עיריית בני ברק חויבה בפיצוי של 60 אלף שקל, כיוון שסירבה להשאיל ספרים מסוימים לאישה חרדית בת 26 בטענה שהם "למבוגרים בלבד" – כינוי שהתברר כמיועד לנשים נשואות בלבד. השופט: "כבר בספר 'בראשית' אפשר לקרוא על דברים שבינו לבינה"
עניינו של פסק הדין הוא בתביעה על סך של 75 אלף שקל שהוגשה כנגד עיריית בני ברק, אשר על פי הנטען סירבה להשאיל לתובעת ספרים מסוימים בספריה העירונית הציבורית היחידה בעיר, כיוון שזו לא התחתנה. הנתבעת אינה מכחישה שאכן סירבה להשאיל ספרים לאישה שלא נישאה לאיש.
על פי התביעה, התובעת ביקשה בהזדמנויות שונות לשאול ספרים מהספריה העירונית. חלק מבקשותיה סורבו, בתואנה שהספרים המבוקשים הם "ספרים למבוגרים בלבד". בהמשך נמסר לתובעת שכיוון שהיא אינה נשואה, הרי לא תוכל לשאול את הספרים השונים אותם ביקשה.
בתביעה נטען כי ביום 15/6/2022 ביקשה התובעת לשאול את הספר "חדר המתנה", ואולם ספרנית הנתבעת מסרה לה שהספר מיועד "למבוגרים בלבד". לאחר דין ודברים, הוסיפה הספרנית שהספר מיועד לנשים נשואות בלבד. התובעת ציינה שבהתאם לאמור בכריכת הספר, הרי הוא עוסק בהתמודדות של זוגות הממתינים לילד בהליכי פוריות. מקרה שני שבו סירבה הנתבעת להשאיל לתובעת ספר אירע על פי התביעה ביום 14/11/2022, אז ביקשה התובעת לשאול את הספר "הרים סביב לה". הספר עוסק במפגש בין ארבעה צעירים שהגיעו מרחבי תבל לירושלים, והם מתמודדים עם הבעיות המעסיקות אותם בנושאי דיור, שידוכים ועוד. גם במקרה זה סירבה הספרנית להשאיל את הספר וטענה שזה מיועד "למבוגרים בלבד". גם במקרה זה הוסיפה הספרנית, לאחר דין ודברים, שהספר מיועד לנשים נשואות בלבד, וכן כי המונח 'מבוגרים' מכוון לבני זוג נשואים. התובעת הוסיפה שהספרים ניתנים להשאלה לנשים נשואות, וכן לגרושות או אלמנות – אך לא ניתן להשאילו לרווקות. עוד נטען כי במסגרת מקרה הסירוב השני של הנתבעת, התברר שאין מדובר בשני מקרים בלבד, אלא קיימים ספרים נוספים, המוחזקים בארון עם דלתות זכוכית ואשר הספרים שבו אסורים להשאלה לרווקות. את ההחלטה אם לאסור השאלת ספר זה או אחר קובעת הספרנית, כאשר בפועל אין כל קריטריונים לאיסור, נטען.
התובעת טענה כי בהמשך, פנתה אל הנתבעת וביקשה "להגיע להסכמות ולהבנות באופן שיאפשר לה ולרווקות אחרות לשאול גם ספרים למבוגרים". נטען כי עיריית בני ברק התעלמה מהתובעת ולא השיבה לה כלל.
מנגד עיריית בני ברק הדגישה ש"הספריה אינה ספריה ציבורית גרידא, אלא מוגדרת באופן ייחודי כ"ספריה תורנית" חרדית, הפועלת במגזר החרדי ובאה לתת מענה לצרכיו". מכאן, לדברי הנתבעת – "כללי השימוש בה, הינם בהתאם למערכת ערכים תורנית הלכתית השונה מספריה ציבורית גרידא". הנתבעת גם הבהירה שלא נמנע מהתובעת לשאול ספרים, אלא רק שאילת ספרים ספציפיים. מכאן שאין כאן הפליה מגדרית. עוד הוסיפה הנתבעת וציינה ש"הספריה, מעצם מהותה פועלת כהגדרתה, להתאמת התוכן לאישיות המשאיל ואין בכך כל נגיעה לנושא המגדר".
הנתבעת הוסיפה וציינה שלא היתה פגיעה בערכה העצמי של התובעת, לא היתה כל הפליה ובוודאי לא הפליה על בסיס מעמדה האישי של התובעת. נטען כי טענות התובעת לענין זה – "אלו מילים שנאמרו על מנת להכניס באופן מלאכותי ולא ראוי את המקרה למסגרת חוק האפליה".
השופט אביים ברקאי החליט לקבל את תביעת התובעת בחלקה וקבע כי "כאשר קיים ארון סגור שבו ספרים האסורים לנשים שאינן נשואות, וכאשר מתנהל הליך באשר לתכולת אותו ארון – הרי ניתן לצפות מהנתבעת שתספק רשימה של הספרים האסורים. האיסור על קריאת ספרים מסוימים הוא פרי החלטה כוחנית שכלל אינה מעוגנת בדבר, ובוודאי שלא נעשתה כל בדיקה טרם הפעלת הכח".
עוד קבע השופט כי "גם בתנ"ך וכבר בספר "בראשית", אשר מותר לקריאה על ידי התובעת, נמצאים להם דברים שעל פניו מערבים גם נשים ואולי אף דברים שבינו לבינה. וכך, כבר עם סיפורי האבות ניתן ללמוד על אברהם אבינו אשר חשש לחייו בשל יופיה של שרה (עדיין שרי) אשתו ומכאן ביקש שתאמר שהיא אחותו; עוד ניתן לקרוא על יצחק אבינו, אשר עליו נאמר שאבימלך מלך פלישתים ראה כיצד "יצחק מצחק את רבקה אשתו"; עוד ניתן לקרוא על יעקב אבינו וארבע הנשים מהם קמנו אנחנו עם ישראל – לאה ורחל וכן בלהה וזלפה; עוד ניתן ללמוד על ראובן אשר שכב עם בלהה פילגש אביו יעקב; ועוד ניתן לקרוא על יהודה בנו של יעקב אבינו אשר הורה לשרוף חיים את תמר אלמנת בנו, מכיוון שזו זנתה והרתה לאחר מות הבן. למרבה המזל, ביטל יהודה את הוראתו, לאחר שהתחוור לו שתמר האלמנה הרתה לו. אותה אלמנה הרתה ליהודה עת חשב שהיא יצאנית שנקרתה בדרכו. כל אלה מותרים לקריאה על ידי התובעת. התנ"ך לא נאסר לקריאה על ידי הספרנית העלומה שכלל לא התייצבה לדיון ואשר נטען שעזבה את מקום עבודתה. אך עדיין קיים ארון הספרים האסור בספריה, שחלילה פן רווקה תקרא בו".
השופט הוסיף וקבע כי "למען ההגינות ייאמר שנציג הנתבעת עמד על כך שהספרים האסורים לא יושאלו גם לגבר שנותר רווק, למרות שלא ידע להסביר כיצד יידעו שהגבר רווק". ביהמ"ש הורה שעיריית בני ברק תפצה התובעת בסך 60 אלף שקל בגין הפליה אולם קבע כי אין מקום לקבוע פיצוי נוסף בגין עגמת נפש.
מעיריית בני ברק נמסר בתגובה: "במדובר בספריה הנמצאת בלב שכונה חרדית ומשרתת את הקהל הזה בהתאמה לכללי הקהילה החרדית והליכותיה. עיריית בני ברק תלמד את פסק הדין, תסיק את המסקנות ותנהג בהתאם".
