תושב הדרום נשם לאחרונה לרווחה כששופט בימ"ש השלום בחדרה אלכס אחטר קבע שזכויותיו נרמסו בעת חיפוש משטרתי שנערך שלא כחוק – וזיכה אותו מאשמת החזקת סכין שלא כדין.
על פי כתב האישום, לפני כשנה וחצי שוטר ערך חיפוש ברכבו של הנאשם, במהלך סיור שגרתי בשטח פתוח בפרדס חנה, ובמהלכו מצא השוטר כי הנאשם החזיק סכין לצורך הגנה עצמית מתחת למושב הנוסע ברכבו. במהלך החיפוש השוטר מצא ברכב גם אלה טלסקופית. כשהוא נשאל לפשר הימצאות הסכין ברכבו, הנאשם השיב כי היא מיועדת להגנה עצמית, מכיוון שהוא גר בבאר שבע וכי הנסיעה באזור עלולה להיות מסוכנת.
באת־כוחו של הנאשם, עו"ד שירה קידר מהסנגוריה הציבורית, טענה כי החיפוש "לא היה חוקי, ולכן הראיה צריכה להיפסל על נגזרותיה", והוסיפה שהתביעה "הודתה בקיומה של הגנה עצמית".
השופט אחטר קבע כי הסוגיה המרכזית הטעונה הכרעה היא שאלת החוקיות של החיפוש ברכבו של הנאשם. בעדותו מסר השוטר כי בסיור שגרתי בכרכור הוא עבד עם שני פקחים והם הורידו אותו מהרכב כדי להתפנות, ואז הוא הבחין ברכב ובו זוג אנשים שמעשנים קנאביס.
בהכרעת הדין ציין השופט אחטר כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסאותיו של השוטר. "קיים שוני בין תיאור נסיבות האירוע בדוח הפעולה לבין התיאור שפרש בפניי ולבין נתוני השטח כפי שנקלטו במצלמת הגוף, בשאלות מדוע הגיע למקום, היכן עמד בו, מהיכן צפה בנאשם מעשן קנאביס, מה עשה לאחר מכן, המרחק שעבר, התנהלותו טרם החיפוש ובמהלכו ועוד", כתב אחטר.
ללא אזהרה מוקדמת
בית המשפט מתח ביקורת על כך שהשוטר תשאל את הנאשם ללא אזהרה מוקדמת. השוטר אף אישר בעדותו כי לאחר מציאת הסכין הוא שאל את הנאשם לגבי הסיבה להחזקתה ותשאל אותו בלי ליידע אותו לגבי זכויותיו – וזאת אף על פי שהנאשם כבר היה חשוד בהחזקת סכין.
כשנשאל בבית המשפט מדוע הוא לא הזהיר את הנאשם, השוטר התפלא איזה תשאול ביצע, ואמר שהוא רק ביקש תעודה מזהה ושאל אותו איפה הקנאביס שהוא עישן. הוא אמר: "הוא הראה לי אותו. זו היתה בדיקה שגרתית, הוא עדיין לא היה בסטטוס מעוכב".
השופט אחטר הדגיש כי על פי פקודת סדר הדין הפלילי והפסיקה, "לחיפוש ללא צו נדרש יסוד סביר להניח שבוצעה עבירה, ויש להקפיד על זכויות החשודים". בהקשר זה ציטט השופט מהלכת בג"ץ שלפיה "חשד שהוא בגדר ניחוש גרידא, ואשר אינו מסתייע בעובדות, בנסיבות או במידע אמין, אינו מספיק לצורך זה".
עוד הוסיף השופט אחטר כי גם אם הוא לא מייחס לשוטר חוסר אמינות, ואכן מבין את "הרצון שלו בפרטיותו בעת מילוי הדוח" – הרי הסתירות בגרסאותיו פוגעות במשקל עדותו. "בראיות המונחות בפניי אין די כדי לקבוע שכשהשוטר עמד בשיחים ממרחק רב וראה את הרכב שבו ישב הנאשם, היה לו יסוד סביר להניח שמתבצעת עבירה", קבע אחטר.
כמו כן, השופט אחטר ציין: "לא היה לחץ של זמן או חשש שהשניים יברחו, והשוטר יכול היה להפעיל את המצלמה ולתעד את הסיטואציה שבה הוא סבור שמתרחשת עבירה, עוד בטרם החל ללכת לכיוון הרכב".
