הסיפור של ארבעת הצעירים שפיתחו במרתף דירה תל–אביבית את ICQ, הפכו אותה להצלחה עולמית ועשו עליה אקזיט בסכום עתק — נחשב כבר למיתולוגיה בהייטק הישראלי. 28 שנה לאחר שנוסדה, תיסגר ICQ סופית בחודש הבא: בעולם של רשתות חברתיות ותוכנות מסרים כמו וואטסאפ אין לה יותר זכות קיום. פרידה אחרונה
היא חלק מהמיתולוגיה של ההייטק הישראלי, ה"רשת החברתית" של ילדי שנות התשעים, האקזיט הגדול הראשון של ישראל, הצעד הראשון של אומת הסטארט-אפ. המכירה של ICQ ב-1998 תמורת 407 מיליון דולר למלכת האינטרנט של הניינטיז — חברת AOL האמריקאית — לא הייתה זוכה כיום אפילו לכותרת בינונית בתקשורת הישראלית, אבל אז היא חוללה ריגוש עצום בארץ והטביעה חותם על ענף ההייטק כולו. סדרת הטלוויזיה "מסודרים" מתבססת על הסיפור של ICQ. במחלקות ללימודי המחשב באוניברסיטאות מאשרים כי לאקזיט הייתה תרומה משמעותית בהנעת צעירים בישראל ללמוד מדעי המחשב במקום, למשל, משפטים.
28 שנים אחרי השקתה תיסגר בחודש הבא סופית תוכנת המסרים המיתולוגית. החברה הרוסית VK, שמנהלת את השירות מאז שרכשה אותו ב-2010, פירסמה ביום שישי האחרון הודעה קצרה ולקונית, לפיה ICQ תפסיק לעבוד מ-26 ביוני. כמעט כל אתרי הטכנולוגיה הנחשבים בעולם מצאו לנכון בתחילת השבוע להספיד בנוסטלגיה את חלוצת הצ'אטים העולמית, שהולכת לעולמה לבלי שוב. ICQ (נשמע כמו I Seek You, "אני מחפש/ת אותך") כבר מזמן אינה ישראלית, וכבר לפני 12 שנה נסגר בארץ מה שנשאר אז ממרכז הפיתוח המקומי שלה. למעשה, ולמרבה הצער, היא איבדה את ייחודה ואת המומנטום שלה כשנתיים לאחר שנרכשה.
מיראביליס, החברה שעמדה מאחורי ICQ, הוקמה ב-1996 על ידי ארבעה צעירים מבריקים בשנות ה-20 לחייהם: יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר, אמנון עמיר, ואריק ורדי — בנו של היזם הסדרתי הבלתי נלאה, ד"ר יוסי ורדי. ורדי האב השקיע את 100 אלף הדולרים הראשונים בחברה, והביא איתו משקיעים נוספים. לימים הודה, כי בתחילה חשב שהרעיון אידיוטי, אבל השקיע בגלל רגשות אשמה כלפי הבן אריק, שלא סיים תיכון, וכן חברו ויגיסר. בסך הכל גייסה החברה כ-3 מיליון דולר — פרוטות במושגים של היום — שהגיעו מדן פרופר, ממשפחת סטימצקי, מאריסון אחזקות ומהאחים מיכאל ובנימין יסלזון. עם ההתקדמות, אבא ורדי פרס את חסותו על המיזם והוא שמכר אותו לאמריקאים, בחן ובחוצפה שהפכו לסמלו המסחרי.
החיקוי של וויצ'אט
את פגישותיה הראשונות קיימה החבורה במרתף ביתו של אמנון עמיר. בישראל לא היו אז תשתיות אינטרנט שנדרשו כדי להמשיך לפתח את התוכנה, ומהר מאוד הארבעה מצאו את עצמם ישנים על מזרנים בסאניוויל שבעמק הסיליקון, בדירה מוזנחת, עם משלוחי פיצה אינסופיים, עם מכונית שקנו ב-300 דולר. בהמשך עברו לניו-יורק, לדירת חדר באיסט וילג'.
הפיתוח היה החלק הקל: בתוך שלושה חודשים בלבד הייתה לארבעה גרסה 1.0. הם יצרו תוכנה פשוטה להפליא: מסרי טקסט מיידים מאדם לאדם — בתחילה במחשב ואחר כך בסלולרי. בפעם הראשונה, כל שני אנשים בעולם שיש להם מחשב ואינטרנט יכלו לתקשר זה עם זה. עם קבלת הודעה היא השמיעה צליל "או-או", שהפך לקאלט. ICQ הגיעה ל-850 אלף משתמשים עוד לפני שפורסמה עליה מילה בתקשורת. בשלב הראשון משתמשים פשוט שלחו לחבריהם לינקים להרשמה. זה תפס כמו אש בשדה קוצים. ל-AOL ולמיקרוסופט היו כבר שירותים שאפשרו צ'אטים בזמן אמת, אבל רק ICQ הציעה ממשק פשוט כל כך, סיפקה לכל משתמש מספר זיהוי בן 6 או 7 ספרות, ואפשרה משלוח הודעות SMS חינם, שיחות עם כמה משתמשים בו-זמנית וגם אופציות להעברת קבצים, למשחקים קבוצתיים ועוד.
היו לנו הרבה חיקויים", סיפר ורדי אחרי שנים, "ניהלנו רשימה של אפליקציות שמחקות אותנו, עד שהגענו ל-1,000. אחד מהם היה חיקוי סיני שנקרא OICQ ואחרי שדרשנו מהם לשנות את השם, הוא הוחלף לוויצ'אט". וויצ'אט הסינית היא היום אחת האפליקציות הפופולריות והרווחיות בעולם.
ICQ הופצה בחינם — בלא שהראתה ולו של אגורה אחת רווח — וזכתה להצלחה שנחשבה בימים ההם למסחררת. פחות משנתיים מהקמתה, כ-11.5 מיליון איש התקינו אותה, וקצב ההצטרפות הגיע ל-57 אלף איש מדי יום. הצלחתה אפשרה ליוסי ורדי להציג את הפוטנציאל בפני ראשי AOL בארה"ב ולשכנע אותם בכדאיות ההימור. הסכום ששילמה AOL ב-1998 על מיראביליס היה הגבוה ביותר שבו נמכרה חברת הייטק ישראלית עד אז. ביום המכירה העסיקה מיראביליס 70 עובדים, רובם עוד לא הספיקו לעבוד בה אפילו שנה.
"ICQ", צוטט ורדי, "הייתה הוכחה שאפשר לנצח באינטרנט מהר ובלי השקעה גדולה. בסך הכל השקענו קצת יותר מ-3 מיליון דולר ועשינו פי 120 על הכסף בתוך 19 חודשים".
שנתיים אחרי הרכישה, ICQ כבר הובילה את השוק. ב-1998 אתר הבית של החברה הפך לאחד הפופולריים ברשת, יותר משל CNN או דיסני. בין 1999 ל-2003 היא הייתה מהתוכנות המורדות ביותר באינטרנט. בסוף שנת 2001 הגיעה לכ-100 מיליון משתמשים רשומים. כ-9 מיליון בני אדם השתמשו בה מדי יום. בביקור שערך אז כתב "ידיעות אחרונות" איתן עמית במטה AOL בווירג'יניה, אמר לו המנכ"ל, סטיב קייס: "איני מוכן להעריך כמה שווה החברה היום, אולם סכום של 1.5 מיליארד דולר יהיה בהחלט מחיר שמרני. כאשר קנינו את החברה היא הייתה חברה חדשה, בלי לקוחות ובלי עבר עסקי. אותנו הרשימה מאוד העובדה שבלי שום פרסום ויחסי ציבור, בדיבור מפה לאוזן, היא הגיעה ל-12 מיליון משתמשים רשומים".
הפתעה בהונג-קונג
אבל האבולוציה של עולם ההייטק, כידוע, מהירה בטירוף: בשנת 2001 רכשה טיים וורנר את AOL. מייסדי ICQ הישראלים כבר עזבו את החברה, ומתחרותיה החלו לצמצם את הפער. העיקרית הייתה MSN מסנג'ר של מיקרוסופט, שהופצה כחלק ממערכת ההפעלה חלונות. מתחרה אחרת הייתה Yahoo! מסנג'ר, ול-AOL עצמה הייתה תוכנה מתחרה דומה, AIM. ב-2002 כבר החל העניין העולמי ב-ICQ לרדת, ועימו מספר המשתמשים.
הירידה הייתה איטית והדרגתית: ההתלהבות מ-ICQ פחתה עם כניסתם של הסמארטפונים לתמונה, והתגברות התחרות מול מכשירי בלקברי ודומיהם, כמו גם פריחתן של רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. המפתחים עוד נאבקו להוסיף בה פיצ'רים ותכונות, כולל התאמות ייחודיות לגופי תוכן מסחריים, התחלפו בה מנכ"לים, אבל ההידרדרות הייתה בלתי נמנעת.
בכירים בתעשייה טענו בזמן אמיתי כי דינה של ICQ נחרץ שנתיים אחרי מכירתה, ברגע שבו לקחו מייסדיה את הכסף והלכו לים עם הגלשן. אם היו נשארים "רעבים", יכול להיות שהיא הייתה היום פייסבוק. ב-2009 כבר היה מספר המשתמשים ב-ICQ בארצות-הברית זניח, והחברה החלה להתמקד בעיקר בשווקי ישראל, מרכז ומזרח אירופה ורוסיה.
ב-2010 מכרה AOL את ICQ לחברה שכונתה אז "פייסבוק הרוסית" — DST, החברה שהחזיקה בענקית הטכנולוגיה הרוסית VK, שנקראה אז Mail.ru — תמורת 187.5 מיליון דולר. פחות ממחצית המחיר ששילמה עליה עם רכישתה בישראל. ב-2012 נסגר מרכז הפיתוח בארץ וגרסת ICQ 8 הייתה האחרונה שפותחה כאן.
ב-2014 הושקה אפליקציית מובייל ל-ICQ, שהובילה לזינוק בשימוש בה. הגרסה האחרונה, ICQ 10, פותחה כבר ברוסיה, והושקה ב-2016. ממשק המשתמש לא הזכיר הרבה מהתוכנה הישנה, חוץ מצליל קבלת ההודעה המיתולוגי, שנשאר על כנו. ב-2021 דיווח "הוול סטריט ג'ורנל", כי ICQ זוכה לעדנה מחודשת ומפתיעה דווקא בהונג-קונג — בעקבות ההודעה ההיסטורית של וואטסאפ באותה שנה על שינוי מדיניות הפרטיות שלה, שהניעה בבת אחת משתמשים רבים להעדיף חלופות. בשנים האחרונות אפליקציית ICQ נחשבת עדיין פופולרית ברוסיה, בניגריה, בגאנה, בצ'כיה ובגרמניה.
במארס 2022 הוציא היועץ לענייני אינטרנט של נשיא רוסיה פוטין, הרמן קלימנקו, המלצה לציבור הרוסי לעבור משימוש באפליקציית המסרים טלגרם הפופולרית במדינה ל-ICQ, כחלק מהקרב שניהל אז הממשל הרוסי בטלגרם, שלא אפשרה לו גישה ישירה למידע על משתמשים. התוצאה: בתוך פחות מחודש קפצה ICQ מהמקום העשירי בהורדות של אפליקציות מסרים ברוסיה, למקום החמישי. ב-2022 השתמשו בשירות כ-11 מיליון משתמשים חודשיים.
אבל אלה היו כוסות רוח למת. מה שנחשב שוס גדול בשנות ה-90, בראשית דרכו של האינטרנט (צ'אט בשידור חי!), הפך עם השנים לטריוויה. כמו לבני אדם, גם לטכנולוגיות יש את "15 דקות התהילה" שלהן: ICQ נולדה כהברקה, ואיננה עוד. היא נסגרת, כי למרות כל ניסיונות ההתחדשות איבדה את ייחודה בג'ונגל הפרוע של התוכנות החברתיות ושירותי הרשת למיניהם. רעיון הצ'אט המיידי שייחד אותה הוא היום מיני-אפליקציה בסיסית בכל שירות אינטרנטי.
הבית הכחול
שנתיים אחרי המכירה, ארבעת המייסדים, כיום בשנות ה-50 לחייהם, פנו לכיוונים שונים, וכולם מתרחקים מחשיפה ומראיונות עד היום. יאיר גולדפינגר, המתגורר כיום בניו-יורק, התמסר לנדל"ן ולהשקעות בסטארט-אפים. בין השאר הקים את חברת הנדל"ן מדיפאוור, שם היה שותף עם ספי ויגיסר, חברו מגיל 14. החברות ההדוקה ששרדה את מיראביליס התפרקה אחריה: בין השניים התגלע קרע עמוק, והם ניהלו ריבים מתוקשרים בבתי משפט במשך שנים ארוכות.
ויגיסר עצמו התמסר לנסיעות ברחבי העולם ולתחביבי ספורט אתגרי. הוא משקיע במיזמים בתחום הספורט והתיירות בחו"ל. אריק ורדי, בנו של יוסי, הקים סטארט-אפ שמבטיח מערכת קלה לשימוש וזולה לניהול "בית חכם", והיגר לקנדה בתחילת העשור הקודם. שמו עלה לכותרות מחדש לפני כשבע שנים, כשמכר את ביתו המפואר באפקה ("הבית הכחול") למייסד ומנכ"ל צ'ק פוינט, גיל שוויד, תמורת 130 מיליון שקל.
אמנון עמיר נחשב לחסר המזל מבין הארבעה, כיוון שעזב את החברה לטובת לימודים אקדמאיים רגע לפני האקזיט ל-AOL, אחרי שמכר את רוב אחזקותיו, ולא זכה בעשרות המיליונים שחילקו ביניהם; עמיר הסתפק "רק" ב-7 מיליון דולר, למד לדוקטורט במדעי החיים במכון ויצמן והמשיך בפוסט דוקטורט בסן-דייגו, ארה"ב.
