"בערב נערכנו ללמידה מרחוק, וב-07:00 בבוקר קיבלנו הנחיה לעבור ללמידה היברידית", מספרת ל'דבר' רינת ביטון (53), מנהלת בית הספר היסודי 'אברט' בחצור הגלילית זו השנה ה-11. היה זה שיאו של שבוע שבו הם עברו מדי יום בין למידה מרחוק, למידה היברידית ולמידה פרונטלית. "התחלנו את יום הלימודים ב-10:00 בבוקר".
רינת ביטון עם התלמידים. "החרדות של התלמידים והלחץ של ההורים צפו על פני השטח" (צילום: בית הספר אברט)
אחד האתגרים שעמדו בפניה היה הגעתן הפיזית של המורות. "המורים מלמדים מבית הספר ביום לימודים היברידי בגלל השילוב בין למידה פיזית ולמידה מרחוק. אבל היו לי שלוש מורות שלא יכלו להגיע לבית הספר: הילד של אחת חולה, בן דוד של מורה אחרת נפל בעזה והילדים של מורה אחרת למדו מרחוק אז היא לא יכלה להגיע. כולן לימדו מבתיהן, אבל הייתי צריכה לדאוג למילוי מקום בתוך בית הספר ליום הלימודים".
בבית הספר היסודי היחיד בארץ תחת רשת אורט לומדים 317 תלמידים, 40 מהם מפונים מכפר יובל, מראש הנקרה ובעיקר מקריית שמונה. צוות בית הספר מונה כ-45 עובדים.
פעילות בוקר (צילום: בית הספר אברט)
למידה מרחוק. "בעקבות מהריחוק מבית הספר התעוררו בעיות התנהגות וקשיי תקשורת בין הילדים" (צילום: בית הספר אברט)
חוסר היציבות נותן את אותותיו בתלמידים. "אחרי כמה שבועות שנראו פחות או יותר כמו השבוע היו לנו שבועיים של שגרת לימודים רגילה. זו כמובן הייתה שגרה עם אזעקות, החרדות של התלמידים והלחץ של ההורים צפו על פני השטח, ואתגרים נוספים נוצרו בעקבות מהריחוק מבית הספר – בעיות התנהגות וקשיי תקשורת בין הילדים".
את מערכי השיעור ללמידה מרחוק התאימה מדי יום. "גם כשחזרנו לשגרה, היה צורך לעדכן אותם כל פעם. בתחילת המלחמה נתנו דגש על העיבוד הרגשי, ועכשיו הדגש הוא על חומר הלימודים".
ביטון מקווה שהפסקת האש תאפשר לצוות לחזור לשגרה, "כדי שנוכל לתת מענה לתלמידים, כמו סדנאות העצמה, שיחות אישיות עם המחנכות, טיפולים רגשיים ועוד".
קפסולות, תרגילים ולמידה במקלטים
"מבנה בית הספר ישן", מסביר אלי הבר (56) מנהל בית ספר 'ויצמן' בקריית מוצקין זה 20 שנה, "אז יש מספיק מקלטים. הבעיה היא שאין יכולת ל-565 תלמידים וקרוב ל-70 אנשי צוות להגיע למקלטים בדקה". הנחיות פיקוד העורף מחייבות זאת, ולכן הלמידה נעשית בקפסולות. "העיקרון המנחה לחלוקה לקפסולות הוא שהלמידה מרחוק מאתגרת יותר עבור התלמידים הצעירים וגורמת להוריהם להפסיק את עבודתם, לעומת התלמידים הבוגרים יותר, שיכולים להתמודד עם למידה מרחוק והוריהם יכולים להשאיר אותם לבד בבית".
אלי הבר. "חלק מההורים חששו לשלוח את ילדיהם לבית הספר, אבל ככל שעובר הזמן הם הבינו שזאת המציאות שלנו עכשיו והם לגמרי איתנו" (צילום: בית הספר ויצמן)
בית הספר פועל במודל 'חטיבה צעירה', ופועלים בו גני ילדים. במקרה של 'ויצמן' מדובר בשלוש כיתות גן,
תלמידי כיתות א' ותלמידים משלוש כיתות חינוך מיוחד משכבות שונות בבית הספר שלומדים בכל השבוע. "כל כיתת גן צמודה לכיתה א' במתחם משותף – גן 'שקד' צמוד לכיתה א'2 במתחם משותף הנקרא על שם הגן, כך שהגיוני שהם יהיו באותו שיבוץ. מלבד זאת, חלק מהלמידה נעשית במקלטים".
מספר ימי הלמידה בבית הספר מצטמצם עם גיל השכבות. "לשכבות ב'-ג' יש ארבעה ימי למידה בבית הספר ויומיים למידה מרחוק. בשכבות ד'-ו' לומדים שלושה ימים מרחוק ושני ימי למידה פרונטליים, אחד בבית הספר והשני במרכז משמעו"ת, שזה מרכז העוסק בלימודי השואה שאנחנו משתמשים בו למפגשים ללמידה פיזית". את ההפסקות מקיימים התלמידים סמוך למקלטים שהם משויכים אליהם.
הצגה במקלט (צילום: בית הספר ויצמן)
שיעור במרכז משמעו"ת. "התלמידים למדו לסמוך על המורים שלהם" (צילום: בית הספר ויצמן)
התלמידים חששו להגיע לבית הספר בהתחלה. "אחרי שתרגלנו איתם ירידה למקלטים כמה פעמים, בתחילת השיעור, באמצע השיעור ובהפסקה, הם למדו להיכנס למקלטים, לחכות עשר דקות ולצאת. עם תלמידים שזיהינו שהם חרדים במיוחד תרגלנו אישית. בעיקר הם למדו לסמוך על המורים שלהם". תהליך דומה עברו ההורים. "חלק מההורים חששו לשלוח את ילדיהם לבית הספר, אבל ככל שעובר הזמן הם הבינו שזאת המציאות שלנו עכשיו והם לגמרי איתנו".
עם זאת, לא כל התלמידים מגיעים לבית הספר. "יש תלמידים שמפחדים. במקרה כזה, אנחנו מצוותים מורה שתגיע לבקר את התלמיד בביתו".
לדבריו, זו אינה שגרת לימודים. "מלבד השכבות הנמוכות, התלמידים כל יום במקום אחר, וזה יוצר חוסר יציבות אצל התלמידים מכל הבחינות: לימודים מרחוק אינם כמו לימודים פיזיים, והמפגש החברתי בין התלמידים גם הוא חסר, שכן מלבד המפגש המועט בבית הספר הם גם לא נפגשים או הולכים לחוגים אחר הצהריים בגלל המלחמה. רבות ממורות בית הספר מלמדות בכמה שכבות, ולכן נאלצות לתמרן בין המרחבים הפיזיים של הלמידה לשיעורים שהן מעבירות מרחוק".
