אלי אלבג, אביה של החטופה לירי אלבג, התראיין היום (שלישי) בתכניתה של סיון כהן ברדיו 103FM, ושיתף בתחושותיו נוכח עסקת החטופים שנחתמה, והציפיות לקראת המימוש שלה.
"כמה שזה קרוב, זה נראה יותר רחוק, יותר קשה, יותר ארוך, הדקה זה כמו שעה, השעה זה כמו יום. הטלטלות והודעות כאלה ואחרות, פתאום חמאס ככה וחמאס לא ככה, זה ימשיך לתעתע בנו עד הרגע האחרון" פתח.
המשיך לומר כי "אני רואה בתקשורת כשמדברים על השלב השני 65-64 חטופים, אני אומר 'חבר'ה התבלבלתם', יש 98 עדיין ועד שהם לא ישתחררו, הם לא ישתחררו. נכון להיום יש 98 ואי אפשר לדבר עוד על הפעימה השנייה כשעוד לא התחילה הפעימה הראשונה. אני עוד לא קיבלתי את לירי, מישהו התבלבל פה".
"אני רוצה שהמאזינים יבינו וגם שהממשלה תבין שיש 98 עדיין ועד שאני לא אחבק את לירי זה 98 ואנחנו נילחם עד אחרון החטופים. יש לנו 98 חטופים, אנחנו רוצים שזה יתחיל בראשון ויסתיים עד האחרון. זו הבקשה שלי והדרישה שלי גם מהעם שיבין, גם ממקבלי ההחלטות וגם מחמאס" אמר.
"אנחנו יודעים מי זה חמאס ואני עם שני הרגליים על הקרקע, את הפעימה הראשונה שהייתה, ביום השישי הוא (חמאס) הפר אותה ונשארו שם בנות שהיו צריכות לצאת כבר ולא יצאו וחלקן גם נרצחו, אז זה ככה בקיצור על איך אני מרגיש".
"אתמול כשהצהירו שיש הפסקת אש, שזה נחתם, אני בכלל לא חייכתי, נשארתי אדיש ואני אחייך ואוכל לשמוח כשאחבק את לירי ואני אזכור ואמשיך להזכיר שיש לי עוד 97 חטופים בשבי".
לא היה אפילו רגע של איזושהי הנחת רווחה?
"קיבלתי נשימה חזרה אבל היו לנו כל כך הרבה אכזבות ואמרתי 'עד שאני לא אחבק את לירי, אני לא אנוח' ומצידי עדיין אין עסקה. אני אדע כשיש עסקה כשאחבק את לירי".
אתה מצליח לישון בלילה?
"ממש לא. היום קמתי בשלוש בבוקר, עד שעה שבע בבוקר קראתי חדשות ובשבע נרדמתי עד שמונה וחצי, ככה זה הלילה שלנו. אני קם, פתאום אני יכול לראות את שירה (אשתו) ערה מסתכלת בטלפון ואלה משחקי פינג פונג".
אתה חולם על לירי?
"בגלל שאני לא ישן, אני לא יכול לחלום, זה מדהים".
אז אתה כבר שנה וחצי לא חולם.
"לא. הייתה לי פעם שלקחתי שני כדורים חזקים ונרדמתי כי הרגשתי שאני חייב לישון כי הייתי אולי איזה ארבעה ימים ללא שינה, בסוף יש לנו גוף שחייב לישון. שם כן חלמתי על לירי, באה לי בחלום אבל זה היה כל כך מזמן".
כמה הסרטון של לירי רודף אותך? איתך? זה משהו שכל הזמן נוכח?
"הוא אצלי במועדפים. אין יום שאני לא פותח אותו, אין שעתיים-שלוש שאני לא מסתכל עליו, מנסה לדלות עוד איזה מידע ממה שהיא מדברת, אני יודע שהיא אמרה שם כמה מילים שהיא אמרה ולא אמרו לה לומר כי אלה מילים של לירי כמו 'עולם מטורף', 'מסע מטורף', 'משוגע' וכאלה דברים, שאלה מילים של לירי" נזכר.
"חמאס לא יודע לתת לה מילים כאלה, זה סלנג של לירי. מצד אחד יש לי תעודת ביטוח שלירי חיה, שכל משפחה הייתה רוצה לראות סרטון כזה של אות חיים, מצד שני אבל פתאום אתה אומר אחרי שראית ונשמת, אתה רואה שזו לא לירי שאתה מכיר, זו לירי שבשבי 470 יום, רועדת, מפוחדת, לא בריאה".
אתה חושש מהמפגש הראשון עם לירי?
"לא, ממש לא. אני חושש אולי למשפחה שלי, לא ללירי. הם יתמוטטו, זה בטוח".
כמה אתה כבר מדמיין ומריץ בראש את החיבוק הראשון?
"אני לא חושב על זה יותר כי עד שאני לא אראה אותה בפריים שלי, אני לא אחשוב. אם אני עכשיו אתחיל לחשוב על חיבוקים, אני לא אוכל לקום בבוקר למלחמה, אנחנו יום-יום במלחמה".
לגבי המתנגדים לעסקה התייחס: "אין לי ביקורת למשפחה שכולה שאיבדה את היקר שלה, אם זה במלחמה או ביום הנורא והארור הזה, הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, זו זכותם, זה שלהם, אבל יש לי ביקורת נוקבת וקשה למקבלי ההחלטות או לאלה שזה לא נגע בהם".
"אני אומר 'כל עוד זה לא נגע בכם ואתם לא בתהום הארור הזה, אין לכם זכות דיבור, תסתמו את הפה'. אני מקווה שהבינו אותי אלה שפותחים את הפה לא לצורך כשהם לא מבינים בכלל את האירוע, וחלילה אין לי מילים ושיעשו מה שהם צריכים לעשות ושיגידו מה שהם צריכים להגיד כי זה שלהם, המשפחות השכולות שאיבדו את היקר להם".
"באותה נימה אני גם רוצה להגיד למשפחות החללים שחירפו נפשם, גם בשביל לירי וגם בשביל מדינת ישראל שליבי איתם, הנשמה שלי חתוכה וחצויה כל פעם כשאני שומע 'הותר לפרסום' ואם מישהו חושב שה'הותר לפרסום' הזה לא קורע אותי, אז הוא טועה, זה קורע אותי כי אני יודע שהם נלחמו כדי להחזיר את החטופים הביתה".
