בחודשיים הראשונים של חיי הנישואים ישנתי על סלעים עם עשרה גברים

"ממש טוב. אני הולך לישון בסביבות חצות, שם שעון מעורר ל־08:15 ואף פעם לא מצליח לקום איתו, אז אני צריך למהר לעבודה, יוצא בלחץ, בלי קפה וארוחת בוקר".

יש לך טקסים לפני השינה?

"אני מכור לטלפון בצורה מגעילה. אני גולל בו עד שאני שונא את עצמי ואז נרדם. במילואים מאוד אהבתי את זה שהיינו בלי טלפונים, כי זה גרם לנו להעביר את הזמן יחד, בשיחות לילה".

על מה מדברים מילואימניקים בלילות של מלחמה?

"שיחות על פוליטיקה, על המחאות והסרבנות. פעם אחת הקצין שלנו ארגן מעגל לשתף את הרגשות. כששמעתי אחרים מספרים שהם מפחדים, או שהם חושבים על הבית והאשה, הרגשתי שאני כנראה לא בוגר — איך יכול להיות שאני לא חושב על המשפחה או על עמית? בסוף שיתפתי את הרצון שלי להילחם, והוספתי שאני גם פוחד, אבל אני חושב שרק רציתי לרצות את האחרים".

"ב־7 באוקטובר עמית היתה בספרד, בקמינו דה סנטיאגו, ואני הייתי אצל ההורים שלי כי לאבא שלי היה יום הולדת. נשארתי ער עד מאוחר מול החדשות, ולמחרת ב־05:00 הקפיצו אותנו למילואים. הרגשתי שחרור, שאני יוצא מהתחושה של חוסר אונים".

עמית, חזרת מספרד למיטה ריקה עם אלון במילואים. איך ישנת?

"גם בספרד התקשיתי לישון, ישנתי מעט מאוד, הושפעתי מהסרטונים שרצו בתחילת המלחמה. מלבד אלון היו לי גם שני אחים בעזה, אז במשך כמה חודשים היתה המון דאגה, וישנתי אצל ההורים שלי כדי לא להיות לבד".

ואלון, איך ישנת במילואים?

"בהתחלה ישנו באיזה האנגר, בין נגמ"שים, על הרצפה ובהמשך במיטות שדה. חיכינו שיקראו לנו למשימה, רצינו את זה, דיברנו הרבה כדי לפרוק את המתח. אחר כך ישנו בבית ספר בשדרות, כל צוות בכיתה משלו, ובאחת הפעילויות ישנו שבוע בבית בעזה, בית יפה על החוף. כל הזמן היו מלא פיצוצים וזמזומים מהכטב"מים שלנו. בהתחלה הכל מעיר אותך, אבל זה הופך לרעש רקע ומתרגלים אליו, מתעוררים רק מהפיצוצים החריגים — וכל לילה תמיד יש אחד כזה, כנראה ממטוס קרב".

הבאת איתך משהו שעוזר לך לישון?

"ספר קריאה שלא קראתי בו, ויומן שלא כתבתי בו. זה מוטיב חוזר אצלי. הבאתי גם כיסוי עיניים. פעם אחת העירו אותנו בגלל אירוע עם פצועים, אבל בגלל כיסוי העיניים ישנתי כל כך עמוק שהמעבר למשימה היה לי מאוד קשה ומוזר. החלטתי לוותר עליו כי מבחינה מבצעית עדיף לישון קל. בבית עמית אסרה עליי לישון עם כיסוי עיניים". עמית: "אלון היה הבן אדם הראשון שהכרתי שישן עם כיסוי עיניים. עשיתי סקר בקרב חברים ומשפחה והוחלט שזה דבר נשי".

איך היה לחזור לישון בבית עם עמית?

"121 יום ישנתי בין חיילים, אז עם עמית הריחות היו הרבה יותר נעימים. אבל היה גם מוזר להיות עם מי שלא עבר את אותן החוויות. הופתעתי כמה מהר הסתגלתי לכל המעברים".