האם מינוי טראמפ יוביל להשמדת הגרעין האיראני?

נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן ב-20 בינואר 2025, אך אפקט טראמפ כבר החל נותן אותותיו במזרח התיכון. מדובר בניצחון מובהק וגורף,ֿ שנותן כוח אדיר לנשיא ולמפלגה הרפובליקנית בהיותה שולטת בפועל על כל רשויות הממשל הפדרלי – הבית הלבן, הסנאט, בית הנבחרים, ורוב שמרני בבית המשפט העליון.

הכוח של טראמפ בקדנציה השנייה גדול באופן ניכר מהראשונה. מציאות זו, בשילוב אופיו הבלתי צפוי, מייצרים את "אפקט טראמפ", המשפיע על כל השחקנים במשחק הגיאו-פוליטי העולמי, ובמיוחד על מדינות וארגונים במזרח התיכון. אפקט טראמפ כבר השפיע על איראן וגרם לה לשקול מחדש את התגובה כנגד ישראל, ומדיניות טראמפ עומדת להיות הגורם המשפיע ביותר על מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל בשנים הקרובות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כאמור, הממשל הבא של טראמפ שונה מהקודם: הוא צפוי להיות יציב יותר וכנוע לגחמות הנשיא, ולראיה המינויים האחרונים של הנשיא, וכך גם העובדה שכל המתנגדים מבית הוזזו ולא קיימים עוד במפלגה הרפובליקנית. זה עומד להיות ממשל שמוכן יותר למשימותיו, כפי שמוכיח עצם קיומן של תוכניות מגירה למדיניות שהוכנו בידי מכוני מחקר שמרניים.

לסיכום, טראמפ מוכן יותר מהפעם שעברה, והוא חזק יותר. ההשפעות של ממשל טראמפ חזק מרחיקות לכת. אנחנו יכולים לנתח זאת מזוויות שונות, אך הדבר הכי חשוב הוא כיצד בחירת טראמפ תשפיע על אתגרי הביטחון הלאומי המרכזיים של ישראל.

לישראל 4 אתגרי ליבה לביטחון הלאומי:

1. הבעיה הפלסטינית: לאחר 7 באוקטובר, רבים בציבור הישראלי איבדו כל אמון בעצם היכולת להגיע לפתרון (עצם המושג פתרון הפך להיות מוקע מחמת מיאוס). למרות זאת, ברור כי לא לעשות דבר מביא אותנו לבעיות ביטחוניות קשות, או לסיכון זהותה הדמוקרטית-יהודית של ישראל.
2. הבעיה האיראנית: גם במצב הנוכחי, איראן ממשיכה להוות מרכז הכובד והשורש של הבעיות הביטחוניות של ישראל. גם אם ספגה מהלומה שמערערת את כל יסודות הביטחון הלאומי האיראני, היא לא צפויה לוותר על חזונה. נהפוך הוא – סביר שהכישלון יביא לבחינת אסטרטגיות חדשות ושינויים במרכיבי הביטחון שלה (גרעין, נשק קונבנציונלי, שלוחים). 
   

   
   

3. הבעיה הבין-לאומית: בעקבות תמורות בחברה האמריקנית – התחזקות השיח הפרוגרסיבי מחד והבדלני והאנטישמי מאידך, הפער ההולך ונפתח בין יהדות ישראל לבין יהדות ארה"ב, ומגמות פוליטיות-חברתיות בישראל – ישראל עלולה לאבד את היחסים המיוחדים עם ארה"ב שמבטיחים תמיכה אוטומטית בישראל.
4. הבעיה הפנימית: המלחמה תפסה את ישראל בעיצומו של ויכוח על זהות המדינה, על ערכיה, ועל עתידה. כבר שנים שהחברה הישראלית מצויה בתקופת שינוי היסטורית. מדינת ישראל עוברת תהליך התבגרות, לאור קונפליקט מכונן היסטורי. הקונפליקט מעמיק שסעים בין ה"שבטים" בישראל ומקצין ויכוחים, אולי בדרך לריפוי, או, חלילה, בדרך להסלמה. מאבק זה מאתגר במיוחד על רקע המהלכים הנדרשים בעדכון תפיסת הביטחון הלאומי, ובשינוי הנדרש כלקח מהמלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר. 

כיצד אפקט ממשל טראמפ עשוי להשפיע על אתגרי של הביטחון הלאומי?

1. הזירה הפלסטינית: אחד משני ההישגים הגדולים של ממשל טראמפ הקודם הוא הסכמי אברהם, הסכמים שהיו יוזמת תגובה לבלימת תוכנית הסיפוח של בקעת הירדן. טראמפ היה האיש שהחל את שרשרת האירועים האלו עם פרסומה של עסקת המאה. תוכנית זו, שהתקבלה באופן עקרוני בידי הנהגת ישראל דאז, היא תוכנית להקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. ישראל קיבלה את תוכנית המאה ככל הנראה משום שהיא נותנת פתרון טוב מאוד לכל הדרישות הביטחוניות של ישראל, אך היא לעולם לא יושמה. היא נדחתה בידי הרשות הפלסטינית, אולי משום שהיא לא הייתה מעורבת בתכנונה וראתה בכך תכתיב חיצוני משפיל.
   ממשל טראמפ יהיה מעוניין להרחיב את הסכמי אברהם, וברור לכול שההרחבה הרלוונטית היא לכיוון סעודיה, והרחבה שכזו תכלול מרכיב פלסטיני משמעותי. עד כמה ילחץ הנשיא הבא על ממשלת ישראל להתקדם בתחום? לא ברור, אך מומלץ לרענן את הזיכרון ביחס לתוכנית המאה. 
   

   
   

   
   
   בזירת הלחימה כנגד חמאס אנו צפויים לראות גיבוי מלא לישראל. ארה"ב תעניק לישראל את מלוא אורך החבל הנדרש להשלים את המשימה. מרווח נשימה זה מייצר לישראל דרגות חופש חדשות, המאפשרות את שינוי המצב מיסודו בעזה – למשל, הגמישות לחזור להיכנס לעזה גם לאחר הפסקת אש ונסיגה זמנית. ובמילים אחרות, התרחיש שהציג באחרונה ראש הממשלה בנימין נתניהו – שלפיו נסיגה מציר פילדלפי לטובת עסקת חטופים משמעותה שלא נוכל לחזור בשל לחץ בין-לאומי – הופרך. אנו נוכל לצאת ולהיכנס לעזה ככל שיידרש כדי להשמיד את שאריות חמאס. 

   
   

2. איראן והציר השיעי כולו: ממשל טראמפ רואה באיראן את שורש הבעיות במזרח התיכון, כמו כן, הוא  רואה בה איום עולמי. המינויים האחרונים של הנשיא הם אנשים מחויבים לביטחון ישראל ולהחלשת איראן. מעבר לכך, לאור הגילויים החדשים של מעורבות איראן בניסיון ההתנקשות בטראמפ, המאבק נגד איראן קיבל ממד אישי של רגש וכבוד (דברים חשובים לטראמפ ולתומכיו). מנגד טראמפ אינו להוט לפתוח מלחמות חדשות במזרח התיכון. סביר שיעדיף לספק לישראל את כלל המשאבים הנדרשים לה כדי להתמודד מול איראן.
   אנו צפויים לראות אסטרטגיה חדשה מול איראן. בתמצית ניתן לכנותו אסטרטגית בינארית: או הסכם גרעין חדש ומשופר, או תקיפה באיראן. ממשל טראמפ נסוג מהסכם הגרעין ב-2015, אך נמנע מלתקוף את איראן. זה הוביל לכך שאיראן הפכה להיות מדינת סף גרעינית. מעמדה במזרח התיכון התחזק באופן ניכר. אם ממשל טראמפ יכיר בכך שזו הייתה טעות (ספק רב), המסקנה תהיה שיש לדרוש מאיראן או להתחייב למגבלות חמורות תחת הסכם חדש – או להסתכן בתקיפה. על אסטרטגיה חדשה מול איראן לכלול:
   הסכם גרעין משופר: טראמפ רואה עצמו אומן ההסכמים. אם יחליט ללכת להסכם חדש עם איראן, על ישראל להשפיע שהסכם חדש שכזה יכלול את כל מרכיבי תוכנית הגרעין (העשרה, טילים, מתקן נשק). ההסכם חייב לכלול משטר פיקוח קפדני, ואסור שיכלול רכיב שבו עם פקיעתו לאיראן תהיה הזכות להעשרת אורניום על אדמתה (גם אישור להעשרה לשם מטרות אזרחיות הוא מיותר ומסוכן).
   

   
   

   
   
   השמדת תוכנית הגרעין: לישראל חייבת להיות היכולת להשמיד את תוכנית הגרעין באופן עצמאי, עם גיבוי אמריקני. הדבר דורש העברת יכולות ייחודיות לישראל. ארה"ב תספק את היכולות הנדרשות ואת הגיבוי הבין-לאומי, ובעצם כך יתהווה איום צבאי אמין. איראן חייבת לפעול תחת ההנחה הנ"ל. בנוסף נדרשת הסמכה לגבי הקו האדום לתקיפה – קו שלו איראן תחצה אותו, הרי שארה"ב תהיה מחויבת לתקוף: מניסיון העבר מומלץ כי קו זה יהיה העשרת אורניום לרמה צבאית (90%).
   החלשת המשטר: תוכנית 12 הנקודות של מייק פומפאו שהוצגה בקדנציה הקודמת של טראמפ הובנה אצל משטר האייתולות באיראן כניסיון להפלת משטר בהתערבות חיצונית. זה היה בוטה מדי ולא מתוחכם מספיק. הנאום ואסטרטגיית מקסימום הלחץ יצרה אפקט הפוך – ליכוד שורות כנגד איום חיצוני והגברת החוסן החברתי והכלכלי באיראן. יש לקוות שהפעם המטרה תישאר, אך השיטה תהיה מתוחכמת יותר. משטרים מסוג טוטליטרי-דיקטטורי כמו איראן סופם ליפול, כפי שקרה לברית המועצות בזמן ממשל רייגן. יש לקוות שהנשיא טראמפ יאמץ גישה דומה לאסטרטגיית רייגן, ולהוביל קואליציה בין-לאומית להקרסת משטר איראן. 

   
   

3. הזירה הבין-לאומית ויחסי ישראל-ארה"ב: ממשל טראמפ, על אף נטייתו הבדלנית, צפוי להמשיך ולפעול במזרח התיכון. אפקט טראמפ, כאמור, משנה את התנהגות השחקנים: התרחיש שבו ארה"ב תעזוב את המזרח התיכון הוא סיכון חמור לביטחון ישראל משום שיערער את יציבות המזרח התיכון, אך לאור ההצהרות האחרונות של הסגל הנבחר של הנשיא, דומה שסבירות התממשותו נמוכה.
   ככלל, ממשל טראמפ אינו מעוניין להשתתף במלחמות חדשות, גם לא במזרח התיכון, אך הוא מחויב להעצים את היכולת הצבאיות הישראלית באופן שיאפשר התמודדות עצמאית עם אתגריה. תפיסה זו חשובה מאוד ומגיעה בעיתוי מושלם: מזכר ההבנות הביטחוני (חוזה הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל) עומד בפני חידוש בשנת 2028. החוזה החדש יושפע ישירות מהרוח של טראמפ, וכנראה שהממשל יהיה מאוד אוהד את צורכי ישראל. זו הזדמנות גדולה, אבל בתנאי שישראל תראה תכנון אסטרטגי ארוך טווח, חזון מדיני ואופן יישומו. טראמפ הוא חסיד מדיניות חוץ עסקית – הוא חושב כמו יזם עסקי, ולפיכך הוא ישקיע בתנאי שיבין שיש תמורה להשקעה. ובקיצור, הוא לא יוציא כסף מארה"ב ללא תכלית ראויה. ונושא הסיוע הביטחוני אינו יוצא דופן – זו הזדמנות וסיכון. 
   

   
   

   
   
   גם נושא ברית הגנה ישראלית-אמריקנית יעלה על הפרק. מכוני מחקר מהצד הימני של המפה בארה"ב המזוהים עם המפלגה הרפובליקאית (JINSA), כמו גם המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל, הציעו רעיון זה בעבר. הפרטים של ברית ההגנה נדרשים לדיון ודיוק, אך עצם הדיון עליה יחזק את היחסים בין ישראל לארה"ב.
   בתחום הסחר בין ישראל לסין צפוי אתגר משמעותי. סביר שטראמפ יקצין את המדיניות כנגד סין, ואנו נראה גל שני של מלחמות סחר. הקצנה שכזו עלולה לאתגר את ישראל, שמעוניינת וצריכה לשמר את יחסי הסחר של ישראל עם סין. לפיכך, אנו צפויים לבקרה הדוקה יותר על ייצוא הטכנולוגיה ועל קשרים ביטחוניים למחצה של ישראל וסין.
   תחום נוסף של מדיניות חוץ שישפיע על ישראל הוא המלחמה באוקראינה. כזכור, טראמפ התחייב לסיים את המלחמה בתוך 48 שעות. לא ברור כיצד תסתיים המלחמה. כלומר, לא ברור מה יהיה הגבול המזרחי של אוקראינה, אך ככל שיתחזק מעמדו של פוטין בזירה הבין-לאומית, הדבר ישפיע על בעלי בריתו ובעיקר על איראן. התחזקות פוטין תעניק לו יותר השפעה עליה, אולי אף בריסון איראן, ומנגד פוטין יגן על האינטרסים שלה, משום שברגע האמת איראן עזרה לו במלחמה באוקראינה. 

   
   

4. בתחום המדיניות הפנימית: סביר שממשל טראמפ יהיה הרבה פחות מעוניין להתערב בעניינה הפנימיים של ישראל. כלומר, רפורמות משפטיות, שינוי מערכת האיזונים והבלמים בישראל ותחומים מסוג אלו לא יביאו להתערבות אמריקנית מכל סוג שהוא, גם לא מינורית. המשמעות היא שהאחריות על עתידה של הדמוקרטיה הישראלית כולו נתון בידי ממשלת ישראל ואזרחי ישראל, וארה"ב לא תתערב. אתגר בפני מתנגדי הרפורמה המשפטית טמון בשינויים בממשל האמריקני שיחזקו את משילותו – חיזוקים אלו עלולים להוות השראה לממשלת ישראל. למרות ההבדל התהומי בין השיטה הדמוקרטית הפדרלית האמריקנית לישראלית, השינויים בארה"ב עלולים להוות מודל לחיקוי, ולחידוש המאמץ בקידום הרפורמה המשפטית בישראל.

סיכום

ממשל טראמפ צפוי להיות אוהד את ישראל באופן מעורר השתאות. אהדה זו מייצרת הזדמנות לישראל. הממשל יאפשר לישראל חופש פעולה וגיבוי, שיאפשר לישראל לשפר את ההתמודדות עם אתגרי הביטחון הלאומי.

בטווח הרחוק יותר, אהדה זו טומנת סיכון למול ממשל דמוקרטי עתידי. התבוסה בבחירות 2024 עלולות לדחוף את המפלגה הדמוקרטית לכיוון פרוגרסיבי יותר. מצב זה יהפוך את הסוגיה הישראלית לסוגיה חד-מפלגתית, וזהו סיכון חמור. תמיכה אמריקנית דו-מפלגתית בישראל היא המפתח לשימור היחסים המיוחדים בין המדינות. שימור ישראל כנושא שאינו מקוטב פוליטית בקונגרס הוא קריטי (חוקים, תקציבים, גיבוי של הנשיא בתחום התמיכה בישראל).

חשוב שהנוכחות של ארה"ב במזרח התיכון תישמר. נוכחותה מהווה גורם מייצב עבור ישראל, נטישה פתאומית כמו זו שראינו ערב אחד בסוריה בקדנציה הקודמת של טראמפ מסוכנת. אך נראה כי הפעם מגיע טראמפ אחר לבית הלבן, מנוסה יותר, תזזיתי אולי פחות אך חזק יותר ומרתיע יותר את אויבי ארה"ב. ישראל חייבת לנווט עכשיו בזהירות: זהו משטר אוהד אך בלתי צפוי. טעויות קטנות עלולות להיות בלתי נסלחות.  

>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, מפקד הגיס הצפוני לשעבר, וכיום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

_OBJ
מצאתם טעות לשון?