עובד רשות האוכלוסין וההגירה יחזור לעבודתו 8 שנים לאחר שפוטר על רקע חשיפת שחיתות – כך פסק אתמול (רביעי) בית הדין הארצי לעבודה. נשיאת בית הדין, השופטת ורדה וירט לבנה, ציינה שחלוף הזמן לא יכול להוות שיקול בפני עצמו כאשר בוחנים את סעד ההשבה לעבודה של חושפי שחיתויות, וזאת מחשש ליצירת הרתעת יתר לעובדים אחרים לחשוף שחיתויות במקום עבודתם, ובשל היותו הסעד הראשון בחשיבותו בהליכים מסוג זה.
העובד, אלי ירושלמי, דיווח ב-2010 למבקר המדינה על התנהלות לא חוקית ומנוגדת לנהלים של פקחים ברשות כלפי זרים ומהגרי עבודה, וזיוף דו"חות פעולה על ידי פקחים ביחידת האכיפה 'עוז'. המבקר קבע שתלונותיו מוצדקות.
בעקבות חשיפה זו, החל ירושלמי לסבול מהתנכלות מצד הנהלת הרשות. בהמשך, בעקבות צו הגנה שניתן מצד מבקר המדינה, נעשו ניסיונות למצוא לו שיבוץ חדש, אך הם לא צלחו והוא פוטר מתפקידו, כשהוא זכאי לפי החלטת המבקר לפיצויים מוגדלים בשיעור של 36 חודשי עבודה. הוא סיים את עבודתו בסוף מרץ 2016, וסכום הפיצויים שקיבל עמד על כ-213 אלף שקלים.
ירושלמי עתר לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה להשיבו לעבודה בשירות המדינה בתנאים ההולמים את השכלתו, מעמדו וניסיונו, או לחילופין להגדיל את הפיצויים להם הוא זכאי ביותר ממיליון וחצי שקלים עקב אובדן הכנסות, עוגמת נפש, השלמת הפיצוי שניתן לו ופיצויים מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות.
בית הדין האזורי פסק לו פיצוי כספי נוסף על סך 64,270 אלף שקלים, אך דחה את תביעתו להשבה לעבודה בשל הזמן שחלף מסיום העסקתו, ומאחר שלא תבע השבה לאותו התפקיד בו עבד בעבר – והסכים להצעה זו רק בשלב מאוחר יותר של ההליך. ירושלמי ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי.
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פסקה כי ירושלמי יושב לתפקיד אותו ביצע טרם פיטוריו. כמו כן נקבע כי אם יבחר בכך, יוכלו הצדדים לנסות ולמצוא לו תפקיד מתאים אחר בשירות המדינה, זאת מבלי שתיפגע עבודתו.
הנשיאה וירט ליבנה הדגישה שבחירתו של ירושלמי שלא לחזור לעבודתו בשל אירועי ההתנכלות שעבר, אינה יכולה להוות שיקול נגד השבתו אליה עתה. "סביר שעובד שחווה התנכלות יתקשה לחזור למקום העבודה מיד. דווקא כעבור הזמן שחלף ביקש מר ירושלמי לחזור לתפקידו. והיא הנותנת שגם אם חלף זמן ממועד החשיפה, עקב ההליכים שמר ירושלמי ניהל ובקשתו לשוב למשרתו הקודמת, יש להיענות לכך".
הנשיאה הדגישה את חשיבותו של החוק ומטרתו במיוחד כאשר מדובר על עובד שחווה את ההתנכלות בשל חשיפת שחיתויות: "שמירה על מקום עבודתו של העובד צריכה להיות האינטרס הראשון במעלה בעניינים מסוג זה".
השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור ירון לוינזון (עובדים) ויעל עפרון (מעסיקים) הצטרפו לעמדתה של הנשיאה. השופטת אופק גנדלר סברה בדעת מיעוט כי סעד ההשבה לעבודה צריך להינתן רק כאשר קיים תקן אליו יחזור העובד, אולם יתר חברי ההרכב סברו שהתניית ההשבה לעבודה בתקן תביא לתוצאה שסעד ההשבה לעבודה אינו מתאפשר בפועל, כלומר שסעיף החוק יהפוך 'אות מתה'.
דעת הרוב קבעה כי האחריות לדאוג לתקן עבור עובד שהוחזר לעבודתו לאחר שפוטר בשל חשיפת שחיתות היא על המעסיק שהביא לפגיעה בעובד מלכתחילה. לכן קבעו שופטי הרוב ונציגי הציבור כי ההשבה לעבודה צריכה להיות ללא תנאי. "סעד ההשבה הינו הסעד הראשון בחשיבותו עת מדובר על עובד חושף שחיתויות וזה מתפקידו של בית הדין להביא להשבתו של אותו עובד באופן אשר יאפשר את השבתו לעבודה בדרך המתאימה ביותר מבלי ליצר מכשולים נוספים בדרכו".
