שלום, כאן הקברניט; בפרוץ מלחמת עזה של 2023, כשעם ישראל נדבק למסכים בזעם ותדהמה, נדבקו גם גדולי שונאיו. פעילי טרור מכל העולם בלעו את הפוסטים ותיעודי הקטל, הריעו לחמאס וחיזבאללה, וליבם השחור בטח נחמץ כשראו את צה"ל מוחץ את אויביו. "יא אללה", בטח אמרו ג'יהאדיסטים מאפריקה עד מרכז אסיה בעודם לופתים את הרובים, "מה הייתי עושה לציונים הארורים האלה, אם רק הייתי יכול להגיע לשם". המצאה איראנית חדשה תאפשר להם להגיע – ולשנות לגמרי את פניהן של מלחמות הפרוקסי והטרור העולמי.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
הכלי הזה נחשף ב-21 בספטמבר 2024, על משאית במצעד השנתי של צבא הרפובליקה האיסלאמית לציון מלחמת איראן-עיראק. הדבר שבלט בו ראשון הוא האסתטיקה: הנדסת כטב"מים איראנית היא בדרך כלל מאוד נקיה ואלגנטית, בעוד כאן יש לנו משהו שנראה כאילו מטוס ג'מבו קיבל ימינה בטינדר מלווייתן בלוגה ואמר "וואלה, חיים פעם אחת".
לכיעור הזה יש תכלית: השאהד 136B קיבל צורה מנופחת שכזו כדי להכיל הרבה דלק, כמות שתספיק לטווח של 4,000 ק"מ.
אם האיראנים לא בדו את הנתון הזה, מדובר בהישג טכנולוגי חסר תקדים – בעולם יש 41 משפחות של טילי שיוט, ורק בשתיים מהן תמצאו דגמים שטסים כל כך רחוק. וחשוב לזכור: כטב"מ שכזה הוא סיפור של עשרות אלפי דולרים, בעוד טילי שיוט ארוכי טווח עולים פי מאה.
לפני שנמשיך, אספר שמה שהוצג במצעד הוא ללא ספק מוקאפ; חלקו האחורי לא צבוע ומראה משהו שמזכיר יציקות פולימרים. אז איך אפשר לדעת שה-136B באמת טס עד כדי כך רחוק? עיצובו בהחלט תומך בכך.
הוא קיבל זנב כפול בתצורת H, והמשטח הארוך בקצהו יושבים הסנפירים האנכיים מייצר עילוי שעוזר לכלי להישאר באוויר בפחות מאמץ של המנוע. לאיראנים כבר יש טכנולוגיה שמאפשרת לכטב"מ זול לטוס למרחק של 2,500 ק"מ, וכשמוסיפים גוף נפוח ומלא דלק, טווח של 4,000 ק"מ הוא בהחלט אפשרי.
החזית הנפוחה שלו היא כנראה חלק מהעניין: זהו מאפיין של כטב"מים שנושאים אנטנה רב כיוונית, לצורכי תקשורת או סריקה – ויתכן שהשאהד 136B יקבל גם משימות כאלה – אך בתצורת נפץ סטנדרטית אינו מתקשר עם שום דבר; הוא פצצה מונחית GPS. כך תוכל החזית לאכלס מכשור מדידה וניווט, סוללות ואפילו את הפצצה – ולפנות את כל הגוף לדלק, דלק ודלק.
בואו נשווה את ה-B לקודמו, השאהד 136 הסטנדרטי שהיכה בהצלחה בערי אוקראינה, ופחות בהצלחה – כששיגרו אותו האיראנים לשטח ישראל.
יתכן שהבחירה הזו מראה על למידה איראנית, על גישה חדשה: המלחמה בישראל לימדה את האויב שלא צריך שמיים שחורים מכטב"מים מתאבדים כדי לשבש את השגרה שלנו, או לגרום נזקים גדולים. למעשה, כטב"מ אחד או שניים יבלטו הרבה פחות מלהקה של 200 מעופפים נועזים.
ובואו נגיד שהמטרה כנראה אינה להרחיב את מעגל האיום לשם, באירופה יושבים הרבה מלקוחות הנפט הכי טובים של הפרסים. בואו ננתח קצת: להערכתי, השאהד 136B נועד לספק לרפובליקה האיסלאמית שני דברים קריטיים, רחוקים שנות אור מזוטות כמו להפחיד יושבי פטיסריות ברובע סן ז'רמן.
לא חסרות בעולם מדינות מאוד גדולות, עם אויבים מגוונים שלא כבולות לארה"ב כספקית ציוד. אם השאהד החדש היה אייפון, יתכן שרוסיה, סין ואפילו הודו כבר היו יושבות באוהל מחוץ לכטב"מסטור.
סביר להניח שזו הסיבה שהוצג השאהד B הוצג לראווה במצעד של ספטמבר; אם האויב תכנן להשתמש בו נגדנו, היה נותן לנו לפגוש אותו בשדה הקרב. מצד שני, השימוש במוקאפ יכול להעיד על כך שהכטב"מ עדיין בתנור, ולצוד את עיניהם של לקוחות פוטנציאליים.
ואל תשכחו את הטיימינג: איראן נתונה לרוב החרמות שהצליח המערב להמציא (ולא פוגעים לו בהכנסות), תקועה במלחמה שמתקדמת רע מאוד וחושפת את חולשתה במזה"ת – וככל שתסגור לה עסקאות שיביאו מטבע זר מוקדם יותר, כך תשפר את מצבה בתקופה מאתגרת שהולכת רק להסתבך; 2024 היתה רעה לכולם.
הסיבה השניה לפיתוחו של השאהד 136B היא הרבה יותר מורכבת, שלא לומר דרמטית. להערכתי, הוא לא נבנה עם טווח של 4,000 ק"מ כדי להגיע למטרות רחוקות – אלא לחברים רחוקים.
בטח שמתם לב שלשלטון בטהרן יש חתיכת משבר עם צבאות הפרוקסי שלה, וחלקם כבר נחבטים בשולי פח האשפה של ההיסטוריה: חיזבאללה כבר על בלוקים, חמאס – מתחת לבלוקים, המיליציות בעיראק נבהלו ויצאו לדוס עד יעבור זעם, ורק החות'ים מתימן יורים כאילו אין מחר.
למה איראן לא צפתה מראש מצב כזה? למה לא גייסה מראש עוד פרוקסיז? כי לוקיישן – כדי שגוף כזה יהיה רלוונטי לאינטרסים של טהרן ממקום מושבו, הוא צריך נשק שיכול להגיע אלינו ואל המפרציות. וזה בלאגן: כטב"מים טסים 2,000 עד 2,500 ק"מ, ומי שיושב רחוק יותר יצטרך טילי שיוט או טילים בליסטיים.
ופה מדובר באמצעי לחימה סופר-מסובכים להפעלה, רגישים, שמצריכים הכשרות מורכבות ואל תשכחו: יקרים פי מאה מכטב"מ נפץ. ולא רק; גם לאיראן עצמה יש מעט מאוד טילים לטווח של יותר מ-2,000 ק"מ. והנה בא לו השאהד 136B ופתר את כל הבעיות הללו בקלות: זול לייצור, קל לטיפול וגם המחבל הכי טיפש בגלקסיה יכול ללמוד להפעיל אחד; מתדלקים, מפעילים סוללה, מדליקים מערכות, מזינים נ"צ ומשגרים בקליק אחד.
וכפי שלצערי כולנו יודעים, לא חסרים בעולם מחבלים ששונאים אותנו: מיליציות חמושות באפגניסטן וטג'יקיסטן, באפריקה יש 26 מדינות שונות בהן פועלים ארגוני טרור – ועכשיו כולם רלוונטיים לתוכניות הפרוקסי. במקום לשבת ולהתמרמר מול הפידים וערוצי הטלוויזיה, יקומו המחבלים בשמחה וששון ויקר ויקבלו ברצון כסף, כוח וכטב"מים מהדוד באיראן.
למעשה, בזכות הטווח של השאהד 136B יוכלו הפרוקסיז החדשים לצמצם מהותית את הסיכון שיקחו המחבלים, בהשוואה לסיכון שלקחו החות'ים, העיראקים והלבנונים: מה יעשו סעודיה וישראל, ישלחו מטוסי קרב לכל חור בסהרה?
ועם רשת תומכים כה נרחבת, התארגנות של ברית ערבית-מערבית נגד איראן תהיה מסובכת ורגישה יותר, וחמינאי יוכל לנשום לרווחה כל הדרך להשלמת פרויקט הגרעין. כטב"מ שטס 4,000 ק"מ יכול להיות המפתח לגיוס צבאות פרוקסי בזול, נשק עיקרי למלחמות העתיד.
אז הבנו את האתגר שטמון בכטב"מ הזה – מה נוכל לעשות נגדו? קודם כל, להסתכל עליו בפרופורציות: הוא משייט במהירות של סביב 250 קמ"ש, אינו חמקן או בעל מערכות הטעיה מיוחדות, ובעצם מתנהג באוויר כמו כל כטב"מ אחר שאנחנו יודעים להפיל. ולכן, המענה ברמת המגע הוא שדרוג של תשתיות הגילוי, קיצור זמני התגובה של מערכות ככיפת ברזל, והעצמה מתמדת של המודיעין. רק כך נהיה מוכנים לאיומים המסובכים של המחר, לא משנה מאיזה מרחק יגיעו אלינו. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
