלי מתעוררים, בריאים ושלמים, בחדר הסמוך. במשפחה שלי זה נחשב לפריבילגיה.
הנפשות הקרובות לי ביותר בעולם מונות כבר 408 ימים של סיוט מתגלגל. של אסון. אבל האיש שאסור להפריע את שנת השחרית שלו לא מניח לעובדות לבלבל אותו. אנחנו עדיין כפסע? עדיין בדרך לניצחון המוחלט? שר הביטחון החדש שמינית כבר קבע שניצחנו, שהבסנו את האויב. אוי, האם אתה עומד לפטר אותו בשל כך?
מה עוד צריך לקרות כדי שתעשה את הדבר היחיד שראוי לעשות: תנצור את האש ותחזיר את החטופים הביתה? תבלום סוף־סוף את המלחמה הזו, שכבר לא ברור מהן מטרותיה, אבל היא מוסיפה לכלות את כולנו, הורגת את ילדינו ופוגעת בכל מה שבנינו כאן יחד שנים רבות. מה עוד צריך להתרחש כדי שתסכים להשיב אלינו, ובעיקר לסהר ולארז, לגאיה ולרותם, את אבא עופר?
האם זאת לא מתנת בר מצווה ראויה לארז? האם זה לא המהלך היהודי, העברי, הישראלי המתבקש עבור כולנו, שחיינו נחטפו ונקטפו בבוקר שבת אחד, במשמרת שלך?
אותנו אתה לא יכול לפטר
אז סליחה שהפרעתי לך, אדוני ראש הממשלה. אבל האמת היא שחסמת בהצלחה מסחררת כל דרך אחרת לזכות בתשומת ליבך. איתך, כך למדנו, מי שלא מתיישר, נזרק.
מה לעשות שאנחנו לא מינוי שלך, גם עופר ויתר החטופים לא נבחרו לתפקיד, גם אם זכו בו במידה רבה בזכות ממשלתך. אותנו אתה לא יכול לפטר, או את עם ישראל כולו.
אתה שהיית אמור להתוות דרך, כלכלית, ביטחונית, מוסרית. מה נשאר ממך? מה תשאיר אחריך? מורשת של ריסוק כל השותפות שבראנו יחד – מורשתו של נוטש החטופים. האומה שלנו, אומה חפצת חיים, מחכה שתיזכר מה הופך אותנו לרקמה אנושית אחת.
נעם דן היא בת הדודה של הדס קלדרון, אמם של סהר וארז שנחטפו ושבו בעסקת נובמבר מצילת החיים.אביהם, עופר קלדרון, עדיין בשבי בעזה. דודתה כרמלה דן ודודניתה נויה דן נרצחו בקיבוץ ניר עוז ב־7 באוקטובר
הכותבת היא קרובת משפחתו של החטוף עופר קלדרון
