ז'אן-מארי לה פן, מנהיגו ההיסטורי של הימין הקיצוני בצרפת, מת השבוע בגיל 96. בתו מרין לה פן מנהיגה את הימין הקיצוני, שלעולם לא היה חזק כל כך בצרפת. הדרך של משפחת לה פן בפוליטיקה, והשינויים שעברה מפלגתם שנקראת כיום 'האיחוד הלאומי' ב-50 שנות קיומה רצופים בשערוריות, לאומנות והצלחה אדירה להגיע אל הלבבות של המוני צרפתים – הצלחה שעשויה להוביל את לה פן לכס הנשיאות בעוד שנתיים.
ז'אן-מארי לה פן, שנולד ב-1928 באזור המערבי של בריטני למשפחת דייגים ענייה, לא שכח לעולם את אותו היום בגיל 13, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, שבו אביו לא שב ממסע דיג. מוקש ימי שנשלה ברשתות הדיג שלו גרם למותו והפך את ז'אן-מארי ליתום מאב. עם התבגרותו שירת בצבא, נאבק על שימור השלטון הקולוניאלי של צרפת בהודו-סין (וייטנאם) ובאלג'יריה.
בתום שירותו הצבאי למד משפטים, ומשם הגיע כמועמד של מפלגת ימין קיצוני קטנה לכהונה ראשונה באסיפה הלאומית ב-1956. שנה בלבד לאחר שנבחר לכהן כמחוקק, גדע מרצונו את כהונתו בשביל להתגייס שוב בהתנדבות, הפעם כקצין, לגדוד צנחנים שנלחם באלג'יריה. במהלך שירותו באלג'יריה עינה שבויים באכזריות. בשל מעמדו הציבורי, המעשים האיומים שעשה הגיעו לתקשורת הצרפתית, והוא מצדו הודה בהם.
חברת תקליטים לנאומי היטלר ושער ב'פלייבוי'
בתחילת שנות ה-60 הקים חברת תקליטים יחד עם שני חברים (אחד מהם, לאון גוטייה, היה קצין בוואפן אס.אס). חברת התקליטים הכושלת התמקדה בפרסום שירים לאומניים צרפתיים, שירי מולדת נאציים ונאומים של היטלר. ב-1972 הקים לה פן את מפלגת 'החזית הלאומית' – מפלגת ימין קיצוני אולטרה-שמרנית, וכראש המפלגה התמודד לנשיאות בבחירות 1974, שבהן קיבל רק 0.74% מהקולות.
לאחר כישלונו בבחירות, ירש לה פן משותפו הפוליטי הובר לאמבר ירושת ענק בשווי עשרות מיליוני פרנקים, ואחוזת פאר שבנה נפוליאון השלישי על ראש גבעה מעל פריז. בזכות הירושה המכובדת הצליח לממן את פעילותו הפוליטית, ותוך עשור, בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1984 זכתה מפלגתו בעשרה מושבים, מה שהפך את 'החזית הלאומית' למפלגת הימין הקיצוני הגדולה בצרפת ואחת הגדולות באירופה.
באותה השנה, אישתו פיירט לה פן עזבה אותו בשביל הביוגרף שלו, דרשה להתגרש ואף תבעה ממנו דמי מזונות. ז'אן-מארי סירב תחילה לגירושים, ובהמשך אמר בתקשורת שהיא מוזמנת לנקות דירות אם חסר לה כסף. בתגובה פיירט הצטלמה למגזין 'פלייבוי' כשהיא לבושה חלקית בבגדי מנקת דירות. השערורייה פגעה קשות בתדמית השמרנית של לה פן.
הייתה זו התקופה שבה החל הימין הקיצוני בצרפת, בהנהגתו של לה פן, להציף את "בעיית המהגרים" שלדבריהם "מאיימת על צרפת" בכל הזדמנות. תמיד היו מהגרים רבים בצרפת, אולם עד שנות ה-60 של המאה ה-20 היו אלה בעיקר אירופאים לבנים (רובם איטלקים וספרדים שנמלטו ממשטרים פשיסטיים), ורק בשנות ה-80 ציבור המהגרים התחיל להיות סוגיה פוליטית שמפרנסת את הימין קיצוני.
בראיון ב-1987 התייחס לה פן לתאי הגזים הנאציים כאל "פרט שולי בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה" בציטוט שהפך אותו מזוהה עם הנאצים עוד יותר. הוא חזר על דבריו ב-2015, ואמר שהוא "בכלל לא" התחרט עליהם.
ב-2002 העפיל לה פן בפעם היחידה בחייו לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת, מה שהוביל את האומה הצרפתית לשילוב כוחות נדיר נגדו – תומכי הימין והשמאל יצאו לרחובות יחד במפגן סולידריות אדיר שהוביל לתבוסה של לה פן בסבב השני, שבו ניצח ז'אק שיראק בשיא של 82% מהקולות, שלא נשבר עד היום.
שנה לאחר מכן לה פן אמר שהוא רוצה שהמושג של "העדפה לאומית" ייכתב בחוקה הצרפתית כדי להגביל תעסוקה, אפשרויות דיור וסיוע סוציאלי לאזרחים צרפתים בלבד. הגירה היא "הסכנה הגדולה ביותר שעומדת בפנינו", אמר, ובכך הקדים מנהיגי ימין קיצוני במדינות אירופיות אחרות שעתידים ללכת בעקבותיו.
הדור הבא של הימין הקיצוני בצרפת
חילוף הדורות התרחש ב-2011: בתו מרין לה פן נבחרה להנהגת 'החזית הלאומית'. מטרתה הגדולה הייתה להכניס את המפלגה למיינסטרים. מראשית כהונתה גינתה את הנאצים בניסיון להרחיק את הביקורת שפגעה קשות במפלגה בתקופת אביה. תחילה העניקה לאביה תואר "נשיא של כבוד" של המפלגה, אולם ההתנגשויות ביניהם בנוגע לאנטישמיות לא פסקו.
השיא היה ב-2015. ז'אן-מארי הזכיר שוב את תאי הגזים. בתו מרין כינתה את דבריו "התאבדות פוליטית" והודיעה לו כי נאסר עליו לנאום בשם המפלגה. נאומו המיועד בעצרת 1 במאי בפריז בוטל. למרות זאת, בניסיון לגנוב לבתו את ההצגה, פסע ז'אן-מארי אל הבמה וזכה למחיאות כפיים מהקהל. בתגובה לכך מרין הודיע לו על סילוקו מהמפלגה בשידור חי, בצעד שערורייתי. בראיון לתקשורת למוחרת אמרה: "אני חושבת שזה היה צעד זדוני ושזה היה ניסיון לזלזל בי. לדעתי, הוא לא יכול לשאת את העובדה שהחזית הלאומית ממשיכה להתקיים בלעדיו, גם אם הוא לא מנהיג אותה".
לאחר שהושלם סילוקו של לה פן מהמפלגה, הוא סילק את בתו מאחוזתו, ובמקומה ניסה לדחוף את נכדתו, האחיינית שלה מריון לה פן. מריון נתפסה כמנהיגה צעירה, כריזמטית, יפת תואר, ובעיקר – אחת שלא פוחדת להביע את עמדותיה הגזעניות והאנטישמיות כמו דודתה מרין, שניסתה ליצור קשר עם הימין הישראלי ועם יהודי צרפת במטרה להתרחק מהצל של אביה. בסופו של דבר, מרין הצליחה לדחוק את האחיינית מריון לשולי המפלגה.
נגד מהגרים, בעד הלאמה
מרין לה פן העפילה פעמיים לסיבוב השני בבחירות לנשיאות. ב-2017 הפסידה למועמד המרכז עמנואל מקרון עם 33.9%. ב-2022 היא קיבלה 41.5% מהקולות בסיבוב השני, התוצאה הטובה ביותר שמועמד הימין הקיצוני בצרפת קיבל אי פעם.
האג'נדה שלה משלבת מאבק בהגירה בלתי חוקית עם חזרה למדיניות סוציאליסטית נוקשה. לה פן מבינה היטב שציבור הבוחרים של הימין הקיצוני מורכב מצאצאיהם של מצביעי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, שהייתה בעבר הגדולה ביותר, לכן היא לא חוששת להציע הצעות סוציאליסטיות מרחיקות לכת. אחד הדברים הראשונים שהבטיחה לעשות אם תנצח בבחירות היה להלאים את מערכת הכבישים המהירים בצרפת שהיו שייכים למדינה עד שנות ה-90 ונמכרו לאילי הון במה שנחשב לאחת ההפרטות הגדולות ביותר במדינה.
לקראת הסבב הראשון בבחירות לפרלמנט הצרפתי בקיץ האחרון, התאחדו כל מפלגות השמאל, הירוקים, הסוציאליסטים והמרכז-שמאל, לצד כל איגודי העובדים הגדולים בצרפת, לרשימה אחת במטרה למנוע את ניצחונה של לה פן. בסבב השני של הבחירות הושג הסכם בין מפלגתו של מקרון לאיחוד מפלגות השמאל והוסרו מועמדויותיהם של עשרות נציגי המפלגות במחוזות שונים כדי להקטין את הסיכויים שנציגיה של לה פן ייבחרו. כל אלה עזרו למנוע את ניצחונה של לה פן, אולם בשל גודל מפלגתה ממשלת מקרון מבוססת על תמיכתה מבחוץ. לה פן הפכה להיות זו שקובעת את סדר היום הפוליטי בצרפת. לפני כחודש הפילה את ממשלתו של מישל ברנייה בהצבעת אי-אמון בשל קיצוץ של 60 מיליארד אירו בביטוח הלאומי, ואמרה שלא תהסס להמשיך להפיל ממשלות אם אלה לא יפעלו לפי הקווים הנכונים.
לה פן השיגה את מה שאביה ניסה להשיג כל ימיו – היא צברה כוח פוליטי ששם אותה בשורה הראשונה של מקבלי ההחלטות. הבעיה המרכזית שתהיה לה בבחירות לנשיאות 2027 היא שהמורשת הלאומנית, הגזענית והאנטישמית של אביה תמשיך לרדוף אותה – מה שיביא לאיחוד של הבוחרים מימין ומשמאל נגדה. אומנם אביה הלך לעולמו השבוע, אך מורשתו ושמו יישארו מזוהים עם מפלגתה לעד.
