אלניס מוריסט חוגגת חמישה עשורים, ואנחנו מפרגנים לה בלי טיפת אירוניה – טוב, אולי רק קצת, אבל אנחנו בטוחים שהיא לא תתנגד.
קנדה, 1991. זמרת אלמונית בת 17, ילידת אוטווה, משיקה את אלבום הבכורה שלה. זה היה אמנם הפקת דאנס-פופ מלוטשת, אך לא מקורית במיוחד, ויש שיגידו די בנאלית. למעט הקול האדיר של הסולנית הצעירה, היה קשה להבדיל בין התוכן השגרתי של אותו אלבום ראשון לבין המוזיקה של כמה משמות הפופ הכי חמים של התקופה כמו פאולה עבדול ודבי גיבסון. זה לא היה אלבום גרוע, פשוט סתמי.
בין הקליפים שקידמו את האלבום היה שחקן אלמוני בשם מאט לה-בלנק, שלוש שנים לפני שהפך למוכר בכל בית בסדרה "חברים". לה-בלנק גילם את מושא אהבתה של הזמרת, אולי לוחש לה שבעוד כמה שנים היא תהיה לא פחות מפורסמת ממנו.
האלבום, "Alanis", הגיע למקום ה-28 במצעד הקנדי, והצליח לשנע 100,000 עותקים. שנה לאחר מכן, אלאניס הוציאה את אלבומה השני, "Now Is The Time", שגם הוא לא הביא לה הצלחה משמעותית.
היה ברור שאלאניס צריכה שינוי קיצוני. ב-1995 היא עשתה בדיוק את זה ועברה ללוס אנג'לס, שינתה את סגנונה והוציאה את "Jagged Little Pill", אלבום פוסט-גראנג'י מדהים שהפך אותה לכוכבת בינלאומית. האלבום כלל להיטים כמו "You Oughta Know", "Hand in My Pocket" ו-"Ironic", והפך לאחד מהאלבומים הטובים והמצליחים של שנות ה-90.
האלבום נמכר ב-33 מיליון עותקים ברחבי העולם, והצליח בכל מקום בו קלטו MTV ומכרו מכשירי קומפקט דיסק. יצירת המופת הזו הפכה את אלאניס למלכת הרוק האלטרנטיבי, שפרצה דרך עם סגנון מוזיקלי בועט וטקסטים נוקבים.
אלאניס נטשה את אוטווה הקרה לטובת קליפורניה, עברה לחברת תקליטים חדשה, וחברה למפיק גלן באלארד. יחד הם יצרו אלבום פוסט-גראנג'י מדהים, עם גיטרות, קלידים ומפוחית. הלחנים הקליטים והטקסטים המורכבים לא הותירו ספק שמדובר ביצירת מופת.
הקול הייחודי של אלאניס, לעיתים שבור וזועק ולעיתים עדין ומלטף, השלים את התמונה. עם להיטים כמו "You Oughta Know", "Hand in My Pocket" ו-"Ironic", הפכה אלאניס לאחת הזמרות המשפיעות ביותר של שנות ה-90.
לכבוד חמישים שנותיה, אנו מצדיעים לאלאניס מוריסט, המלכה הבלתי מעורערת של הרוק האלטרנטיבי, שהראתה לנו את הכוח של מוזיקה אמתית ואישית.
