השר לשעבר דוד לוי, חתן פרס ישראל על מפעל חיים ומהפוליטיקאים המשפיעים ופורצי הדרך בכנסת ישראל, היה חלק בלתי נפרד מהעשייה הציבורית והחברתית החל משנת 1969, עת נבחר לראשונה לכנסת, דרך חבירתו למנחם בגין ב"חרות" (ואז “הליכוד") וכהונתו כשר לקליטת עלייה, כשר הבינוי והשיכון, כשר החוץ וכסגן ראש הממשלה עד פרישתו מהכנסת באפריל 2006.
היה היורש הראוי ביותר למנחם בגין: פרידה מהשר לשעבר דוד לוי
לוי, שעלה ארצה ממרוקו בשלהי שנות ה־50, היה פעיל חברתי עוד בשנותיו הראשונות כתושב בית שאן, חווה על בשרו את עוולות הבירוקרטיה. כפועל בניין ומאוחר יותר כטפסן, למד לוי את צורכיהם של תושבי הפריפריה והחל לגבש את האג’נדה הפוליטית־חברתית שלו שהובילה אותו לכנסת.
במרוצת השנים הפך לוי סמל לבני עדות המזרח החפצים בשותפות מלאה בממסד, ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו, ופילס דרכו להפוך לאחד האישים המשפיעים ביותר בליכוד במשך עשרות שנים, ומי שבעיני רבים סומן כיורשו של מנחם בגין.
במהלך כהונתו כשר הבינוי והשיכון בממשלת ישראל בשנים 1990־1979 נשא לוי בגאון את מה שהוא הגדיר לא פעם כ"מפעל חייו" – פרויקט שיקום השכונות, שחרת על דגלו לשים את הפריפריה במרכז. “לממשלה יש התחייבות מוסרית כלפי השכונות החלשות", אמר לוי בראיון ל"מעריב" בשנת 1981. “לכן, יש צורך לעשות הכל על מנת לזרז את הליכי השיקום של שכונות המצוקה ואף להרחיבם תוך שימת לב לבעיות החברתיות הצצות תוך כדי פעולת השיקום".
לוי לא רק הסתפק במאבק בכנסת על התקציב אלא נסע בעצמו לקהילות היהודיות ברחבי העולם בכדי לגייס כספים לצורך פרויקט שיקום השכונות, והצליח לגייס בעשור הראשון לפרויקט מעל 800 מיליון דולר.
עם המהפך הפוליטי של 1977 ועליית מנחם בגין והליכוד לראשונה לשלטון, שתי הפעולות הראשונות שבגין עשה היו להודיע על התוכנית לחיסול משכנות העוני באמצעות מתן פתרונות דיור לדיירי שכונות המצוקה, ולפנות ליהדות העולם בקריאה לתמוך בפרויקט מבחינה כספית. הפרויקט, שנקרא “התוכנית לשיקום והתחדשות השכונות" הופקד תחילה בידי יגאל ידין, אך בינואר 1979, כשלוי מונה לשר השיכון והבינוי, הוא התנגד לרצונו של ידין לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט והשניים נאבקו על הדומיננטיות בו. עם פרישתו של ידין מהחיים הפוליטיים בשנת 1981, תפס לוי את המושכות בבלעדיות והפך לסמל הפרויקט.
“שיקום השכונות היה רעיון שעלה מיד כשבגין עלה לשלטון ב־77’, אבל מי שקיבל את זה והוביל את זה כל השנים היה דוד לוי אישית, אין ספק בכך", אומר עמוס אונגר, שכיהן בשנים 1991־1987 כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ומונה על ידי לוי עצמו. “דוד עשה המון דברים בתחום הבנייה, ופרויקט שיקום השכונות היה חשוב לו באופן אישי, הוא השקיע בו הרבה זמן ואנרגיות. הפרויקט הזה היה אצלו 5% פוליטיקה ו־95% דאגה לתושבים ולשכונות הפריפריה עצמן. זו הייתה גולת הכותרת שלו. הוא עבר משכונה לשכונה, מקריית שמונה ועד אילת והוא הבין את החשיבות הזו. הוא התייעץ עם אנשי מקצוע והמנכ"לים והיה תמיד עם יד על הדופק – והתוצאות היו מדהימות. כמובן שלא פתרו את כל הבעיות אבל אחרי שהוא עזב את המשרד, הפרויקט התחיל להצטמצם וחבל שהוא לא המשיך לפרוח כמו בתקופת דוד לוי".
מה היה האתגר העיקרי שנתקלתם בו בפרויקט?
“יש שיקום שכונות פיזי שזה משהו שלא היווה אתגר משמעותי עבורי, אבל האתגר העיקרי היה שיקום השכונות החברתי. האתגר הגדול היה שיתוף הפעולה עם התושבים, לא רק לשים מרצפות או גופי תאורה חדשים, אלא גם לשקם את השכונה מבחינה חברתית, ובנושא הזה דוד עשה יותר מכולם כי הוא גם בא מתוך זה והכיר את האנשים".
איך היה לעבוד איתו?
“הכי אחלה שבעולם. לא הייתה לו השכלה אקדמית אבל היו לו חושים חדים ביותר, אינטליגנציה טבעית והוא ידע להבדיל בשניות בין עיקר לטפל. הוא היה ענייני מאוד. הייתה לו תעוזה מדינית וחבל שמדינת ישראל לא זכתה בו כראש ממשלה".
“לפרויקט הזה יש חשיבות לאומית חברתית ממדרגה ראשונה", אמר לוי בוועדת הכנסת שכונסה לבחון את מצב פרויקט שיקום השכונות בשנת 1982. “יש לפרויקט קשיים משלו, קשיים אובייקטיביים. בעוד שנים מספר ניתקל בעוד קשיים, ונתמודד עמם במטרה לפתור אותם… בימים הקרובים אארגן ביקור לכל חברי הכנסת שירצו בכך, כדי שיצאו לשכונות ויראו במו עיניהם את הנעשה, יפגשו את האנשים, ולאחר מכן, מפאת חשיבות הנושא, אני רוצה להציע לכנסת לקיים במליאה דיון בנושא. אז, אני חושב, תהיה התייחסות עניינית יותר לנושא".
בשנת 1985 גיבש יחד עם הוועדה את מטרות הפרויקט העיקריות: שיפור איכות החיים בשכונות והעלאת תנאי הדיור ורמת השירותים החברתיים; קידום הזדמנויות להישגים בחינוך ובתעסוקה לילדים, לבני נוער ולמבוגרים; חיזוק השליטה של התושבים על חייהם ועל סביבתם; ייצוב השכונות והפסקת תהליכי הידרדרות ונטישה, שיפור תדמית השכונות בעיני תושביהן ובעיני אחרים; שיפור תפקודן של קבוצות חלשות ודאגה לצורכיהן בתחומי הקהילה; חיזוק קשרי הגומלין בין השכונה לסביבתה מבחינת פיתוח ואספקת השירותים הקהילתיים, החינוכיים והתרבותיים המשותפים; העלאת רמת ההכנסה של תושבי השכונות; וסיוע בקליטתם החברתית־כלכלית של העולים שייבחרו להתגורר בשכונות וביישובי השיקום והגברת הקשר החברתי בינם ובין תושביה הוותיקים של השכונה.
“בגלל הרקע של דוד לוי ובגלל היכולת שלו לראות את הפריפריה ואת האנשים, אפשר היה להגיע איתו לשיח ענייני ולטיפול שקשה מאוד עם אחרים, כי כשאתה מדבר איתו על שכונה ד’ בבאר שבע – הוא מבין על מה מדובר, כשאתה מדבר איתו על מפונים – הוא מבין על מה מדובר, כשאתה מדבר איתו על מצוקות דיור – הוא מבין על מה מדובר, וגם כשאתה מציע פתרונות – הוא יודע בדיוק למה אתה מתכוון", אומר אריה בר, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון לשעבר ומי שכיהן בתפקיד סגן מנהל ובהמשך מנהל מחוז דרום במשרד הבינוי והשיכון בתקופת כהונתו של לוי כשר הבינוי והשיכון.
“אני לא מכיר הרבה שרים כמוהו. לדוד לוי הייתה את היכולת להסתכל על אנשים מלמטה למעלה ואכן פתרנו איתו בעיות רבות מאוד. למשל סיפור פינוי המעברות: אני התנגדתי להוציא משפחות של תשע נפשות ויותר ממעברות לשיכונים חדשים שירוכזו במקום אחד כי שם הייתה בנייה חדשה. דוד שאל אותי למה ואמרתי לו שמה שנעשה זה להעביר את הדיירים ממעברה, שזה פחונים, לדירות, שזו מעברה חדשה. הצעתי לו שבמקום הכסף שהמשרד רצה להקצות לאותן משפחות לשיכון במקום אחד, אני אקנה בכסף הזה דירות מפוזרות ברחבי באר שבע למשפחות הללו וזה יעשה טוב לאוכלוסייה.
"דוד אמר: ‘אני נותן לך כסף’. הוא נתן לנו תקציב, קנינו דירות למשפחות בנות תשע נפשות ומעלה שפוזרו ברחבי העיר. לימים עשינו בדיקה מה היו ההשלכות של הצעד הזה על המשפחות האלה לעומת המשפחות שעברו לשכונה ד’. אז ההתקדמות של הילדים ושל המשפחות שפוזרו בעיר הייתה פי מאות אחוזים יותר משל אלה שעברו לשיכונים חדשים בשכונה ד’. זה דבר שאתה מבין שבן אדם אחר, אולי שר אחר, לא היה מדבר איתך בכלל על זה. דוד לוי הציל את המשפחות האלה. כשר וכפרטנר הוא דאג לכל העובדים באופן אישי, היה רגיש לצורכיהם ולבעיותיהם וניסה תמיד לעזור לכל אחד כשהוא חש שנעשה עוול".
איך אתה רואה את השפעת הפרויקט לשיקום השכונות?
“הפרויקט, בראשותו של דוד לוי, שם את הדגש על הצדדים החברתי, הכלכלי והפיזי, ונתן אפשרויות מימון לאוכלוסייה החלשה בשיקום הדירות, בשיפוצן. הוא נתן אפשרויות לתמיכה במערכת החינוך והקהילה, לא רק בחינוך הפורמלי אלא גם החינוך הבלתי פורמלי. הוא דאג לשלב תלמידים באוניברסיטאות, במכללות. הוא נתן דחיפה לאוכלוסיות חלשות יחסית. זה שהפרויקט הזה הופסק בשלב מסוים זו תעודת עניות למדינת ישראל".
“דוד לוי היה מאוד מעורב בכל הנושאים האלה שנגעו לפריפריה ותמיד דלתו הייתה פתוחה במאור פנים להקשיב ולשמוע, זה השפיע מאוד על קידום פרויקט שיקום השכונות", מציין עובדיה עלי, ראש עיריית עפולה בשנים 1991־1979 וח"כ מטעם הליכוד בשנים 1996־1984. “פרויקט שיקום השכונות בשנותיי כראש עיר היה מערכת מאוד חמה, עניינית וטובה. זה היה מסלול נכון והייתה עבודה חשובה מאוד בשיקום השכונות בעפולה, הן בתשתיות והן בפעילויות החברתיות בקטע הזה. ראינו שהפרויקט הזה מאוד מועיל וטוב ושיפר בצורה משמעותית את השכונות, גם בהיבט התשתיות וגם בהיבטים אחרים".
בשנת 2007, בעקבות קיצוצים מתמשכים בתקציבי המיזם, החליטה ממשלת ישראל להשהות את פרויקט שיקום שכונות פיזי ב־67 שכונות, ולרכז מאמץ רק ב־34 שכונות. בשנת 2016 בישרו שר הבינוי והשיכון דאז יואב גלנט, סגנו ח"כ ז’קי לוי (בנו של דוד לוי) וחגי רזניק, מנכ"ל המשרד, על חידוש פרויקט שיקום השכונות.
“זכינו לחדש את הפרויקט ברוח חזונו של דוד לוי שעמד בכניסתנו לתפקיד, באפס משאבים, והובלנו אותו לתקציב של מעל חצי מיליארד שקלים, ובהקשר זה אני זוכר במיוחד מפגש מרתק עם דוד לוי ז"ל בבית קפה בבית שאן, עירו, שבו הוא הסביר לנו עד כמה שיקום שכונות פיזי מוביל אחריו שיקום שכונות חברתי ומייצר אבן שואבת רב־משרדית בכדי לאפשר לילדים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל לחלום", מסביר רזניק, ששימש כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון עד 2019 ומשמש כיום כיו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון.
“זה היה מפעל חיים בשבילו. דוד לוי היה פורץ דרך חברתי אבל למעשה גם בתפיסת הממשל שלו בכך שהוא הבין שכניסה מסיבית, גם בשיקום פיזי וגם בשיקום חברתי, דווקא לאזורים המוחלשים, ולא התמקדות רק בבנייה בשטחים חדשים, תאפשר את שדרוג הרשות המקומית כולה. כאשר משרד הבינוי והשיכון לוקח אחריות גם על טיפול בדיור ציבורי למעמד הסוציו־אקונומי הנמוך מחד, ומאידך לטפל הן בעולם הנראות והן בעולם התוכן של השיקום החברתי – תמונת המצב בעיר משתנה. למעשה, דוד לוי הניח את היסודות המרכזיים למה שאנחנו רואים כעת בהתפתחות עצומה של הערים שכבר קשה לקרוא להן ‘פריפריה’. יכולתו של דוד לוי לחלום ולשנות – גם ברמה האישית אך יותר מכך ברמה הלאומית – היא מופת ודוגמה לכולנו כמשרתי ציבור".
