לאחר חמש שנים של קיפאון, מפת סוריה משתנה. במתקפת בליץ מהירה, תוך שלושה ימים בלבד, הצליחו הכוחות המורדים במדינה לכבוש שטח גדול ממנה, כולל מאות כפרים ועיירות, ואת חַלַבּ – העיר השנייה בגודלה במדינה. אמש (ראשון) נעצרה מתקפת הבזק על שערי חמת, לאחר שחיל האוויר הרוסי הפציץ בעוצמה את שיירות הטנדרים והנגמ"שים של המורדים, וצבא אסד התייצב עם כוחות מתוגברים שהצליחו להדוף את המתקפה.
מי נגד מי?
מי שפתחו במתקפה, שהחלה יום אחרי שהוכרזה הפסקת אש בלבנון, הם ארגוני מורדים המשתייכים לחמ"ל המרכזי – 'אל-פתח אל-מבין' בהובלת הארגון הג'האדיסטי 'תחריר א-שאם' (שלוחת אל-קאעידה בסוריה לשעבר). אליהם הצטרפו קבוצות נוספות של סונים הנתמכים על ידי טורקיה ונושאים את דגל שלוש הכוכבים, ביניהם כמה ארגונים ג'יהאדיסטים וכן צבא מורדים גדול שבעבר קראו לו 'צבא סוריה החופשי' וכעת קרוי 'צבא סוריה הלאומי'. זהו שם מבלבל, שכן לא מדובר בצבאו של משטר אסד.
המורדים פרצו מהטריטוריה העצמאית באזור אידליב שבצפון-מערב סוריה, בה הם שולטים כבר עשור, במאמץ מרכזי לכיוון דרום, לעבר העיר חלב, ובהמשך דרומה לכיוון חומס על הכביש הראשי של סוריה כביש דמשק-חלב (M5).
לוחמי כוחות המורדים הסורים ברחובות חלב, סוריה, לאחר כיבושה (צילום: AP Photo/Ghaith Alsayed)
למה דווקא חלב?
התקדמותם המהירה של המורדים, לרבות כיבוש חלב, זעזעה את כל סוריה. חלב היא סמל. עם פרוץ המלחמה בסוריה, ב-2011, הייתה חלב העיר הגדולה בסוריה, ובכל מרחב הסהר הפורה במשולש שבין בגדד, אנקרה וקהיר. שמה של העיר העתיקה בת שני מיליון התושבים יצא למרחוק בזכות המבצר הגדול שבמזרחה, הקסבות העתיקות, השווקים, נהר הקויק העובר במרכזה וכמובן הפיסטוק החלבי.
תהליכי פיתוח עירוני בעשורים האחרונים מילאו אותה בקניונים חדישים, מפעלים, בתי ספר, בתי חולים, בנייני ענק וגנים ציבוריים. בני דתות ועדות שונות חיו בה בשלום, זה לצד זה, במשך שנים: סונים, שיעים, נוצרים, טורקמנים וכורדים. אפילו יהודים נותרו בה, שריד לקהילה הגדולה בסוריה, המוכרת גם בשם "יהודי ארם צובא" שחיה בחלב מזה אלפיים שנים. לא בכדי הפכה העיר, המהווה את "הדובדבן שבקצפת" הסורית, לבירת המרי האזרחי נגד המשטר הסורי בראשותו של בשאר אל-אסד.
כוחות האופוזיציה בסוריה משתלטים על אזורים מחוץ לחלב (צילום: AP Photo/Ghaith Alsayed)
כיבושה מחדש של חלב על ידי המשטר הסורי בדצמבר 2016, בעזרת חיל האוויר הרוסי ואלפי לוחמי חיזבאללה ומיליציות שיעיות נוספות, סימן את תחילת ניצחונו במלחמה. תוך שלוש שנים הצליח אסד בעזרת בני בריתו מטהרן ומוסקבה לייצב את הטלטלות העזות שעברה סוריה. המשטר בדמשק אמנם לא כבש מחדש את כל שטחי המדינה, אך הוא הצליח לחזור לשליטה מלאה בערים הגדולות ובציר המרכזי (M5) שעליו יושבת רוב אוכלוסיית המדינה.
את סוריה חוצה ציר מרכזי המחבר בין חלב שבצפון לדמשק שבדרום. מדובר בדרך עתיקה שכיום בנוי עליה כביש מהיר בשם M5. ממערב לו רכסי הרים (הרי אנסריה, הרי הלבנון ורמת הגולן), וממזרח לו המדבר הסורי. הוא מיושב במגוון רחב של אוכלוסיות, שתי וערב של הקבוצות הרבות החיות בסוריה, עם רוב ערבי-סוני מובהק. לעומת חבלים אחרים בסוריה, המוגנים במכשולים טבעיים, הציר המרכזי מוקף בשטח פתוח של גבעות מוריקות.
הלחימה בסוריה בשנים 2011-2019 התרחשה בעיקר באזור זה, שלאורכו מצויות הערים הגדולות: דראע, דמשק, חומס, רסתן, חמת, אידליב וכמובן חלב. מעבר להרי האנסריה, ברצועת החוף, חיים העלאווים – הקבוצה השלטת בסוריה מאז 1970, מוגנים על ידי ההרים והים. בג'זירה שבצפון-מזרח סוריה חיים הכורדים בחבל האוטונומי המכונה רוג'בה, מוגנים על ידי שני נהרות (הפרת ממערב, החידקל ממזרח), הגבול הטורקי מצפון ועיראק והמדבר מדרום. על הרי הדרום חיים הדרוזים וחלק מהנוצרים, שזכו בעבר להגנת המשטר. אולם ככל שהמשטר הולך ומתערער, נסדקת גם ההגנה עליהם.
כיצד נראית מפת סוריה כעת?
לאחר התבססותו מחדש של משטרו של אסד, ותבוסתו של דאעש בידי הכורדים בסיוע כוחות ארצות הברית, נוצרה המפה הנוכחית של סוריה: שליש מהמדינה בצפון-מזרחה מוחזק על ידי הכורדים – שהשכילו לכרות ברית עם שכניהם הערבים ובני מיעוטים נוספים ולכונן רפובליקה דמוקרטית רב-לאומית בהנהגתם.
טריטוריה קטנה יחסית בצפון ובצפון-מערב נשלטת על ידי שורה של ארגוני מורדים ג'יהאדיסטים, חלקם סרים למרותה של טורקיה. ארצות הברית השתלטה על אזור משולש הגבולות שבין ירדן-עיראק וסוריה (א-טנף). ביתר השטח – כמעט שני שלישים מסוריה – שלט משטר אסד בעזרתם הרבה של חיזבאללה ומיליציות שיעיות, ובסיוע רוסיה.
כך התנהלו החיים סבוריה בחמש השנים האחרונות: את המחלוקות בין משטר אסד למורדים הג'יהאדיסטים ניסו לפתור ב"פורום אסטנה" בו נשאו ונתנו ממשלות טורקיה, רוסיה ואיראן בשמם של אסד והמורדים. ההסכמים שנחתמו באסטנה לא הביאו שלום, אך הם הצליחו לשמור על שקט יחסי.
את המחלוקות בין משטר אסד לבין הרפובליקה של רוג'בה פתרו בדיאלוג בנושאים של ביורוקרטיה שלטונית, או בכוח כשמדובר בשדות נפט. האמריקאים לא נתנו למיליציות הפרו-איראניות לכבוש שדות נפט למרות ניסיונות רבים. את האזורים הרגישים כמו הגבול עם ישראל עיבו כוחות רוסים שמנעו התלקחות. האמריקאים סימנו שטח מת עצום סביב הבסיסים. גם דאעש הצליח להשתקם חלקית, אבל רק במובלעות קטנות בלב המדבר.
משטר אסד לא שלט בסוריה. מי ששלטו הם ערבוביה של כוחות חיצוניים, כנופיות, וצבאות גדולים. במשך השנים האלה האמריקאים הפציצו באמצעות מטוסים את המיליציות הפרו-איראניות ואת דאעש. הטורקים הפציצו את הכורדים כמעט כל יום. איראן המשיכה לשלוח כוחות ונשק, ואף הקימה בשטח סוריה מפעילי טילים, כל זאת "בדרך לירושלים", כשישראל ניסתה למנוע זאת ממנה באמצעות הפצצות אוויריות ומבצעים מיוחדים.
הגנרלים הבכירים בצבאו של המשטר הסורי, אלו המעטים ששרדו את המלחמה, נחלשו והפכו לשליחיהם של אנשי חיזבאללה ומשמרות המהפכה. חלקם הסבו את מקצועם הצבאי למנהלי רשתות סחר בסמים, נפט או נשק כחלק ממערך חיזבאללה. אף אחד לא שיקם את סוריה כדי שלא לחזק אותה. לכל השחקנים היה נוח שהמשטר גוסס. לבסוף, שורה של אירועים מחוץ לסוריה גזרו את גורלו. כך נוצרה מפת סוריה החדשה.
למה דווקא עכשיו?
מתקפת המורדים מתרחשת על רקע דילול כוחותיה של רוסיה בסוריה במשך שנתיים וחצי בעקבות הצורך הבהול שלה באוקראינה. ציר ההתנגדות, ובראשו חיזבאללה ומשמרות המהפכה, עסק בשנה האחרונה בעיקר במלחמה בישראל. במסגרת הלחימה הממושכת עם ישראל, וביתר שאת מאז שהחל מבצע "חיצי הצפון", חלק ניכר מכוחות חיזבאללה ומיליציות שיעיות נוספות בסוריה עברו ללבנון, אחרים סוכלו על ידי ישראל. איראן שקעה בטיפול בנזקי חיזבאללה, ונוצר מצב מלחמתי חדש נגד ישראל, שהתחיל לאחר שזו חיסלה בכירים איראנים סמוך לשגרירות בדמשק.
המורדים הג'יהאדיסטים ניצלו את החולשה ופתחו במתקפה. ההפתעה וההתקדמות המהירה הובילו את משטר אסד ובני בריתו לרכז כוחות בחמת. ריכוז הכוחות גזר הפקרה של שטחים אחרים אותם מיהרו לתפוס הכורדים והג'יהאדיסטים, שהרחיבו את הטריטוריות שלהם לא רק באמצעות קרבות אלא בפריסה חדשה בעיירות וכפרים שהתרוקנו מכוחות המשטר. בחלק מהמקומות דיווחו הכורדים כי המשטר מסר להם את השליטה. בחלק מהמקרים הם דיווחו כי הצליחו להיפרס מחדש בדיאלוג עם המורדים הג'יהאדיסטים מבלי שפרצו ביניהם קרבות. במקרים אחרים הם נלחמים אלה באלה – במאבק ירושה על שטחי ההפקר. כך נוצרה מפת סוריה החדשה.
האם מדובר במלחמת פרוקסי איראן-טורקיה?
רוב הפרשנים, ביניהם גם ד"ר כרמית ולנסי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), סבורים שטורקיה עומדת מאחורי מתקפת המורדים בסוריה. עם זאת, מדובר בהשערה בלבד. הכוח המרכזי שהוביל את המתקפה 'אל-פתח אל-מבין' עומד אמנם בקשרים עם טורקיה, אך לא בהכרח נשמע למרותה.
הנשיא ארדואן הביע תקווה שהמתקפה תסייע להשיב לסוריה מיליוני פליטים שעוד חיים בטורקיה. הצהרה זו מסר רק בעקבות הצלחתה של המתקפה, שקודם לכן לא התייחס אליה. האינטרס הטורקי העיקרי הוא למנוע חופש פעולה כורדי בסוריה, להשיב מיליוני פליטים לטורקיה, וכמובן למנוע זליגה של המלחמה לשטחה. ארדואן ינסה למנף את ההצלחות בשדה הקרב לטובת קלף מיקוח מול משטר אסד, שסרב בשנים האחרונות לחתום איתו על הסכמים, כל עוד הוא מגבה מורדים השולטים בשטחים בסוריה.
מנגד, איראן צפויה להשליך את עצמה לתוך המלחמה שוב, באמצעות כוחות פרוקסי ואולי אף כוחות משלה. הצלחת המורדים לצד מבצע "חיצי הצפון" מאיימים על הישגיה המשמעותיים של איראן בסוריה ובלבנון. זוהי מציאות חדשה שאיראן לא תוכל לקבל בשוויון נפש. הציר הישיר בין מנהיגי איראן, רוסיה וטורקיה עשוי להביא להסכמות חדשות במסגרת "פורום אסטנה". שלוש המעצמות הללו חולקות עוד אינטרסים צבאיים, מדיניים וכלכליים רבים מלבד המתרחש בסוריה, חלקם משמעותיים אף יותר.
