(GETTY) | צילום:
ספורט 5
מכבי תל אביב היא קבוצה לא מספיק מאומנת (GETTY) | צילום:
ספורט 5
אז אם אתם אנשי מכבי ת״א, מה כואב יותר, הפסד משפיל ב-30 נקודות מול מילאנו, או הפסד על פוזשן אחרון כמו אתמול במדריד? איפה הצריבה יותר חזקה? האם אתם מעדיפים את הקבוצה שלכם חסרת אונים בידיעה ש״זה מה יש״ החל מהרבע השני, או כזו שנאבקת עד הסוף ורק אז הופכת לחסרת אונים בפוזשנים האחרונים של משחק צמוד, בידיעה שאין מי שיעשה סל בכדור האחרון?
למכבי העונה יש גם דילמות של מועדון קטן, שלא לומר לוזרי, באיזו דרך הוא מעדיף להפסיד כדי לאלחש את הכאב. 50 גוונים של הפסד. אז אם חייבים לבחור, נדמה שההפסד אתמול כואב יותר, כי מכבי הראתה שבהפעלת כוח נכונה, בקצת גיוון וקצת שבירת כלים, היא יכולה להיות, לרוב, גורם תחרותי ולהעמיד את עצמה בעמדת ניצחון גם במשחק חוץ קשה במדריד. לפחות אחרי אתמול, היא יכולה להסתכל על עצמה בראי מבלי להתבייש. בעונת הזוועות הנוכחית, זה גם משהו.
רק בגלל הרוח
אז יחסית לשבועות האחרונים, מכבי לא התפרקה והגישה הייתה הרבה יותר אגרסיבית, ההוצאה לפועל הרבה יותר ממושמעת ומדוייקת, והחוסן המנטלי שרד 39 דקות ו-40 שניות. זה לא מובן מאליו שהקבוצה הנוכחית תצליח גם להישאר בעניינים, גם לקלוע 26 מ-26 מהעונשין, גם להוביל בדו-ספרתי, לאבד את היתרון, ואז לא להישבר ושוב לחזור, וחוזר חלילה, עד לפוזשן הלפני אחרון בו נשאר סיכוי תיאורטי לנצח. אבל גם אם הפוזשן הלפני אחרון האומלל הזה מייצג את מכבי של העונה, נטולת הגו טו גאי, עם רמת ביצוע נמוכה ביציאה מפסקי זמן, הוא לא מייצג את רוח המשחק אתמול.
מכבי זיקקה אתמול כמה יכולות התקפיות שלה שהובילו אותה העונה והוסיפה לעצמה כמה תוספות טקטיות של שימוש שונה בסגל, שנתנו לה עומק, גיוון ואפשרויות התקפיות נוספות. מסתבר שכשאתה מגדיר לעצמך זהות, נשאר גמיש במחשבה שלך ומחפש פתרונות יצירתיים, דברים טובים קורים. זה החל מהעלייה של מריאל שאיוק בחמישייה, שנתנה גם ניעור לתמיר בלאט שהמקום שלו בחמישייה לא מובטח. יכול להיות שקטש מנסה לחתוך את חבל הטבור והתלות המוחלטת של מכבי בבלאט? חלקית, אולי. בכל מקרה, זה הוביל להתרחקות מהשטאנץ ההתקפי שהוביל בלאט, שמבוסס רק על הפיק אנד רול שלו, והכדור הונח בידיים של רוקאס יוקובאייטיס, דבר שנראה כמו הדבר הנכון לעשות כדי להפעיל את הקבוצה וגם ליצור לעצמו (אלא אם מדובר בכדור אחרון של משחק צמוד, אז עדיף ללכת לאופציות אחרות).
קטש ניהל את המשחק באורך רוח ובראייה עמוקה על הסגל שלו, הגיע עד רפי מנקו שנתן דקות ראויות, השתמש היטב ברומן סורקין מול הכבדות של טבארס, ניסה לבודד את רנדולף, וקיבל את ריברו חזרה כפקטור התקפי משמעותי. מכבי אפילו השתמשה בעבירות ושני שחקנים שלה יצאו בחמש עבירות, מחזה נדיר בקבוצה הזו העונה. אז מה היה חסר לקטש? שני מאדרפאקרס בשם פאקונדו קמפאצו ומאריו הזוניה, חיות משחק שלא נתנו למשחק הזה ללכת לשום כיוון אחר מלבד זה של מדריד.
הזוניה התעלל בכל מי שניסה לשמור עליו בלואו-פוסט, וקמפאצו, מאסטר של ניהול משחק ומיקסום יכולות, היה המוח, הלב, השחקן המצטיין והמאמן המצטיין של מדריד. הכל עבר דרכו ודרך קבלת ההחלטות שלו. תוסיפו אליהם את דז׳נן מוסא שניצל את היתרון הפיזי שלו על בלאט בפוזשנים האחרונים כדי לקלוע נקודות קריטיות ותגלו שמדריד ניצחה גם עם אפס עגול בטור הנקודות של אדי טבארס.
צריך גם להודות שלמרות ששתי הקבוצות המטירו אש וגופרית של נקודות שהסתכמו ב-229 נקודות משותפות, יחסית לרמת הכישרון בקו האחורי של קבוצות היורוליג, למדריד אין יותר מדיי שחקנים יוצרים מהסוג שהגארדים של מכבי התקשו מולם במשחקים קודמים. כן, יש לה גארדים גדולים, כן, יש לה סופר-גארד כמו פקונדו קמפאצו, כן יש לה את כובד הניסיון של יול. אבל ספק גדול לאן זה יוביל אותה העונה. לאתמול זה הספיק.
למכבי לא היו תשובות לכוכבים של ריאל (GETTY) | צילום:
ספורט 5
הגנת הכלום
קצת מוזר לדבר על ״רוח״ וגישה שונה ולהתייחס לנושאים הללו דווקא בפן ההתקפי. לרוב הנושאים הללו מחוברים לצד ההגנתי, בו הרצון למנוע סל מהיריב שלך, האגרסיביות, ההתאמות, הלחימה, הן המייצגות האמיתיות של ״הרוח״. אבל החל מהמחזור הראשון, אי אז בשלישי באוקטובר 2024, מכבי היא קבוצת הגנה מביכה כמעט בכל אספקט – היא לא מאומנת על מצבים הגנתיים ספציפיים ועל סיטואציות הגנתיות מבניות. אלו לא רק שלל האפשרויות של הגנת הפיק אנד רול, אלא גם הגנת הלואו-פוסט, יציאה לקלעים, איזוריות וכו׳. במכבי אין עצם הגנתית אחת בגוף שלה. והשאלה אם הסגל הנוכחי הזה מסוגל לנפק הגנה הרבה יותר מכבדת ומתואמת תישאר באוויר, כי נדמה שלא ניסו ולא מנסים להוציא מהסגל הזה שום אמירה הגנתית.
קחו למשל אלמנט בסיסי בהגנה קבוצתית כמו הגנה על שחקן בלואו-פוסט. כששחקן התקפה מקבל שם את הכדור ויש עליו שומר במידה שלו וביכולת שלו לשמור אותו הרחק מהסל, אז אין צורך להביא שמירה כפולה. ואם אין שומר כזה? אז אפשר להביא שמירה כפולה מהצד הרחוק ואז להשלים רוטציה הגנתית. אפשר להביא שמירה כפולה מהשחקן שעומד באזור קו העונשין וגם שם להשלים רוטציה. אפשר להוביל לקו הבסיס ומשם להביא שמירה כפולה. לעיתים רחוקות, קבוצות פחות חכמות, תבאנה עזרה מהצד החזק, אבל זה לא ממש מומלץ כי בדרך כלל יעמוד שם קלעי. גם איזורית צפופה היא אופציה למנוע בידודים בלואו-פוסט.
אז מה מכבי ת״א עושה מכל אלה? כלום, כלום, כלום וכלום. הגארדים של מכבי בלואו-פוסט בדרך כלל לא יכולים להתמודד עם הגארד הגבוה שמקבל עליהם את הכדור (אתמול הזוניה על בלאט, יוקובאייטיס או רנדולף), לא מגיעה עזרה מהצד החלש, לא מהאמצע, לא מקו הבסיס ולעיתים מגיעה מהצד החזק. זה מסתיים בטיול לצבע, סל קל, סחיטת עבירה או הוצאה לשלשה אם מישהו מתכווץ לכיוונו. אז לקלוע 113 נקודות, בכל מגרש, זה באמת אחלה, היינו כחולמים יגידו במכבי. אבל לקבל אתמול 116 נקודות, ובכל שבוע לקבל יותר נקודות מהממוצע שהיריבה קולעת בדרך כלל, זה מעיד על קבוצה לא מאומנת הגנתית, וזה להיות באמת כחולמים, אבל בהגנה. אז כשמביאים ״רוח״ בלי אימון על אלמנטים הגנתיים ספציפיים, עם טקטיקות הגנתיות עצלות ובלי אסטרטגיה הגנתית, נשארים בלי רוח ועם צלצולים. באוזניים. מהכאפה השבועית שהקבוצה חוטפת.
מגמת רובוטיקה סגורה
אז אין הגנה, וההתקפה, אתמול לפחות, סבבה לגמרי. אבל יש גם דובדבן מריר על הקצפת: מצבים מיוחדים. במשחק צמוד, מישהו כאן צריך לעשות סטפ-אפ, אבל הפחד של שחקני מכבי נוזל מהמסך והמשקולות על הרגליים שלהם עושות שקע בפרקט. אז כדי להתגבר על הפחד, צריך להיות קצת רובוט. או שיהפכו אותך לרובוט עם עבודה על הרגלים של מצבים מיוחדים.
למאמנים יש קלסרים מלאים בכאלה, אולי תיקייה ענקית באייפד, עם תרגילים של כדור אחרון. התוצאה יכולה להיות שיוויון, מינוס 1, מינוס 2, מינוס 3 והזמן שנותר משתנה. הכדור יכול להיות מהצד, מקו הבסיס או ממגרש שלם. זה סוג של פורנו מאמנים, תרגילים של כדור אחרון. וגם כאן רואים שרמת האימון של מכבי למצבים מיוחדים היא רמת אימון נמוכה. זה נכון שגם התרגיל המושלם צריך שחקן עם ביצים שיהיה מוכן ויכול לקחת את הכדור. תמיר בלאט למשל, הוא היחידי בסגל הזה שיש לו את הבטחון והיכולת לעשות את זה, בעיקר ליצור לאחרים. אבל מעבר לעניין ההיררכי של ״אין שחקן שייקח על עצמו, אפשר לחפות על זה עם רמת תרגול, עם רובוטיקה בביצוע.
אתמול בפוזשן הכי חשוב במשחק, במינוס נקודה, אחרי פסק זמן, מכבי אפילו לא הרימה זריקה.
אתמול קטש השתמש בשני פסקי הזמן האחרונים שלו, אחד במינוס אחד ואחד במינוס שלוש. כאמור בראשון הקבוצה לא הרימה זריקה אחרי שיוקובאייטיס התמהמה ורנדולף הסתבך, ובשני היא הרימה זריקת ייאוש לאחר עוד התבלבלות בתיאום בין בלאט לרנדולף. ראינו עשרות סלים ומאות ניסיונות לסלים כאלה במצבים מיוחדים של סלים מתחת לשלוש שניות. ואף אחד לא מצפה מהקבוצה הזו לנס ז׳לגיריס או כל נס אחר. אבל ניסיון לנס, זה המינימום שקבוצה יכולה לבקש.
עוד 13 מחזורים למנייאק.
