149 שופטי מחוזי ושלום חדשים מונו בבולמוס החלטות שעל הנייר התקבלו ב"הסכמה מלאה". אלא שמאחורי הקלעים מבשלים דילים בניצוחו של ח"כ נמרץ מעוצמה יהודית, מתחשבים בזרועה הימנית של סטרוק, ומנסים לרקוח מגה-עסקה שתותיר את כולם מרוצים, אך תשנה בפועל את פני המערכת לדורות הבאים. בינתיים שר המשפטים משדר שהוא פתוח לפשרות גם בנושא הנשיא, אבל במקביל מאותת: אם ינסו לכפות עליי דרך בג"ץ, תמיד אפשר לחזור ל"רפורמה המשפטית"
"אוקטובר זה כבר כאן", התריס ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן כנגד שר המשפטים יריב לוין, במהלך ישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהתקיימה לפני שבועיים. הוא התכוון לצורך הדחוף להתכנס ולבחור נשיא ושלושה שופטים לבית המשפט העליון. שלושה – במקום הנשיאה שפרשה אסתר חיות, השופטת ענת ברון ובקרוב אף הוא.
לפוגלמן אצה הדרך. פגרת הקיץ של הכנסת ממשמשת ובאה, אחריה פגרת בית המשפט, ואחרי הפגרות, יגיעו חגי ספטמבר. בסוף אוקטובר הוא פורש מתפקידו. לא זו בלבד שאין נשיא קבוע לעליון, אין גם ממלא מקום שעימו יוכל לעשות "חפיפה". אחרי התקדים של השנה החולפת, שבה לראשונה מאז קום המדינה לא מכהן נשיא במינוי של קבע, מתעורר כעת חשש שכלל לא ייבחר נשיא. זאת לאור חילוקי דעות עמוקים בין לוין לבין פוגלמן לגבי זהותו והאם בחירתו תיעשה לפי עקרון הסניוריטי. מטבע הדברים פוגלמן גם חושב על מורשתו.
יו"ר הוועדה לבחירת שופטים, השר לוין, מעוניין אף הוא למנות נשיא ושופטים, ובלבד שיתאמו להשקפותיו, שהניעו לפני שנה וחצי את המהפכה המשפטית. ואם השינוי לא הגיע בבליץ כפי שקיווה, הוא פועל בשיטת עוד דונם ועוד עז. הוא השלים בחירת 149 שופטים חדשים למערכת המשפט, 20 אחוז ממצבת התקנים הכוללת. ועתה פניו לבחירת שופטי העליון ונשיאו. הרף התחתון שלו: גם אם ימונה נשיא, אפילו השופט עמית על פי הסניוריטי, נחוש לוין לשמר את ליבת השינוי – הבטחת התפנית השמרנית שאליה צעד הרכב העליון בשנים האחרונות, תוך התעקשות על בחירת שני שופטים שמרנים לפחות. אם על הנייר נראה שלוין מוכן לוותר על הרבה, כולל אפשרות להתגמשות על זהות הנשיא, בפועל הוא מעוניין למצק את הרוב השמרני הברור בבג"ץ, וכן לדאוג ל"ספסל עשיר" של שופטים שמרנים במחוזי שישנו את פני העליון בעתיד.
"הם לא בסטנדרט"
בשלב זה לוין מצוי בבעיה. מכיוון ש"חוק סער" קובע שלעליון ייבחר רק מועמד שזכה לרוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה, ניצב מולו גוש חוסם הכולל את שלושת שופטי העליון – פוגלמן, דפנה ברק ארז ונעם סולברג. וגם אם סולברג לא יסכים עם חבריו השופטים, כנהוג, הם יכולים להיעזר בח"כ קארין אלהרר מיש עתיד ו/או שני חברי לשכת עורכי הדין מוחמד נעאמנה ויונית קלמנוביץ' כדי להמשיך ולחסום כל בחירה.
בניגוד להצלחה המופלגת של לוין בבחירת שופטי השלום והמחוזי, כל הצעה שלו להגיע להסכמות עם פוגלמן באשר לבחירת שני שופטי עליון ונשיאו נחלה עד כה מפלה. פוגלמן דחה לפני מספר חודשים הצעה של לוין למנות כנשיא את יצחק עמית פלוס שופט שהוא מעדיף (ליברל), ואילו השר יבחר שני שופטים שמרנים. שמות המועמדים שהעלה לוין, עורכי דין פרטיים ואנשי אקדמיה, נפסלו על הסף. הנימוק "הם לא בסטנדרט", שזה ה"לא קורץ מחומר לעליון" החדש, כפי שהיו מנמקים בעבר ונחשבת היום לאמירה שאינה פוליטיקלי קורקט. באחרונה, הוגשה לפוגלמן הצעה מחוגי הימין שיסכים למנות את השופט יוסף אלרון הפורש בעוד שנה וחצי כנשיא ומיד לאחריו את יצחק עמית. פוגלמן סירב בתוקף. לא זו בלבד שאלרון העז, לפני המלחמה, להציע עצמו לתפקיד הנשיא בניגוד לעקרון הסניוריטי, גם כך הוא נחשב אאוטסיידר בעליון ומועמד לא ריאלי כרגע לתפקיד.
בחוויה של לוין, לשר המשפטים השפעה זניחה על הליך בחירת שופטים. לדעתו, מוטת השפעתם של שופטי העליון, המהווים רק שליש מהרכב הוועדה, רחבה מעבר לכוחם המספרי. הם חולשים על כל תהליכי המיון של המועמדים. הוא סבור ש"המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים" – הגוף המסנן את עורכי דין לצורך אישור הצגת מועמדותם לוועדת הבחירה – נשלט על ידי שופט עליון בסבב מתחלף. הלשכה צורפה למרכז ההכשרה כ"משקיפה" ללא ייצוג לפוליטיקאים. גם "ועדת השתיים" – המייעצת לנשיא העליון את מי לקדם למחוזי – הפכה בפועל למחייבת ולמעשה לגוף עוקף לוועדת בחירה. ועדת השתיים – שני שופטים מחוזיים בדימוס שממונים על ידי נשיא העליון – פועלת מכוח נוהג ולא הוסמכה בחוק. אך לא עוד: בעקבות התרסת השרה וחברת הוועדה אורית סטרוק על השיטה הזו שאינה מעוגנת בחוק, התחוללה רעידת אדמה. בחודשיים האחרונים קודמו חמישה שופטי שלום למחוזי, למרות המלצת "ועדת השתיים" שלא לקדמם.
לוין חושב שבמשך שנים הרוב האוטומטי שהיה לשופטים בוועדה (יחד עם חברי לשכת עורכי הדין) גרם לכך שלארבעת הפוליטיקאים בוועדת הבחירה (שני שרים ושני ח"כים) הייתה השפעה זניחה. לשיטתו, אף שנשיאי בית המשפט העליון, לדורותיהם, התחשבו מאוד בהעדפות שרי משפטים, היה ברור שאם השופטים שהכירו את המועמדים טוב יותר, הטילו וטו על מינוי – אז זה היה וטו.
עד לבחירות האחרונות של השופטים, תיאר לוין את השפעתו בוועדה כ"עציץ". להבנתו, הדבר היחיד שהוא חולש עליו הוא קביעת סדר היום של הוועדה והעלאת שמות השופטים להצבעה. ואז חל טוויסט. טריק רטורי שהגה השועל הפרלמנטרי הוותיק הפך את הקערה. הסיסמה התמימה לכאורה, שמכר לוין לבג"ץ באוקטובר, במענה לעתירות שהוגשו נגדו בעקבות אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים, הייתה "בחירת שופטים בהסכמה מלאה". בימי שסע פנימי גדול ומלחמה מדממת, מי לא רוצה ב"הסכמה מלאה"?
שופטי העליון בלעו את הפיתיון. וכך כשהוא שולט בקביעת סדר יומה של הוועדה וכאשר יש בידו בלבד, כיו"ר, מנדט להעלות כל שם ושם של מועמד להצבעה, איינו לוין וחבורתו הימנית בוועדה לבחירת שופטים (השרה סטרוק וח"כ יצחק קרויזר) את הרוב המספרי שיש למתנגדיו. ברגע שהוא השתמש בסמכותו הבלעדית לקבוע סדר ולהעלות לבחירה שופט, אותו שופט יעלה להצבעה וזאת לאחר שכולם מסכימים.
וכך, אם לא מושגים מאחורי הקלעים הסכמות ודילים על בחירת שופטים עוד לפני כינוס הוועדה, ברוב הגדול מרוב רגיל של חמשת חברים הנדרשים לבחירת מועמדים לשלום ולמחוזי, לא יועלה להצבעה שם של אף מועמד. הדבר גרם לכך שעל מלאכת קירוב העמדות ורקיחת הדילים בין שני חלקי הוועדה, ניצח ח"כ קרויזר מעוצמה יהודית שהוכיח כישרון תיווך וגישור יעילים. הוא אץ רץ בין לוין וסטרוק לבין פוגלמן ובינם לבין נציגי הלשכה שגם הם רצו נתח בקידום עורכי דין. כשהצדדים לא הסכימו הגה קרויזר פשרות יצירתיות – לקח תקן ממחוז שיפוט אחד ונייד אותו לשני. הציע מינוי בפועל לשופטים שנויים במחלוקת ובסוף נתפרו הדילים כשכולם מרוצים.
כך למשל קודם השופט אהוד הימין רון סולקין מבאר-שבע למחוזי בלוד. אפילו ניסיונותיה של איילת שקד לקדם את "השריף של הדרום", שמטפל ביד קשה במיעוטי הנגב, לא צלחו. המערכת המשפטית מנעה בעקביות את קידומו במהלך 13 שנה, בטיעונים של כשירות מקצועית. נציגי הימין בוועדה אומרים ש"מדובר בשופט שלא יישר קו עם המערכת. ולא בא לה בטוב". הודות ללהטוטי ח"כ קרויזר ולהסכמות על קידום שופטים אחרים הוחלט לקדם את סולקין, אבל במחוזי מרכז. איתמר בן גביר, ראש סיעתו של ח"כ קרויזר צהל לאחר הבחירה: "חחח. איזה תרגיל. מטיפול תקיף בבדואים בנגב, יעבור עכשיו השופט סולקין לטפל בערביי קלנסווה והמשולש".
בימין טוענים גם לניצחון מהותי. לשיטתם, הווטו והדילים ההדדיים גרמו לכך שנכנסו כמה שיותר שופטים בעלי אוריינטציה ימנית. אי-אפשר להעריך כמה בדיוק, אך גורמים המצויים בעבודת הוועדה מעריכים שמדובר בכ-30 עד 50 אחוז מהמינויים. "ב-25 השנים האחרונות, מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק, החל הימין לראות בבחירת השופטים, יעד להשפעה/השתלטות", אומר אחד הגורמים המעורים בעבודה הוועדה. "בשל המצור הפוליטי שהחל על בחירת שופטים, וכן בשל רצונה של לשכת עורכי הדין להטיל משקלה כגילדה המקדמת את חבריה, התפתחה מלאכת הדילים. גם היום השאיפה של כל שרי המשפטים וחברי הכנסת, מכל המפלגות, היא בחירת וקידום הטובים ביותר. אך גם משל 'מפעל הנקניקיות' של איילת שקד מתאר מציאות. אין ספק שבעת כהונת שרי משפטים של ממשלות השמאל-מרכז נבחרו כך מועמדים לשיפוט. ידוע שעוזרי שרי המשפטים לדורותיהם היו כולאי הברקים, שקיבלו מאז ותמיד פניות של חברי מפלגה, פעילי סניפים, מקורבים הממליצים על בני משפחתם, שכנים, פעילים נוספים כדי 'לראות אם אפשר לעזור'. אפשר להכחיש את זה מהיום ועד מחר".
"השר מתעלם מהחוק"
לדעת לוין, העמידה על בחירת שופטים בהסכמה רחבה יצרה מצב שאף צד לא הכתיב לצד השני מינויים. היו ויכוחים. לעיתים הופסקו דיוני הוועדה כדי ליצור פתרונות מקובלים על הכל. אך אופן הבחירה עם הרוב המוחלט הנדרש הניבו לשיטתו לא רק תוצאות עבור הימין, אלא חיזקו פלורליזם בבחירת שופטים. למשל נבחר אבנר יפרח, שופט חרדי מבני-ברק, שיכהן בשלום בתל-אביב. לראשונה קודם שופט שלום דרוזי, זאיד פלאח, למחוזי בחיפה.
בוועדה נשבר שיא נוסף. חברת הוועדה סטרוק (הציונות הדתית) לא היססה להכריז בגלוי שהיא תומכת בבחירת "שופטים לאומיים". אם בעבר דובר רק על שופטים 'ליברליים' או 'שמרנים' וגם זה רק ביחס לעליון, אמת המידה הזו הפכה אבן בוחן של הימין בבחירת שופטי שלום ומחוזי. הווטו שהטיל הימין על קידומה של שופטת השלום הירושלמית ג'ויה סקפה-שפירא למחוזי, גורר שיתוק בבחירת חמישה שופטים הנדרשים בבירה. בלי מצמוץ טוענת השרה סטרוק כי מדובר בשופטת מקילה בגזרי דין למסיתים פלסטינים. מ"מ הנשיא פוגלמן מחה: "אי-בחירתה של השופטת שפירא תיראה כמו סיכול פוליטי". אף שיש לו רוב רגיל של חמישה לבחירתה, היא כלל לא הועלתה לבחירה על ידי הוועדה והמו"מ על ירושלים תקוע.
השבוע, בכנס לשכת עורכי הדין, נשאל ח"כ קרויזר על השימוש הגלוי באוריינטציה הפוליטית של השופטים והוא השיב: "אנחנו רוצים לבחור שופטים שיתרמו לגיוון ולאיזון המערכת. עד כה ראינו שהאוטוסטרדה לקידום נסעה רק לכיוון אחד". ח"כ אלהרר השיבה לו: "אני בעד הסכמות… אך שר המשפטים פועל בבריונות ומתעלם מהחוק. הוא מתייג שופטים פוליטית, מייבש את בית המשפט המחוזי בירושלים, מעכב מינוי קבע של נשיא ושתי שופטות עליון וכן נציב תלונות הציבור על השופטים". ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, המזדהה באורח מוחלט עם השופטים, איים מצידו: "שר המשפטים כופה על הוועדה להסכים בפה אחד – בניגוד לחוק. יש לנו ברירה להתמודד עם אי-החוקיות הזו – עתירה לבג"ץ".
ואם יש משהו שמרגיז את לוין, אלה איומים בשימוש בבג"ץ. נציגי הימין בוועדה רואים בכך בראש ובראשונה ניגוד עניינים. איך יכול בג"ץ להכריע בנושא שהוא צד מעוניין בו, הם מתריסים. שנית בחוגי הימין אומרים שאם יכריחו את לוין לכנס את הוועדה ולמנות שופטים על כידוני בג"ץ במקום להגיע להסכמות, יהיו גורמים בכנסת שיניעו מחדש את חקיקת "הרפורמה המשפטית", אותה רפורמה המקצצת בסמכויות בג"ץ. ויש לזכור כי החוק המשנה את דרך בחירת השופטים בעליון כבר מוכן לקריאה שנייה ושלישית, אך נעצר במארס אשתקד בשל המחאה המשפטית שהייתה אז בשיאה.
את הצלחת הדילים בבחירת שופטים לשלום ולמחוזי, מקווה לוין לשחזר בקרוב שוב. על הפרק עכשיו עסקת חבילה נרחבת שאלו רכיביה: בחירת נשיא לעליון, בחירת שלושה שופטים חדשים – שניים מהם על פי הצעת לוין, אחד על פי הצעת פוגלמן – בחירת שופטים למחוזי בירושלים ובהם ג'ויה סקפה-שפירא ובחירת נציב תלונות על שופטים. מתברר כי השופטים הטילו וטו על בחירת דוד רוזן, שכיהן בהצלחה כנציב התלונות על הפרקליטות. עצמאותו ותעוזתו של רוזן שלא עושה חשבון למערכת מרתיעה אותם. האם הדיל יצלח? תשובות בקרוב. אוקטובר כבר כאן.
