לקפוץ למים: החודש שעבר על דניאל פרץ

עוד מעט הכרכרה תחזור להיות דלעת. דניאל פרץ יעלה הערב (שישי) בשער באיירן מינכן מול רד בול לייפציג במשחק האחרון של מוליכת הבונדסליגה לפני פגרת החורף, וככל הנראה המשחק האחרון לפני חזרתו של מנואל נוייר. אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים צפוי לנצל את המנוחה הקצרה כדי להחלים מהפציעה בצלע ולהיות כשיר למשחק מול בורוסיה מנשנגלדבאך ב-11 בינואר, המשחק הראשון של הבווארים עד כה.

לכן זאת הזדמנות לא רעה לעצור לרגע ולסכם את הקדנציה הראשונה, בתקווה, של פרץ בין הקורות באחד המועדונים הגדולים בעולם. ארבעה משחקים, שלושה ניצחונות, אפס שערים נקיים וחמישה כדורים שהוציא משערו שלו בתקופה הזאת.

מצד שני, קשה להגיד שהשערים האלה היו "באשמתו" של פרץ. כשוער מחליף העבודה שלו היא להיות מוקפץ לסיטואציה נתונה ולהגיב, ולא הייתה לו עד כה אף טעות ראויה לציון בשונה משחקני ההגנה שלו, בשונה מדאיוט אופקאמנו, קונרד ליימר או קים מין ג`ה ששגו והובילו למצבי אחד על אחד שלא השאירו לפרץ הרבה ברירה.

המשחק מול רד בול לייפציג היום אמור להיראות אחרת. לייפציג קבוצה התקפית יותר מאלה שפרץ פגש עם 11 שחקנים (היידנהיים, שחטאר דונייצק ומיינץ שניצחה את באיירן), מחזיקה יותר בכדור ובועטת יותר לשער. פרץ אמור לקבל חזרה את אלפונסו דייויס, מגן טוב יותר מרפאל גררו, והקבוצה מגיעה אחרי שלא שיחקה באמצע השבוע, מה שלמעשה טרם קרה מאז שהוא קפץ לשער. כאן, אולי, מתחילה הבעיה הגדולה ביותר.

לא סחבק, מנהיג
מנואל נוייר בן ה-38 הוא לא מה שהיה בעבר. אחד השוערים הגדולים ביותר שידע המשחק, ובוודאות אחד האנשים ששינו לחלוטין את העמדה, כבר לא אתלט כפי שהיה בעבר. זה משפיע עליו, מה שהוביל בין היתר לאדום באותה יציאה לא הכרחית מול לברקוזן, וגם  לרביעייה שספג מברצלונה או שלושת השערים שספג ב-3:3 מול פרנקפורט.

למרות זאת, נוייר עדיין שוער מצוין ולו רק בזכות היכולת שלו להנהיג את ההגנה של באיירן. אותה יכולת סידרה לו מעמד כמעט מיתי במועדון, הובילה לכך שהבווארים היו מוכנים למכור את יאן סומר אחרי חצי עונה טובה ואחרי פציעה מוזרה בתאונת סקי של הקפטן, ותאפשר לו לעמוד בין הקורות של קבוצת פאר עד גיל 40.

כל חוליית הגנה טובה צריכה מנהיג. בחלק מהמקרים (כמו וירג`יל ואן דייק או מיגל ויטור) זה הבלם, במקרה של באיירן זה השוער שגם מניע כדור בעצמו. קים מין ג`ה ודאיוט אופקאמנו לא באמת בלמים לרמות הגבוהות, ואותו "חוסר שקט" התבטא גם בהרכבים. אמנם אותה חוליית הגנה שיחקה מול מיינץ ושחטאר, אך בשני המקרים ראינו חילופים אחרי פחות משעה. אריק דייר שהחליף את אופקמנו אחרי הטעויות מול היידנהיים החזיק 64 דקות בהרכב מול מיינץ ולא צפוי לפתוח, ואלפונסו דייויס נעדר גם הוא. הירוקי איטו ויוסיפ סטאניצ`יץ`, אחרי עונות טובות בשטוטגרט ובלברקוזן, פצועים וטרם שיחקו העונה בליגה.

כל זה משאיר את באיירן במין ואקום, עם הגנה פחות טובה ממה שהייתה אמורה להיות לה ובעיקר עם מחסור גדול במי שידע לכוון את ההגנה, כשאיטו היה יכול לסייע בכך. לתוך כל הקדחת הזאת נכנס פרץ, כאמור בלי שבוע מלא של אימונים וכשהוא צריך ללמוד את זה תוך כדי תנועה. גם אם הוא מנהיג פחות גדול מנוייר, קשה לבוא אליו בטענות על הספיגות או על זה שהגיע למצבים כמעט בלתי אפשריים של אחד על אחד. מפלס הלחץ של חבריו להגנה עלה כשאין את הרוגע של נוייר מאחוריהם, ויכול להיות שהבווארים גם היו צריכים לשחק כדורגל מעט פחות הרפתקני, בטח מול מיינץ, כשאין את הגרמני בשער.

זווית טובה על אותה המנהיגות מחכה לכם כאן, בתיעוד המיוחד של ארבל עשת מהמשחק של פרץ מול שחטאר באלופות >>>

לזוז קדימה
לכן קצת קשה למדוד את פרץ על האיכויות בשער. נכון, מתוך תריסר בעיטות איתן התמודד חמישה נכנסו לרשת, אבל בשלושת המשחקים האחרונים – כשאין נתונים לגביע – הוא ספג ארבעה שערים לעומת 3.58 שערים צפויים. זה לא רע במיוחד.

המשחק מול לייפציג הוא משחק בו היריבה תנסה יותר ופרץ ייבחן יותר כשוער שעומד במשימה הבסיסית ביותר של המשחק, למנוע שערים. הוא עשה את זה מול צרפת (שמונה הצלות) ומול בלגיה (ארבע הצלות) בליגת האומות. 

מה שאנחנו כן יכולים למדוד הוא משחק הרגל. מול לברקוזן הוא עלה מהספסל והעיף כדורים ארוכים בלי יותר מדי הצלחה, עם 3 מ-18, אבל בשלושת המשחקים העוקבים אנחנו רואים התקדמות. נגד היידנהיים הוא היה עם 20 מ-24 מסירות, נגד שחטאר באלופות עם 26 מ-31 ונגד מיינץ ראינו 34 מ-48 מסירות. הוא מעורב יותר בהנעת הכדור, וזה דבר טוב.

אחד היתרונות הגדולים של פרץ כשוער, מעבר לפנדלים שטרם נבחנו במדי באיירן, היא הנעת הכדור. היכולת שלו לפתוח התקפה מרחוק היא משהו שראינו גם אצל נוייר, ולכן יש עלייה גם בכדורים הארוכים, וזה משהו שעשוי להשפיע גם כמעט בלי תקופת הרצה. השילוב של ליימר (אם יפתח) ודייויס לידו יכול להיות משמעותי גם כן, בזכות הוצאת כדור מהירה שיכולה להפוך למתפרצות. אולי עוד נראה שער שמתחיל מפרץ. 

מה הלאה?
באיירן, לפי התקשורת הגרמנית, מתכננת להחתים שוער מנוסה יותר שיתחרה עם מנואל נוייר על האפודה בעונה הקרובה. בארט ורבוחן המצוין של ברייטון הוזכר כמועמד, ויכול להיות שנראה מספר 2 של ממש ולא רק גיבוי (לפחות אם נוייר עצמו יסכים לשחרר) ומישהו שיהיה המחליף המיועד. בהתחשב בכך שבמשך שנים רצות שמועות על "עונתו האחרונה של נוייר", קשה לראות את זה קורה כל עוד זה תלוי בו.

למרות זאת, הדבר החשוב ביותר לשוער הוא ביטחון וכימיה עם שחקני ההגנה, מה שקשה לפתח כשאתה שוער שלישי שקופץ למים ועובר ארבעה משחקים ב-11 ימים. לפני שהעונה התחילה דיווחנו כאן על כך שקבוצות כמו קופנהאגן, ברודנבי ואנטוורפן רוצות אותו בהשאלה, ושזה נשלל בהתחשב ברצון של וינסנט קומפאני.

אחרי שנה משותפת, השאלה עשויה להיות הפתרון הטוב לצדדים. בטח אם זה יהיה למועדון בכיר שמשחק באירופה. אלכסנדר נובל, השוער השני של הבווארים, מצא את עצמו מושאל למונאקו אחרי שנה על הספסל. זהו יעד חלומי בשביל פרץ, אבל גם קבוצה "פשוטה" יותר כמו אנטוורפן, סטנדרד ליאז` או אפילו רד בול זלצבורג עשויה להיות פתרון לא רע. כל מקום שהוא מגיע אליו כדי להיות מספר 1 ולצבור עוד ביטחון כמנהיג הגנה ברמות גבוהות יותר מהכדורגל הישראלי הוא מקום טוב. החודש הזה, קצר ככל שיהיה, השאיר אותנו עם טעם של עוד.