"קודם כל ולפני הכל, אני רוצה לומר שאין שום החלטה פורמלית על חזרה לקריית שמונה", פותח אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה בשש השנים האחרונות. “ולמרות זאת, בכל יום, בכל מהדורת חדשות או בכל עיתון מדברים על חזרה בפברואר או במרץ ועל מענקים בסכומים של 60 אלף, 15 אלף, 25 אלף, בכל פעם תראה פרסום מטומטם אחר. הכל קשקושים. דיבורים זה יפה מאוד, אבל המציאות יותר חזקה מהכל. בפועל, אין שום החלטה, שום תקציב ושום דבר שיוצא מזה, אבל בגלל כל הפרסומים והאמירות האלה, הציבור מבולבל לגמרי.
"יש עסקים שפותחים ומתחרים ביניהם מי יפתח ראשון – בנקים, קופות חולים, מתחמי קניות. כל עסק שפותח קורא לעובדים לבוא. ומי אלה העובדים? תושבים מפונים. אז נוצר מצב שתושב מוכרח לחזור הביתה, כי אחרת יפטרו אותו, ואם הוא חוזר, מי ידאג לו למסגרות חינוך? לפיצויים על הנזקים שנגרמו לדירה? אין תשובות, כי אין החלטה. המציאות לימדה אותנו שהחלטות יכולות לנחות עלינו בוקר אחד, תמיד בדקה ה־90, ואני צריך להיות מוכן כי ככה זה עובד. לכן החלטתי לא לחכות להחלטות או לגופי הממשלה, ולפעול לבד בעזרת גופים אזרחיים".
לדוגמה.
“כל מיני פעולות מינימליות של שיפור פני העיר, שמכינות את העיר לקראת חזרה של תושבים: פינוי אשפה, גיזום עצים, גינון, צביעת כבישים, כדי שהעיר תתחיל להיראות טוב יותר. זה קל לי כי יש 257 ראשי רשויות בישראל, יש לנו קבוצת וואטסאפ ושלחנו הודעה וביקשנו סיוע – ואין רשות אחת שלא נרתמה. בכל יום מגיעים צוותי שפ"ע מעירייה אחרת ועוזרים לנו.
"אני מעלה משימות בקבוצה, וכל פעם עיר אחרת נרתמת למשימה בהתנדבות, משיפוץ דירה של ניצול שואה שנפגעה מטיל ועד להקמת גינה ברחוב שנהרס. אתה שואל אותי אם זה מספיק? לא, אין לי יכולת לפצות מחר עסק שנסגר, אבל אני יכול לנסות לפחות להתחיל לנקות, לסדר ולארגן את העיר, שתיראה נורמלית, ולא כמו שהיא נראתה בשנה ומשהו האחרונות".
6,000 חזרו
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב־7 באוקטובר אשתקד, וההערכה כי צפויה להיפתח חזית גם בצפון, פונו 24 אלף תושבי קריית שמונה למלונות ולמגורים זמניים ברחבי הארץ. חלקם הגדול טרם ביקרו בבתיהם מאז. בתקופה הזו, חיזבאללה גרם הרס רב לתשתיות ולבתים בהפצצות.
“נכון לעכשיו, כ־6,000 תושבים חזרו לבתיהם, ובנוסף, יש מספר מצומצם של אנשים שהגיעו לישון כמה ימים בבית וחזרו למלונות, שוב, בהיעדר מסגרת מתאימה לילדים", שטרן מספר. “התנאי הראשון והבסיסי הוא הביטחון. אני לא אתן יד לחזרה המונית של תושבי קריית שמונה בלי להבטיח את ביטחונם. יש גם מי שלא יחזור בגלל המציאות הביטחונית. יש קו חיץ בעזה, יש קו חיץ בסוריה – מה עם קו חיץ בלבנון? עדיין לא פתרו את הבעיה הזו, וכנראה שמה שצריכים לעשות כבר עכשיו יעשו בעוד עשור. התושבים, גם אלה שחזרו לעיר, לא מרגישים בטוחים כל עוד האיום לא מוסר. צריך להבטיח את ביטחון התושבים לטווח הארוך, זה המובן מאליו בעיניי".
בהנחה שהביטחון אכן יובטח – מה עוד צריך לעשות כדי לגרום לתושבים לחזור לעיר?
“ואוו, המון. קודם כל, התושבים פזורים בארץ, אז הם למדו להכיר את הפערים בין הפריפריה לעיר הגדולה. בתל אביב הם רואים למשל שהם יכולים לקבל תור לרופא תוך שלושה ימים ליד הבית, ולא תוך שלושה חודשים במקום רחוק ממגוריהם. אם רוצים חוגים לילדים, או תחבורה ציבורית – יש הכל מהכל. במרכז יש פארקים, ואצלנו יש גינה עם שתי נדנדות ומגלשה בלבד. אנשים גם מגלים שהשכר בפריפריה נמוך מהשכר במרכז.
"את כל הדברים האלה הממשלה צריכה לתת לאנשים כדי שיחזרו, כי אם הם רואים שהתנאים שלהם במרכז הרבה יותר טובים, הם יישארו במרכז. תעסוקה וחינוך הם הדברים הכי חשובים לתושבים, ויש בהם מצוקה גדולה ופגיעה קשה בקריית שמונה. 70% מהעסקים הקטנים־בינוניים בקריית שמונה עברו בשנה הזו למקומות אחרים. יש לי דוח של ארגון EY ישראל שמדבר על תעשיות שהתיקו את המפעלים החוצה והסיכוי שהם יחזרו בשנה הבאה לא גבוה. הם מביאים מקור פרנסה ל־67% מהאוכלוסייה, וזו מכה".
ומה בעניין מערכת החינוך?
“כרגע אין מערכת חינוך. אי אפשר לפתוח אותה. שמעתי את שר החינוך יואב קיש אומר שהוא יפתח את מערכת החינוך אצלנו בפברואר־מרץ. עם כל הכבוד לשר, הוא כנראה עוד נשאר טייס, שם בעננים למעלה, ולא נחת על הקרקע. אתה לא יכול תוך חודשיים להכין 42 מבני ציבור שנפגעו, בטח לא בחורף, כשהרבה מהפגיעות הן פגיעות איטום שאי אפשר לתקן כשרטוב ויורד גשם. אין היום מבנה חינוך אחד ראוי ללימודים בעיר. אני יכול לשפץ שלושה־ארבעה מוסדות חינוך שנפגעו הכי פחות קשה, אבל אני לא יכול להכין את כל מערכת החינוך כמו שהשר רוצה. זה בלתי אפשרי. בשנה האחרונה 70 מורים עזבו את קריית שמונה, ולך תמצא 70 מורים במקומם".
אז מה עושים?
“כיום יש 140 ילדים בקריית שמונה, ואין לי מסגרת בשבילם. הגננות והמורות הן עובדות משרד החינוך, ואני לא יכול לבקש ממורה או מגננת לבוא וללמד בעיר. יש דברים שלא נתונים להחלטתי ואין לי מה לעשות בעניינם".
שירותי הבריאות חזרו לתפקוד מלא?
“אני יכול להעריך שגם פה יש פגיעה משמעותית. רופא שהשתלב בעבודה טובה במרכז לא יחזור".
להיבנות כעיר מחוז
למרות זאת, שטרן אופטימי: “אני רואה בכל משבר גם הזדמנות. היינו פריפריה כל השנים, ועכשיו יש הזדמנות להבין שהפריפריה לא צריכה להישאר פריפריה, וזה אינטרס של מדינת ישראל כולה. קריית שמונה היא לא הבעיה, אלא הפתרון. אם בקריית שמונה היו היום 70 אלף איש, הצד השני היה חושב פעמיים אם לירות עלינו ככה. הוא לא ירה בעוצמה כזו על נהריה, או על חיפה. אני חושב שהפתרון הוא לא לייצר תוכנית שיקום, כי אי אפשר לשקם מה שלא היה משוקם עוד לפני 7 באוקטובר.
צריך לבנות מחדש את קריית שמונה כעיר מחוז של 70 אלף איש, עם כל העוגנים. בינתיים, המאבק שלנו עזר לנו לזרז תהליכים. למשל, ההכרזה השנה על מכללת תל חי כעל אוניברסיטת קריית שמונה והגליל, אישור התוכנית לקו הרכבת קריית שמונה־כרמיאל, אישורים להקמת שלוש שכונות חדשות. עוד לפני המלחמה נחשבנו למעצמת פודטק, ואנחנו נקבל יותר תמריצים כדי להשאיר את החברות להמשיך לעבוד בעיר. ככה שיש לי סיבה טובה להיות אופטימי. אם הממשלה תזרים לפה מה שצריך, וזה לא הרבה, כי אנחנו עיר קטנה – נוכל לפרוח".
אתה מרגיש שמישהו בממשלה מקשיב לך?
“באופן כללי, הקשב של הממשלה לבעיות הצפון הוא בעייתי, המדינה עוד לא ממש באירוע. עם זאת, חשוב לציין שמשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי ומשרד הפנים מקשיבים לנו והם איתנו מהרגע הראשון. אבל אנחנו במלחמה, ואי אפשר להישען רק עליהם. קשה לי להגיד לך שהמדינה קשובה לנו, בטח לא כמו שהיא קשובה לתושבי הדרום.
"כשאני אומר את זה, אומרים לי, ‘שמע, לא עברתם מה שעברו תושבי הדרום’, ואני מקבל את זה, ואני מודה על כך שלא עברנו. אבל הפיצויים שהמדינה נותנת הם לא פיצויים על טראומה או על אובדן. אלו פיצויים על מפגעים כמו חינוך ותעסוקה, וזה משהו שהצפון לא מקבל מספיק. בדרום יש תקציב למיגון. קח לדוגמה את שדרות, שממוגנת כולה בממ"דים. אצלנו אין מיגון. 70% מבתי המגורים בקריית שמונה ללא מיגון תקני בכלל".
שטרן מעדיף לסיים את השיחה בטון חיובי יותר: “נכון שאני מדבר על המצוקות והקשיים, אבל בסופו של דבר, קריית שמונה הייתה בתהליך התפתחות מדהים לפני המלחמה והיא תהיה בתהליך התפתחות מדהים גם אחרי שהמלחמה תיגמר. כל עוד יש פה הזדמנות לפתח את הצפון, אנחנו לא נוותר. תושבי הצפון הם אנשים פטריוטים מטבעם, וזו לא המלחמה הראשונה שעברנו.
"אני משוכנע שהרוב הגדול יחזור להתיישב פה, לשגשג ולפרוח כי אלו הערכים שעליהם גדלנו. השאלה היא אם אנחנו רוצים להשאיר את העיר ככה, או להפוך אותה לעיר מחוז של 70 אלף איש. יש לנו את התוכניות, והמדינה רק צריכה להחליט לתקצב. אני מאמין שזה יקרה מהר יותר ממה שחושבים".
