"חוק הרווחים הלא מחולקים בא לשנות התנהגות. התנהגות חוקית, אבל נצלנית ולא הוגנת", מסבירה ל'דבר' עו"ד מורן הררי, חוקרת בכירה בארגון הבינלאומי Tax Justice Network שעוסק במדיניות מיסוי בתחומי הימנעות ממס ומקלטי מס. "במובן הזה, יש לחוק חשיבות מאוד גדולה, כי הוא מפסיק את התמריצים להתארגן בצורה לא שוויונית שגורמת להפסדים של המדינה ולא מעודדת צמיחה".
לדברי הררי, חוק הרווחים הלא מחולקים, או הרווחים ה"כלואים", שאושר בכנסת אתמול (שלישי), יתמקד במיסוי העשירון העליון, ובעיקר המאיון העליון. "באוצר עשו את החישוב הזה, הם הראו ש-83% יגבה מהמאיון העליון, ו-99% מכל העשירון העליון".
בואי נתחיל מההתחלה. איך מיסו חברות בישראל עד היום?
"שיטת המיסוי הדו-שלבי, שקיימת ברוב העולם כיום, מתייחסת לרווחי חברות. השלב הראשון הוא מס החברות, שזה המס שחל על הרווח של החברה. בישראל המס הזה עומד על 23%. בשלב השני, כדי שהרווח הזה יגיע בסוף לבעלי המניות, אז ברגע שהחברה מחליטה לחלק אותו כדיווידנד, בעל המניות שמקבל אותו צריך לשלם מס נוסף של 33% מיתרת הרווח, תלוי אם היקף המניות שלו רחב.
"אם נצרף את שני השלבים, המס אמור להיות פחות או יותר דומה למס הכנסה שולי של שכירים במדרגות הגבוהות. מס ההכנסה בישראל פרוגרסיבי, יש לו מדרגות, מעל כל סכום הכנסה – המס עולה. הגבוה ביותר עומד היום על 50%, ואז יש מס נוסף שנקרא מס יסף שהוא עוד 3%. זאת אומרת שהמס המקסימלי הוא 53%. זה פחות או יותר אמור להיות דומה למיסוי הדו-שלבי הזה.
"הרעיון של שיטת המיסוי הזו הוא לא למסות חברות בסכום גבוה על ההתחלה, אלא לתת להן להשתמש ברווחים כדי לעשות השקעות ריאליות לפעילות של החברה, להתרחב, להעסיק עוד עובדים, לבנות, להשקיע במחקר ופיתוח. חברה שמכניסה יותר תשלם בעתיד יותר מס, תתפתח ותתרום לתמיכה של כל המשק".
אז מה הבעיה?
"הבעיה היא שבעלי הכנסות גבוהות מנצלים לרעה את השיטה הזאת. אנשים, לרוב בעלי בעלי מקצועות חופשיים – רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, אמרו לעצמם: אפתח חברה שתהיה רק שלי, אהיה העובד העיקרי בה, וברגע שהחברה שלי תקבל את הכסף מהעבודה שלי – אחליט אם בא לי שהחברה תחלק לי דיווידנד או לא. ככל הנראה, החברה לא תחלק לי הרבה דיווידנדים, ואז פשוט אצבור רווחים פסיביים בחברה שלי, ולא אחלק אותם לעצמי. אין לי אינטרס לעשות את זה, כי החברה שלי צוברת את הכסף הזה. חברה כזאת נקראת חברת ארנק.
"המס שאמור להגיע למדינה מחלוקת הדיווידנדים האלה אינו מגיע. נוצר מצב לא שוויוני: שכירים שאין להם חברה מקבלים את הכסף ישירות ומשלמים מס הכנסה שולי גבוה. לעומת זאת, בעלי מקצועות חופשיים שמחזיקים בחברות ארנק משלמים כמעט חצי ממס ההכנסה במדרגות הגבוהות. זה מצב באמת לא הוגן, ולכן מנסים לסגור את הפרצה הזאת. מי שנהנים מהכסף הזה הם האנשים בעשירון העליון, ורובם גם במאיון העליון. אנשים שיש להם הכנסה גבוהה מאוד. דווקא האנשים האלה שמרוויחים יותר משלמים פחות מס".
עו"ד מורן הררי. "החוק הזה חשוב מאוד ברמה הלאומית, כדי שתהיה איזו תחושה של הוגנות, שאנשים ירגישו שהם משלמים מס ולא מנצלים אותם" (קרדיט: ארגון 'צדק במיסוי')
מה ניסו לעשות בעבר?
"היו 'מבצעי חלוקה', כשהיה גירעון וצורך בהכנסה ממסים עשו תמריצים לחלוקת דיווידנדים. למשל ב-2017 היה 'מבצע חלוקה' של הורדה חד-פעמית של מס הדיווינדנד מ-33% ל-10%. זה גרם להרבה הכנסות ממסים, אבל זה היה ויתור על הרבה מס מבעלי הכנסה גבוהה. מבצעים כאלה גם גורמים לחברות לחכות ל'מבצע' הבא ולא לחלק דיווידנדים".
מה הציעו משרד האוצר ורשות המסים?
"האוצר אמר: אנחנו לא רוצים ליצור עוד מבצעים כאלה. זה לא בר קיימא כי מדובר בפתרון חד-פעמי לבעיה קבועה, וגם זה יוצר מצב לא הוגן, כי אנחנו נותנים לאנשים הטבות שאינן מגיעות להם. הם החליטו למסות רווחים לא מחולקים בחברות מעטים – חברות שיש להן מעט בעלי מניות, שהן גם חברות משלח יד – חברות שההכנסה שמופקת בהן, מבוססת על העבודה של הבעלים שלהן. כאמור, בעיקר רואי חשבון, עורכי דין ורופאים. בחברה כזאת עם רווחיות חריגה של יותר מ-25% מהמחזור השנתי, יהיה מס שולי על כל הרווחים, גם אם החברה החליטה לא לחלק אותם. הרעיון הוא למנוע תמריצים לפתיחת חברות ארנק.
"החוק מכוון לאנשים שמנצלים את המיסוי הדו-שלבי לרעה. לכן האוצר הציע מראש 'כריות' הגנה. חברות גדולות שיש להן מחזור של יותר מ-30 מיליון שקלים מוחרגות מהחוק, כי ההנחה היא שיש להן פעילות עסקית מהותית. יש גם גודל מינימום לחברות האלה, רווחים לא מחולקים שהם מתחת ל-750 אלף שקלים יוחרגו מהחוק, כדי לא לפגוע בעסקים קטנים. יש גם החרגה של חברות ציבוריות וחברות תעשייתיות שהחוק לעידוד השקעות הון חל עליהן.
"נוסף על כך, על החלק מהרווח שמתחת ל-25% שלא ממוסה במס שולי יוטלו 2% מס. המס לא יהיה ממש רק על הרווח, אלא על הרווח שממנו נוכו כריות ההגנה, כל ההשקעות וההוצאות של החברה, כדי שזה יהיה רק על הרווח ולא על המחזור כולו".
הרבה מהמגזר העסקי, בהם נציגי העסקים הקטנים, התנגדו לחוק, או לפחות לחלקים מהותיים בו. נציגי העסקים הקטנים אמרו שזה ידכא חברות קטנות מלגדול, ויפגע בבעלי מקצוע קטנים כמו אינסטלטורים ונגרים.
"הייתה התנגדות גדולה, היו דיונים רבים עם עשרות נציגים מהמגזר העסקי בוועדת הכספים, שזה ממש חריג. זה באמת חוק מורכב ומסובך ליישום. יש תקדימים בנושא, מהלכים למיסוי רווחים. אבל החוק גורף יותר ממה שאני מכירה. ישראל באה ואמרה לא, אנחנו רוצים שבתנאים שאנחנו קובעים מראש הרווחים ימוסו בקביעות.
"אני לא מקבלת את זה בכלל שהחוק יפגע בעסקים קטנים. יש פה החרגות של חברות קטנות שהמחזור השנתי שלהן נמוך מ-750 אלף שקלים. גם חברות קטנות שייכנסו לתחולה של המס, אם בכל זאת עברו את ה'כרית', ימוסו רק אם שיעור הרווחיות שלהן יעלה על 25% מהמחזור, שזה לא סביר לחברות קטנות. גם אז הן ישלמו רק על החלק שעולה על 25% מהמחזור. חברות עדיין יוכלו לשמור רווחים עד 25% ככסף להשקעות.
"זה גם ממש לא יפגע באינסטלטורים ומקצועות דומים שהם בדרך כלל לא חברות, אלא עסקים מורשים, שבכל מקרה משלמים מס שולי".
היו שינויים בחוק בעקבות ההתנגדויות?
"כן, הוצעו שני מסלולים לחברות החזקה. המסלול הראשון הוא כמו בהצעה המקורית, למסות את 2% הרווחים שלא חולקו, ומתוכם מנוכות כריות ההגנה. המסלול השני, שבא בעקבות ההתנגדות, אומר: אם אתם לא רוצים מס של 2%, חלקו 6% מהרווחים הצבורים כדיווידנד ושלמו עליהם מס דיווידנד מלא, ללא כריות הגנה על הוצאות והשקעות.
"נתנו הטבות מיוחדות רק ל-2025, לאפשר לחלק 5% במקום 6% מהרווחים. הוחלט גם שב-2025 מי שבוחר לפרק את חברת הארנק או חברת ההחזקה שלו יזכה בהטבה במיסוי, כדי לעודד פירוק של החברות שיוצרות את בעיית המס מלכתכילה.
"הוחלט גם להחריג שותפויות – התאגדות של עורכי דין או רואי חשבון, שלכל אחד מהם יש חברה משלו והם מתאגדים לשותפות. רווח שנוצר בשותפות ממוסה, כשהוא מועבר לחברה הפרטית, אז אם השותפות מחליטה לא לחלק את הרווחים בשותפות לחברה הפרטית של עורך הדין או רואה החשבון, הם לא ימוסו".
למה?
"זה פשוט ויתור, יש להם לובי חזק, ראינו את זה גם ב-2017, גם אז הם הצליחו להתחמק ממיסוי".
עם כל הויתורים שנעשו, עדיין מדובר בחוק טוב? האוצר טען שיכניס ממנו 10 מיליארד שקלים ב-2025 ו-5 מיליארד שקלים בשנים שלאחר מכן. זה סכום ריאלי?
"אני חושבת שהפשרות שעשו פה לא נוראיות. החוק בכל מקרה טוב יותר מכל מבצע שיהיה, אין לי ספק בזה. לגבי סכום הגבייה, בעקבות השינויים זה כבר לא 10 אלא 9.2 מיליארד שקלים, ולשנים הבאות זה כבר לא 5 אלא 4.3 מיליארד שקלים. זו הערכה יותר נמוכה, אבל כרגע זה הדבר המרכזי שממלא את הבור של הגירעון, וזה ממש חשוב. יש איזושהי מורכבות עם היישום שלו".
האם יהיו פרצות שימנעו מהמדינה להצליח לגבות את כל הסכום?
"אני מעריכה שיהיו. למשל, אני חושבת שלא הוחלט מה קורה אם חברה מתפצלת לשניים כדי לרדת מהסך של 25% רווחיות. לא יודעת מה יוחלט שם, ואיך יתגברו על הדבר הזה. זו שאלה אם רשות המסים תקים צוות כדי לצפות את הפרצות והתכנונים החדשים שיהיו. המגזר העסקי אומר שההערכות מנופחות, אבל אני יחסית סומכת על ההערכות של רשות המסים. אולי הסכום יהיה נמוך יותר, אבל לא בהרבה".
את חוקרת בארגון 'רשת הצדק במיסוי' (Tax Justice Network). מה המשמעות של "צדק במיסוי" והאם זה רעיון שמתבטא בחוק הזה?
"צדק במיסוי זה לנסות לבנות מערכת מיסוי שעובדת לטובת כל השכבות. לא לטובת השכבה עשירה בלבד, אבל גם לא שהשכבות העניות יהיו כל הזמן על חשבון השכבות הגבוהות. מערכת שתיצור חברה יותר שוויונית, זאת אומרת שמי שיש לו יותר, ישלם יותר. מס ההכנסה למשל הוא פרוגרסיבי – מי שמרוויח יותר משלם יותר באחוזים. יש בזה משהו הוגן, לתת הזדמנויות, לא להוביל לרעב את מי שאין לו, שישלם פחות מס.
"החוק הזה מבטא את הרעיון. יש צמצום של האפליה בין שכירים ובין מי בבעלותו חברה, לא רק עורכי דין, גם אנשים שמרוויחים מהשקעות הון נטו. זה חשוב מאוד ברמה הלאומית, כדי שתהיה איזו תחושה של הוגנות, שאנשים ירגישו שהם משלמים מס ולא מנצלים אותם".
