(Euroleague Basketball via Getty) | צילום:
ספורט 5
מכבי שיחקה בצורה בצורה דחיפות, משבר וניצחון (Euroleague Basketball via Getty) | צילום:
ספורט 5
אם מכבי תל אביב הייתה נלחמת בכמה חזיתות, אתמול בבולוניה היא הפסידה בכולן. היא הפסידה בחזית הרוח, היא הפסידה בחזית המספרים, היא הפסידה בחזית המנטלית עם איבוד קור רוח על הקווים. היא פיספסה הזדמנות לעשות הפרדה שתצהיר שיש הבדל בינה ובין קבוצות כמו בולוניה, היא הפסידה טבלאית, כשלא הצליחה לרפד את טור הנצחונות לפני מפגש עם שתי מפלצות יווניות בשבוע הבא.
בארה״ב קוראים לזה הפסד בלאנדסלייד, כלומר מוחץ. מכבי ת״א שיחקה אתמול כדורסל רנדומלי, נטול ייחודיות וכמעט בלי יצירת שום יתרון יחסי מהכלים שיש לה. אבל היא גם הרוויחה אתמול ביושר את השאלה המתבקשת: האם היא באמת יותר טובה מבולוניה הנוכחית? ומאיפה החוצפה לחשוב שהתשובה לכך חיובית?
סגל עבה, רוח קטנה
מכבי ת״א אתמול נראתה כמו קבוצה בהרצה, כמו הייתה בתקופת ההכנה, עם קבוצה שמחפשת כיוון, מנהיגות שתוביל אותה, היא ביקשה לשלב שחקנים כמו דייויד דג׳וליוס שזה בסדר, אבל 28 דקות לתוך המשחק, זו יותר זריקה למים העמוקים ולא שילוב הדרגתי. היא החזירה את ווניין גבריאל, שהוסיף עוד גוף לרוטציה, אבל הישועה של מכבי ת״א תבוא ממקום של מקבלי ההחלטות עם הכדור, פחות מאלה שעובדים עבורם. מי אמר תמיר בלאט ולא קיבל? אז לקטש יש עוד כלים שהוא יכול להשתמש בהם, אבל זה גם החזיר את מכבי ת״א למשבצת שבה היא מחפשת להגדיר לעצמה מה היא ומי היא. בנובמבר, כשברחבי אירופה כבר תלו קישוטי כריסמס.
זה אומנם קורה לעיתים, קבוצות משתנות לאורך העונה, מגבשות זהות לפי שינויי סגל. אבל דווקא השבועות בהם הייתה חסרה היו התקופה בהם היא מצאה את האופי שלה, לפחות מבחינת הרוח. וההגדרה שלה זועקת שהיא אנדרדוג בכל נים בגוף שלה. גם מול קבוצות תחתית שמדיפה ריח של נפתלין כמו בולוניה, שנראית כמו אוסף של שחקנים שהם שאריות יורוליג מחוממות שמתלוצצות עם רופאיהן. הסגל של מכבי התעבה, אבל הרוח שלה אתמול קטנה, והיא שיחקה בצורה נטולת דחיפות, נטולת משבר, נטולת ניצחון. השבוע הקרוב יזכיר למכבי ת״א אנדרדוג מהו, עם מפגש מול פאנתינייקוס ואולימפיאקוס.
יוקובאיטיס. הראה למה בליטא העלו תהיות לגביו (Euroleague Basketball via Getty) | צילום:
ספורט 5
מספרים קרים
בואו ניתן קפיצה קטנה לנוער מחוזית, ליגת הנוער המופלאה בעולם ולסטף קרי. מי שיוצא לו לראות משחקים בליגה הזו ויוצא לו גם לראות את סטף קרי, רואה שהרוח של סטף שורה על המשחק. כלומר, כל נער עם שתי ידיים וכדור מרשה לעצמו לזרוק שלשה, כי סטף נתן אישור הלכתי גורף לכל שחקן לזרוק. בכל מצב. ושלשות זה חשוב, את זה גם בולוניה יודעת. אתמול היא קלעה 11 מהם ב44%.
מכבי ת״א לעומת זאת, זורקת קצת מעל 20 שלשות למשחק וקולעת קצת מעל 7 (אתמול 7 מ17). זה הכי מעט ניסיונות לשלוש ביורוליג, וזה לא מגיע בגלל איזו שמרנות קטשית שמסרבת לקבל את הטכנולוגיה המודרנית, או מתעקשת להכניס כדור לגבוה. להיפך. הכדורסל הלכאורה פלואידי של הפיק אנד רול הגבוה של קטש אמור להוציא את היצירתיות, את הסיומת מעל הטבעת של הגבוה שמתגלגל, את ההתגלגלות הקצרה לאזור העונשין, ואת ההוצאה לקלעים בפינות, שייתנו את השלשות הכה חסרות.
הטכנולוגיה קיימת! אבל היא כמעט כולה נמצאת בידיים ובראש של תמיר בלאט. וכל עוד הוא בחוץ, השלשות לא מגיעות והגבוהים צריכים לחפור אל עבר הנקודות שלהם ואין באמת איום אמיתי בקליעה. אתמול למשל, רוקאס יוקובאיטיס הראה למה בליטא העלו תהיות האם הוא בכלל שחקן שמתאים לשחק בעמדה מספר 1. זו לא רק קבלת ההחלטות שלו בהתקפות מתפרצות, עם טיימינג בעייתי במסירה שמנע נקודות קלות. זו בעיקר היכולת המוגבלת של יוקובאיטיס להשתמש בפיק אנד רול על מנת ליצור יתרון אמיתי שייתן לו מרווח שממנו הוא יכול לפעול ולהפעיל את האחרים.
קטש. אולי זה מסר להנהלה? (Euroleague Basketball via Getty) | צילום:
ספורט 5
זה אולי יסתיים בג׳אמפ רענן שלו מחצי מרחק, אבל לא יכווץ את ההגנה. ועל כן ההגנה, גם זו של בולוניה, סגרה את הצבע, הימרה על הקליעה של מכבי והצליחה. זה ההימור הכי בטוח בסביבה כרגע. סייבן לי עם 35% מהשלוש אבל רק 14 זריקות מאז שהצטרף לחוג בבלגרד וקטש כמעט ולא מצוות אותו ביחד עם יוקובאייטיס. ג׳ון די עם 26%. רנדולף עם 52% מרשימים אבל בלי אף אחד שיפעיל אותו. יוקובאיטיס עם 30%. סטף קרי מזיז את ראשו מצד לצד ולוחש לעצמו, זה לא יעבוד ככה.
ויוקובאיטיס עוד היה הרכז הטוב יותר אתמול. במחצית הראשונה קטש הפקיד את ההתקפה בידיים של סייבן לי, במה שהיה נראה כמו עוד רעיון של תקופת הכנה, ״בוא ננסה אותו ב-1״ אמרו באיזה חדר מאמנים צפוף ומלא בלפטופים. אז הניסיון הזה כשל. לי נראה מחוץ לאזור הנוחות שלו. עזבו נוחות, הוא היה נראה מחוץ לאזור המיקוד שלו. ההתקפה בניהולו לא התנהלה רע, אלא פשוט לא התנהלה. הוא הדגים את ההבדל בין פוינט גארד לפליי מייקר, והתקשה למצוא איזון בין יצירת מצבים לעצמו ובין הפעלת האחרים, אז הוא פשוט ניסה ליצור לעצמו.
גם לו לא היה מזיק איזה תמיר בלאט, או לפחות איזה יוקובאיטיס. אבל קטש נמנע מהזיווג המתבקש של יוקובאייטיס ולי. לי סיים עם 1 מ-6 מהשדה, 3 איבודים, 2 אסיסטים (במעבר) ומדד מינוס 11. ההירו בול שהוא ניסה לשחק נשאר נטול גיבורים, וההתקפה של מכבי בניהולו נראתה כמו האימונים שלו בבלגרד – אוסף של מעשי אחד על אחד נטולי פואנטה. לרגע חלפה המחשבה שאולי זה עוד מסר של קטש להנהלה – מה אני אמור לעשות עם הבחור הזה בכלל?
מכבי דווקא הצליחה לשלב שחקן שהתקשה לאחרונה, כלומר כבר כמה שנים, רק שקוראים לו אנטה זיזיץ׳ והוא לא לבש צהוב אתמול ולא האמין שהוא מגיע למספרים האלה: 14 נקודות, 9 ריבאונדים ומדד 24, הגבוה ביותר במגרש. בסיום הוא רץ לבדוק את לוח המשחקים לראות מתי המשחק הבא מול מכבי. ועדיין, מכבי נשארה במרחק פוזשן או שניים מבולוניה. אבל אז קטש ספג שתי עבירות טכניות והורחק.
לפעמים תסכול של מאמן מהשחקנים יוצא על שופטים, ובדרך כלל קטש מתזמן את הטכניות שלו לזמנים במשחק שלא ישפיעו ישירות על הסיכויים של מכבי, ונועדו להלחיץ את השופטים. אבל שופטים היום כמעט ולא מתרגשים מהתנהגויות כאלה של מאמנים. אין אמת באמירה שבגלל שהענישו מישהו בעבירה טכנית הם יחזירו לקבוצה שלו כפיצוי. ולמה שיחזירו? לקטש יש אחריות לשמור את הקבוצה שלו במירוץ, ואיבוד קור הרוח שלו אתמול הרחיק את מכבי מעמדת מהפך. ובדיקה ריאלית של השריקות עליהן התרעם לא הצדיקו את המחאה שלו.
אוי אמסטר-דם
כבר עשרות שנים שאנחנו מורגלים שמכבי ת״א שייכת לכדורסל האירופי, נמצאת שם תרבותית ומקצועית. גם הכדורגל הישראלי עשה את דרך החתחתים שלו בכדורגל האירופאי. אבל אירועי הפוגרום בעיר הצפון אפריקאית דוברת ההולנדית שנקראת אמסטר-דם היו תזכורת נוספת לזהות שלנו, לחולשתה של אירופה ב-2024. לצורך שיהודים יגנו על עצמם כי אירופה אינה מסוגלת להגן על יהודיה, בין אם הם תושביה או אורחיה.
היבשת הזו, אם לא תתנגד, מכינה את עצמה לחורבנה שלה, וזה יועבר בשידור חי דרך הטלפון של הפורעים, עם אימוג׳ים צוחקים. לנו, אנשי הספורט הישראלי, נותר רק להתאחד מול האויב המשותף. וזה לא האנשים שיושבים ביציע מולנו בדרבי או אלה שבמשחק העונה. הם האחים שלנו, וזה לא משנה איזה גופיה הם לובשים.
אגודת מכבי ת״א בחרה בזמנו בצבע הצהוב למדים שלה בגלל הטלאי הצהוב שהנאצים הכריחו יהודים לענוד. מי שלבש צהוב באמסטרדם בחמישי בלילה, נרדף על ידי הנאצים המודרניים, כמו אלה מבינת ג׳בל וסג׳עיה. היום, אוהדיה עונדים את הצהוב בגאווה. גם האדומים, בהתאמה, מירושלים ומת״א. אבל חשוב שנזכור: כל משחק של קבוצה ישראלית שמשחקת באירופה כיום, בין אם היא לובשת צהוב או אדום, היא נבחרת ישראל וכולה כחול לבן.
