"מתגעגע": הראל סקעת מסביר למה מחק את הפוסט על נתניהו

"כאבא, יש שלב שבו אתה צריך להסביר לילדים שלך שיש אנשים טובים בעולם ויש אנשים פחות טובים. זה שובר משהו בלב". ממרחק הזמן, בגיל 43, הראל סקעת נזכר בימים שבהם ניסו להוציא אותו בכוח מהארון או מתחו ביקורת על אורחות חייו. וכעת, באופן מפתיע, האדם החייכן שהוא מתכונן דווקא לרגע שבו יאמץ לתקופה מסוימת צד מרושע: מי שיראה אותו השנה בפסטיגל אולי יופתע לגלות שסקעת משחק את דמות הרע. הוא יגלם במופע המזוהה עם חנוכה אמרגן נכלולי ודורסני, בהפקה שבה יחלוק חנוך רוזן בפעם הראשונה את כיסא הבמאי עם רועי שגב.

למה החלטת לחזור?
"למה לא? זה כיף גדול, גם לילדים שלי. השנה גם מציינים 20 שנה ל'לעוף', שנבחר לשיר פסטיבלי הילדים האהוב בכל הזמנים. לא השתתפתי בפסטיגל מאז 2007, ובפעמים שהופעתי תמיד הייתי אומן אורח. השנה הציעו לי לגלם את תפקיד הרע. אמרתי – למה לא? מה רע בלהיות רע?".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אבל עוד לפני הפסטיגל אנחנו מתכנסים לשיחה על האלבום החדש שלו, "חלק ב". "זו נקודת הפתיחה של חלק ב' בקריירה שלי", הוא מספר על האלבום, שכולל תשעה שירים. "נקודות ציון היא משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו. חלק א' זה מה שהיה עד עכשיו, וחלק ב' פותח את 20 השנים הבאות. משמעות השם היא מעצם ציון שנת ה-20 לקריירה. יש בו עצירה בזמן להתבוננות פנימה, לראות מי אתה ומה אתה היום, ואיך החיים שלי השתנו מאז שיצאתי לדרך", הוא מספר. השנים שעברו והמשפחה שהקים גרמו לו לדבריו להיות במקום בוגר יותר ומפוכח יותר: "היום אני רגוע יותר, וגם השנה האחרונה בצל המלחמה נתנה לי את הזמן להתעמק יותר ויותר באולפן. קצב העבודה ירד".

איך אתה מסכם את חלק א'?
"אנחנו תמיד בנקודה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, שאנחנו בעלי ניסיון ומבינים, אבל זה תמיד נכון לאותו רגע. גם כשהתפרסמתי בגיל 23 הרגשתי שאני על הדברים. ככל שחולפות השנים ככה אתה מבין שאין גבול ללמידה ואין סוף להתפתחות. כשאני מסתכל על זה היום בדיעבד, כהורה, כבעל משפחה, כזמר עם 20 שנות קריירה, זה משנה הרבה דברים. זה משנה את האופן שבו אתה מתנהל, את הכנות שבה אתה כותב ואפילו את הדרך שבה אתה שר".

וגם הקשר עם הקהל משתנה: "ההתאהבות הראשונה היא הכי חזקה ומרעישה. עם הזמן זה הופך להיות משהו הרבה יותר עמוק ואמיתי. יש לי גרעין מעריצים שמלווה אותי מתחילת הדרך. זה מפליא גם אותי, אני מודה. ויש חדשים ונוספים, מכל הגילים וקבוצות החברה. כשאני על הבמה אני מרגיש כאילו אני בתפילת קירוב לבבות".

"לא עוצר להתחרט על שום דבר"

וכשסקעת מדבר על הפרק הראשון בחייו והפריצה בשנות ה-20 המוקדמות, אי אפשר שלא להיזכר בכפר-סבאי הצעיר שהתגלה ב"כוכב נולד 2" והגיע למקום השני עם הביצוע של "הינני כאן" בגמר בניצנים. האלבום החדש החזיר אותו לשירים הראשונים שהוציא: "כשבאתי לעבוד על האלבום עברתי על כל המוזיקה שיצרתי. הקשבתי לשירים הראשונים שלי, ואני שומע בן אדם במקום אחר. אני שומע מישהו ששונה ממי שאני היום. זאת אומרת, עדיין זה אותו זמר, והטקסטים האלה הם שירים נצחיים שאני שמח לבצע אותם עד היום. אבל משהו בהתכוונות ובהגשה, אין מה לעשות, השנים עושות את שלהן".

אתה מדמיין איך היו נראים החיים שלך אילולא "כוכב"?
"באופן די מפתיע אף פעם לא עצרתי לדמיין 'מה אם'. זה קטע. אולי כי הרגשתי שלם עם הדרך עד היום. בשנים הראשונות כולם אמרו לי, 'בסדר, היית מצליח גם בלי התוכנית'. מעולם לא הייתה לי תשובה על זה כי אף פעם לא עצרתי לחשוב על העניין. בכלל, לא עצרתי אף פעם. מהתיכון מיד התגייסתי ללהקה צבאית, בחופשת השחרור כבר התחלתי לימודים בבית הספר למשחק, ותוך כדי זה כבר הייתי ב'כוכב', ומשם לא עצרתי לשנייה. תמיד הרגשתי שזו הדרך הנכונה, ואני לא עוצר להתחרט על שום דבר, כי אין על מה".

אלבום הבכורה של סקעת, שנושא את שמו, כלל כמה מהלהיטים הכי מזוהים עימו עד היום – "ואת", "משהו ממני" ו"כמה עוד אפשר". בעקבותיו הוא זכה ב-2006 בתואר זמר השנה במצעדי תחנות הרדיו, והשיר "ואת" נבחר לשיר השנה. "יש שיר אחד שעד היום כשאני שומע אותו, אני טיפה מתכווץ", הוא אומר. "לא אגלה לך מהו, אבל זה שיר שיצא בשנים האחרונות".

למה שלא תשתף אותנו?
"כי זה ספציפית שיר שלא אני כתבתי, אבל אני כן יכול לומר שבשנים האחרונות התנסיתי, נדדתי בכל מיני מקומות, הייתי מגיע לאולפנים והיינו כותבים שירים איך שבא לנו, בלי לחשוב יותר מדי. אחד מהם, זה שיר שעד היום כשאני שומע אותו, אני פשוט לא מוצא את עצמי בו. אף פעם לא שרתי אותו ואני גם לא מבצע אותו בהופעות. 20 שנה זה פרק זמן ארוך מאוד להסתכל עליו ולבחון אותו. כל רגע בזמן היה נכון לשעתו".

"המנהל של אחד הזמרים המצליחים ביותר בארץ ישב איתי בחדר החזרות ושאל אותי: 'תגיד, איך עושים את זה? איך מחזיקים 20 שנה?'"

"חלק ב'" הוא האלבום הראשון של סקעת אחרי שבע שנים. לא תקופה קצרה בקריירה של אומן או בחייו של אדם בכלל. "אני שמח שחזרנו לשמוע אלבומים", הוא מציין, ובצדק. "כמוזיקאי שצמח כאן במדינה, אני רגיל לאלבומים. גם כשהייתי נער נהגתי לשמוע אלבומים שלמים, לכל אחד היו קונטקסט ועולם משלו".

היום אנחנו רואים כוכבים צעירים, אם אלה אודיה או ששון איפרם שאולוב, שעלו על מסלול עוקף ריאליטי וממלאים קיסריות ומנורות בלי בעיה בגיל 20. אתה, לצורך העניין, הגעת לקיסריה בפעם הראשונה בגיל 40. הדרישות השתנו? מה צריך היום, לפי דעתך, כדי להיות אומן צעיר ומצליח בישראל?
"המציאות השתנתה מאוד. אם אנחנו חוזרים להתחלה שלנו, 'כוכב נולד' לא הייתה תוכנית ריאליטי אלא תחרות כישרונות לחלוטין. היום יש לנו קשר ישיר עם הקהל, אנחנו לא צריכים לעבור דרך פילטרים מסוימים או פלטפורמות שיעזרו לנו להגיע עם המסרים והיצירה שלנו לקהל. יש בזה יתרון מובהק, גם לאומן וגם לקהל, שיש לו הזדמנות להכיר אומנים אחרים ולאו דווקא אלה שמכתיבים לו לשמוע ברדיו, בטלוויזיה או בחברות התקליטים. מצד שני, יש בזה גם חסרונות".

חיי מדף קצרים, למשל?
"בכל תקופה יש 'וואן היט וונדרס' שאומרים עליהם שזה קצר וייעלם. אני חושב שזה תלוי בעבודה קשה, בכישרון גדול, ובכנות ובנאמנות שיש לך לדרך. פעם אירחתי בהופעה שלי את אחד הזמרים המצליחים ביותר בארץ, בטופ 3 באותם ימים. המנהל שלו ישב איתי בחדר החזרות על הספה ואמר לי, 'תגיד, איך עושים את זה?'. עניתי לו: 'איך עושים מה?' הוא אמר, 'איך מחזיקים 20 שנה?'. עם מבט מחויך לעבר האומן שלו, אמרתי לו, 'יש לך את האומן הכי מצליח כרגע במדינה. אתה באמת שואל את השאלה הזו?' הוא ענה: 'דווקא בגלל זה אני שואל את השאלה הזו, אני לא יודע מה יהיה בעוד חמש שנים'. פתאום זה פתח לי צוהר להבין מה עובר בראש של אומנים ומנהלים".

ובאיזה זמר מדובר?
"אני לא אגיד, אבל הוא עדיין כאן איתנו, לגמרי".

"במלחמה הנחתי הרבה דברים בצד"

בשנה הראשונה למלחמה הוא די שתק מבחינה מוזיקלית, אולי כי היה קשה למצוא מילים. "פתאום קלטתי שיחסית לשגרה ולהתנהלות הרגילה שלי, ממש השתבללתי", מודה סקעת. "השנה הזו היא קשה לכולנו, ופתאום קלטתי שהרבה דברים שהייתי רגיל לעשות – פשוט עצרתי. לא מצאתי את המקום להמשיך כרגיל, אם זה בהופעות או ברשתות החברתיות. אם אני מסתכל על השנה הזו לאחור, שנה שבה פגשתי משפחות חטופים, מפונים והופעתי לפני חיילים – השתבללתי פנימה והנחתי הרבה דברים בצד. התעסקתי בניסיון לנחם ולשקם בעזרת המוזיקה, התמקדתי בילדים שלי וברצון לתמוך בהם ובמשפחה שלי בתקופה הזו". 

הקליפ לשיר "לבד" מתוך האלבום החדש, שמשחזר את הקליפ שליווה את סינגל הבכורה "ואת":

"אני לא רוצה לומר שלקחתי הפסקה, אבל כן רגיעה. פתחנו קיסריה כדי לציין 20 שנים לקריירה – ביטלנו. שריינו מקום באמפי פארק – ביטלנו. הייתה אמורה להיות הופעה בהאנגר 11 – הורדנו. עצרתי הרבה מההופעות ומהשירים, כי לא היה לי מצב רוח ולא היה חשק לחגיגות. ההופעה שלי, בחלק גדול ממנה, היא מסיבה. אלה רגעים שאתה מבין שאתה חשוב פחות כרגע, אפילו לא תחת הכותרת 'חייבים להמשיך לנגן'. מה שכן חשוב זה לתמוך ולהיות שם בשביל הקהל ולעבור איתו את התקופה הזו. כשאתה עולה לבמה אתה רואה מה מוזיקה יכולה לעשות, ואיך היא מרפאת לאנשים את הלב".

"גם כשחזרתי, ההופעות הראשונות שעשיתי היו במוזיאון תל אביב, על כיכר החטופים, מבחירה ברורה. עשיתי כמה הופעות ערב אחרי ערב, וכל הקהל נכנס דרך המנהרה שמנסה לדמות, עד כמה שאפשר, את הזוועה שהחטופים עוברים מתחת לאדמה. עצם זה שבקהל יושבים חטופים שהוחזרו מהשבי, משפחות שכולות, חיילים שחזרו משדה הקרב, פצועים – המדינה השתנתה ולכן גם הקהל השתנה והמופע עבר התאמות. ככל שהתקדמנו לשירים הקצביים והשמחים, ככה ראו דווקא את התרוממות הרוח. זה כמו תהליך ריפוי, תפילת המונים לכולם". 

וסקעת מצהיר כי הריפוי יושלם לא רק בשירים: "עד שהחטופים לא יחזרו לא נוכל להשתקם ולהבריא. 'תמונת ניצחון' זו הגדרה צינית לדבר הזה. ישראל תנצח במלחמה, אבל אנחנו נפסיד כחברה את העתיד שלנו ומה שאנחנו מלמדים את הדור הבא, שאמור להגן ולשמור על המדינה הזו".

"השיר היה כמו מכתב פרידה ממנה"

ב-7 באוקטובר נרצחה מאי נעים, נכדתו של מאמן נבחרת ישראל לשעבר שלמה שרף, בפסטיבל נובה. "אני מכיר את המשפחה, היינו חברים מאז שהייתה ילדה. ארוחות שישי, אירועים משפחתיים וכמובן הופעות. כמה ימים לפני שנרצחה היא שלחה למשפחה שיר שלי, 'אמרת שהשמש' – וזה היה כמו מכתב פרידה ממנה. הטקסט קיבל כזו משמעות פתאום על המלאכית שהיא, ועל השמש שזורחת רק מתי שהיא כאן. אתה שומע את השיר ולא מאמין, כאילו היא ידעה. פתאום אתה שוב קולט כמה כוח יש למוזיקה וכמה זה שובר לך את הלב, מפרק אותו ואולי מרכיב אותו בחזרה. כמה המוזיקה יכולה לתת לך תקווה, ושהיא יכולה גם להיות הזיכרון האחרון שלך מאנשים מסוימים".

וכך, בצל האסון הלאומי, השנה הקשה והטעונה בתולדות המדינה הובילה אותו לאותו חלק ב': "ממופעים ענקיים לקהלים גדולים, עברנו ללוויות, אזכרות וטקסי זיכרון. לקחתי את הזמן והפריווילגיה שהיו לי ורציתי לעבור תהליך בתקופה הזו. עם צאת האלבום זו הייתה פתיחה מחודשת מבחינתי. מתוך הכאב והאסון, יש אלבום שלם. ועדיין, גם עכשיו, תמיד קורה משהו. כשאתה עובד על אלבום לציון 20 שנה לקריירה, אתה שואל את עצמך איך אתה רוצה שהדברים יישמעו, איך אתה תופס את עצמך היום בנקודה הזו, כשזה מה שקורה במדינה. ישבנו באולפן והיו רגעים שבכינו וצחקנו, והיו רגעים שהלכנו על אסקפיזם מתוך בחירה וכתבנו על דברים שונים לחלוטין ממה שבאנו איתם מבחוץ".

"השיר שנקרא 'מתי', למשל, הוא כמו מונולוג שבו אני שואל שאלות – מה אני רוצה להיות, מה נתתי עד עכשיו, מה אני מוכן עוד לתת. כשאתה הופך לאבא ומקים משפחה, אתה מתחיל להסתכל על החיים בצורה אחרת – כמה זמן אתה משקיע בטירוף הזה של ערב-ערב להופיע ולהיות באולפנים ומתי אתה נמצא עם הילדים. לי מאוד חשוב להיות האבא שאני. זה בראש סדר העדיפויות שלי".

פעם זה היה אחרת? הקריירה באה לפני המשפחה?
"לא, המשפחה תמיד הייתה מבחינתי מעל הכול. אני לא רואה דרך אחרת".

"לא הסכמתי לשלם את מחיר התהילה"

אנחנו משוחחים ימים ספורים אחרי יציאתו מהארון של עדן חסון, וביקשתי מסקעת שיחזור לתקופה שבה נחשף, לפני 14 שנה, ושאלתי אותו אם הוא חושב שהיום קל יותר בהכרח לאומנים לצאת מהארון. "חד-משמעית כן", הוא מאשר. "החברה והעולם עברו שינוי גדול בזכות צעדים שנעשו, שפתחו את הדלת לתפיסות אחרות. אני לא יכול להגיד לך שהיום יציאה מהארון זה נון-אישיו, זה לא. אבל כן הרצון הראשוני שלנו להיות שווים בין שווים הוא במקום הרבה יותר טוב היום".

הכותרות שבישרו על היציאה שלך מהארון היו בסגנון "הקץ לשמועות" ו"אחרי שנים של ספקולציות". גם סביב עדן חסון היו השערות כאלה, ולא ממש הניחו לו בעניין הזה. גם שניכם יצאתם מהארון בשלב מאוחר יחסית, בגיל 30. חווית ניסיונות אאוטינג, להוציא אותך מהארון בכוח?
"מלא. הדור שלי, ואולי ספציפית אני, חווינו ניסיונות אאוטינג גסים ופתטיים. אבל אף פעם לא התרגשתי ותמיד עשיתי מה שהתחשק לי. לא כל כך עניין אותי מה אומרים עליי. עד היום. אם אני ארצה לצאת בתאריך מסוים – זה יקרה בו. זה משהו שאי אפשר להתרגש ממנו בכל פעם. כאבא, יש שלב שבו אתה צריך להסביר לילדים שלך שיש אנשים טובים בעולם ויש אנשים פחות טובים. זה שובר לך משהו בלב".

איך התמודדת עם זה אז באותם ימים, ומתי הבנת שזה הרגע הנכון מבחינתך?
"אף אחד לא מלמד אותך בגיל 22 להתמודד עם הצלחה גדולה כל כך, ואני באופי שלי כילד אף פעם לא יישרתי קו או שילמתי מחיר שהחברה דרשה ממני לשלם. לא הסכמתי לשלם את 'מחיר התהילה' בתמורה לכך שיסמנו עליי וי. כשהרגשתי שבא לי, ושאני לא רוצה להסתיר את בן הזוג שלי, עשיתי את זה. גם אמרתי את זה – כשיהיה לי בן זוג אני לא אסתיר אותו".

"הדור של היום מחבק דמויות שיוצאות מהארון ותומך בהן, ולא חש עליהן בעלות"

"כל מי שהיה מסביבי ידע ותמיד אהבו אותי", אומר האומן על הימים טרם יציאתו מהארון. "אני שמח בשביל עדן חסון, אנחנו מכירים המון שנים ואנחנו חברים טובים. אני בעיקר גאה בו שלא עניין אותו השאר, אלא עדן – והוא עשה את זה מתי שהתאים לו".

עוד לפני שסקעת יצא מהארון בסרט ששודר בערוץ 2, הוא השתתף בעצרת לזכר קורבנות הרצח בברנוער. באותו צעד הוא חשף את הזהות המינית שלו באופן כמעט ברור, ובכלל זאת ספג ביקורת (גם בקרב קהילת הלהט"ב) משום שלא הצהיר על כך מפורשות. "הדור של היום מחבק דמויות כאלה שיוצאות מהארון ותומך בהן, ולא חש עליהן בעלות. הדור הקודם היה שונה", הוא אומר.

יצא לך לדבר עם עדן לאחרונה?
"בטח. אפילו ששנינו ידענו, אף פעם לא הפכנו את זה לעניין בינינו. אני לא מתערב לאף אחד בחיים שלו, אני פשוט מקבל את כולם בהרגשה שאני נותן ובהתנהגות שלי. אני שמח שהלב של עדן במקום הנכון, מגיע לו".

בסופו של דבר ראינו שהצעד האמיץ יכול אפילו לחזק קריירה של אומנים – אם זה עברי לידר או שרית חדד, וגם בך זה לא פגע.
"לא, ממש לא. אין מחיר לחופש ואין מחיר להיותך בן אדם כן ושקוף. הקהל מזהה את זה ומחפש אמת".

"לא מתעסקים בפוליטיקה כל היום בבית"

ביולי עלה סקעת לכותרות לאחר שפרסם באינסטגרם פוסט תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו אחרי הנאום שנשא בקונגרס האמריקני. הזמר כתב בין היתר: "הצלחתו הצלחתנו. אין מה לומר. נאום מדהים והיסטורי. הסברה עמוקה וחכמה. דיבור ישיר ולא מתנצל. מול כל העולם". בהמשך הוסיף: "זה נתניהו שהצבעתי לו לא פעם בחיי. בלי טיפת ציניות, מתגעגע לימים שהיה אפשר לסמוך עליך בעיניים עצומות". אלא שבתוך זמן קצר הוסר הפוסט וסקעת מסביר עכשיו למה: "מחקתי את הפוסט כי לא רציתי להיות פלטפורמה לכמויות השנאה הגדולות שהיו שם. לא כלפיי, אחד נגד השני. זה חשבון שלי, ואני לא מוכן לתת לזה במה. לא עניין אותי שאמרו שמחקתי. התגובות היו מגעילות והפוסט הפך לשדה קרב של בעד ונגד. זו לא הייתה המטרה. אגב, הפוסט בפייסבוק עדיין קיים".

אפרת גוש פנתה אליך ישירות וכתבה: "תגיד, הראל סקעת, אתה אמיתי? נתניהו הצליח לחבר כמה משפטים ברצף ועכשיו הוא חזר להיות המנהיג הכול יכול?!"
"כן, גם כאב לי על התגובות שהיא קיבלה על מה שכתבה. כאזרח ישראלי-ציוני, אני חושב שזה היה נאום הסברה מצוין ששירת לטובה את המדינה בזמן החשוב וההיסטורי הזה. ראש הממשלה שלנו מדבר מול כל מנהיגי העולם ועושה עבודה טובה, בזמן שמשמיצים אותנו ורואים מציאות אחרת לגמרי". 

אז לא מחקת כי זה סיבך אותך עם בן זוגך, חבר הכנסת עידן רול מיש עתיד?
"לא (צוחק), עידן אפילו לא ידע שהעליתי את הפוסט. הוא היה באותו לילה בהצבעות בכנסת ולא היה ממש מחובר. הוא גם הגיב לזה די באדישות. לי יש את הדעות שלי, והוא חושב את מה שהוא חושב. אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה כל היום בבית אלא במדינת ישראל. כמו בתחומים אחרים, יש הרבה דברים שאנחנו מסכימים עליהם ויש הרבה דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם".

"אצל עידן סוער יותר לאחרונה"

"לעידן ולי יש מנהג שהוא חלק מהזוגיות שלנו מתחילת הדרך. בסוף כל יום, לא משנה מתי אני חוזר מהופעה או מתי הוא חוזר מהכנסת, אנחנו יושבים לפחות שעה ביחד, מדברים ומתעדכנים", מספר סקעת.

כמה אתה משתף אותו במוזיקה שלך וכמה הוא מספר לך על הסמול טוקס במסדרונות הכנסת?
"לא רק שזה חשוב לנו, זה החלק שאנחנו הכי מחכים לו ביום. אני משתף אותו בחומרים שלי ומשמיע לו שירים. האלבום החדש אצלו בטלפון כבר מלא זמן, והוא והילדים שומעים אותו כל היום ויודעים את המילים טוב יותר ממני. וכן, גם הוא משתף אותי בחוויות מהכנסת, ואני מכיר ח"כים ועושה איתם פייס-טיים לפעמים. בסופו של דבר, הם בני אדם".

החיים מסעירים יותר כמוזיקאי או כפוליטיקאי?
"זו שאלה ממש טובה. מצד אחד, שני עולמות שונים במהות שלהם, אבל עם זאת שניהם תחת עין ציבורית, לטוב ולרע. אני חושב שבשנה-שנתיים האחרונות אצל עידן סוער הרבה יותר. בוא, הם הפכו להיות ה'סלבריטאים' הכי גדולים".

אני לא יודע אם יצא לך להיתקל בזה, אבל אנשי ימין התחילו לחבב את עידן בגלל שהוא סירב להצביע נגד הצעת החוק שמקשה על מפלגות ערביות להתמודד לכנסת – חוק שיו"ר מפלגתו יאיר לפיד התנגד לו. לפני חודש גם פורסם שאמר ללפיד שאסור להסכים להפסקת אש בלבנון אלא להגביר את התקיפות.
"מה שאני אוהב בעידן זה שפיו וליבו שווים, ושהוא יעשה הכול למען מה שהוא חושב שנכון למדינה מבלי לחשוב על הכיסא שלו".

ארי, בנכם הבכור, עלה לכיתה א', ואיסלה נכנסה לגן עירייה. איך אתה עם התחלות חדשות?
"כשמגיעים ילדים אתה חווה הכול מההתחלה. אני אבא שמאוד מחובר לילדים שלו, לדרך שלהם ולחוויות שלהם, והשנה היה מרגש לראות את ארי נכנס לבית הספר בכזה ביטחון. הוא התבגר בכמה שבועות כמו בכמה שנים. ההסתכלות על המדינה ועל החיים כשאתה בן 40 ויש לך ילדים היא שונה לחלוטין מאיך שהתבוננת על העולם בגיל 20 – כשאתה פחות מודאג לגבי עצמך, ההורים שלך יותר, וזה בסדר. כשבאים ילדים אתה מבין שמה שקורה היום וההחלטות שאתה מקבל עכשיו יעצבו את העתיד שלהם כאן במדינה. זה משהו שאתה לא ממעיט בחשיבותו. גם מבחינה ביטחונית, אבל גם בינינו כחברה".

אתם מתכננים להרחיב עוד את המשפחה?
"אני מאוד הייתי רוצה עוד ילד. אם נרצה, זה יקרה".

איפה ניפגש בעוד 20 שנה?
"אני מניח שבאותו מקום. אני אהיה באולפן, אכתוב מוזיקה, אקליט שירים, אפתח הופעות. אם היית אומר לי לפני 20 שנה שנשב כאן ונדבר, הייתי אומר – וואו, איזה כיף. אני חותם".

אך סקעת לא מסתפק רק במיקרופון: "בא לי להתחיל להתנסות בדברים שלא עשיתי עד עכשיו, כמו משחק בקולנוע. אנחנו בונים את זה עכשיו כדי למצוא את התפקיד הנכון והסיפור הנכון. זה משהו שהייתי רוצה להשקיע בו זמן. אני יושב עם במאים על מונולוגים וקטעי משחק שעשיתי עד היום, ואם אני רואה את עצמי כשחקן דרמטי, הם מתקנים אותי ואומרים שאני שחקן קומי. זה משהו שיהיה מעניין לבדוק".

הראל סקעת יופיע ב-15 בפברואר בהאנגר 11, תל אביב. מכירת הכרטיסים תיפתח בקרוב

מצאתם טעות לשון?