מ"חסמבה ונערי ההפקר" ועד "מיתה טובה": ניצה שאול, לבנה פינקלשטיין, אריה מוסקונה, דובי גל ושחקנים נוספים חוזרים אל מאחורי הקלעים של עשרה מסרטיו הגדולים של זאב רווח ז"ל, ומספרים על הבמאי, התסריטאי והשחקן הגדול, שהלך לעולמו בשבת האחרונה.
חסמבה ונערי ההפקר (1971)
אחרי שורת תפקידים דרמטיים שגילם בהצלחה בתיאטרון, הפריצה המשמעותית של זאב רווח בקולנוע הישראלי הגיעה בסרט "חסמבה ונערי ההפקר" של הבמאי יואל זילברג, על פי ספר בסדרה המיתולוגית של יגאל מוסינזון. רווח גילם בסרט את דמותו של הפושע הדי־שלומיאל אלימלך זורקין, ראש כנופיה שירון זהבי (בגילומו של שלמה ארצי) ו"חבורת סוד מוחלט בהחלט" מנסים לעצור.
"זאביק רצה ליצור את הנבל הלא מפחיד, אלא המשעשע, וזה משהו שהוא הצליח לעשות בכישרון רב", מספר דובי גל, שגילם בסרט את עוזי הרזה מחסמבה. "אני זוכר שבסוף שנות ה־60, כשהייתי בלהקת פיקוד הצפון, הייתי פוגש את זאביק בפסאז’ ליד תיאטרון הקאמרי. הוא היה שחקן צעיר והיה מתבדח איתנו ועושה צחוקים. ‘חסמבה’ היה הסרט השני שלי, וזאביק, שלא היה בלהקה צבאית, היה מלא הערכה לחבר’ה שבאו מלהקות צבאיות. מאחורי הקלעים של הצילומים הוא היה עושה קונצים ובדיחות שאיכשהו, לפעמים, חלקן נכנסו לתוך הסרט. השתעשעויות שהוא העביר לדמות הליצנית של אלימלך זורקין. הסרט חקוק כחוויה כיפית, והוא זכה להצלחה רבה".
צ'רלי וחצי (1974)
"צ’רלי וחצי" שביים בעז דוידזון נחשב לאחד מסרטי הפולחן הגדולים של הקולנוע הישראלי, והיה גם כרטיס הכניסה של רווח לז’אנר סרטי הבורקס, שהוא הפך לאחד מסמליו הבולטים ביותר. בסרט מגלם רווח לראשונה את ששון, דמות שבהמשך סרטיו התפתחה וליוותה אותו. ששון היה פושטק רודף שמלות משכונת מצוקה שעסוק במשחקי כוח מול צ’רלי (יהודה ברקן).
מלבד אכילת הביצים המפורסמת במסעדה של ארליך, וניסיונו לתלוש שערות משפמה של ג’ירפה (במחשבה שהדבר יגביר את פריונה של אשתו), ששון־רווח הנפיק בסרט כמה מטבעות לשון שכל ישראלי מכיר: "מי מתעסק, זה מיקו?", "מה רוצה התולעת? מחפשת חכה" וציטוטים נוספים שתובלו בהבעות הפנים ובצחוק הקולני המזוהים כל כך עם רווח.
"זכות גדולה הייתה לי לשחק לצידו של זאב רווח", אומר דוד שושן, שגילם בסרט את מיקו, חברו הטוב של צ’רלי. "הוא היה אגדה מהלכת, שחקן ברמה ענקית, מצחיק ומלא שמחת חיים. רק מלראות אותו אתה צוחק. כואב ועצוב לי עליו. שחקן בדורו, לא יהיה אחד כזה. הייתי ילד בן 13 וחצי כשצילמנו את הסרט. אותי הוא עטף בחום. הוא היה מרוקאי כמוני, אז היה מדבר איתי במרוקאית, זורק לי בדיחות, מחזק ומחבק אותי. רוב הסרט היה מורכב מאלתורים, והרבה ממה שזאביק, יהודה ואני אלתרנו נכנס לצילומים עצמם. חלק מהמשפטים אני המצאתי, כמו ‘הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו’".
"’צ’רלי וחצי’ זה הסרט ששם אותי על המפה בתור ששון, שֵם שאהבתי לתת לדמויות ששיחקתי, כי ששון זה שמחה", סיפר רווח בעבר בריאיון ל"מעריב". "את הסרט הזה מחשיבים כאבי אבות סרטי הבורקס. יהודה ברקן המנוח ואני לא הפסקנו לצחוק עם הבמאי בעז דוידזון. אנחנו לא עשינו סרט, אנחנו באנו להשתעשע ובמקרה הייתה מצלמה".
חגיגה בסנוקר (1975)
הסרט השני והאחרון שבו שיתפו פעולה שני ענקי הקולנוע הישראלי, זאב רווח ויהודה ברקן, היה "חגיגה בסנוקר". חנוכה (רווח) וגברי (ברקן) היו חברים נוכלים שמנסים להיחלץ מחוב למאפיונר צעצוע בשם סלבדור (יוסף שילוח). כדי לסגור את החוב, היה עליהם לחתן את אחיו של גברי, עזריאל (ברקן בתפקיד כפול) עם בחירת ליבו, יונה (ניצה שאול). גם בסרט זה, שביים דוידזון, ירה רווח משפטי מחץ שחקוקים עד היום בתרבות הישראלית: "יא ווארדי, איזו קציצה", "ימשיך כבודו" ועוד.
"זאביק בנה את הדמות ואת התלבושת של חנוכה, שהפכה לסמל", מספר התסריטאי אלי תבור. "הוא הביא את המשקפיים עם העדשות מתחתיות של בקבוקים, זו הייתה המצאה שלו. הבמאי בעז דוידזון נתן לו חופש מוחלט לפתח את הדמות, וזו התוצאה".
"כשחקנית קולגה, הייתי הכי קטנה בקאסט, וזאביק ויהודה ממש פינקו אותי והתייחסו אליי בכבוד", נזכרת ניצה שאול. "זאביק כל הזמן הפתיע על הסט, והיה כל כך מצחיק. עבורי, כשחקנית צעירה, היה מעניין מאוד לראות שחקן כמו זאביק שעושה את התפקיד ברצינות גדולה, אך גם מרשה לעצמו לאלתר ולהצחיק".
רק היום (1976)
סרטו הראשון של רווח כבמאי וכתסריטאי, "רק היום", זכה להצלחה קופתית גדולה. הסרט מתאר את סיפורו של ששון (רווח), בעל בסטה בשוק מחנה יהודה בירושלים, שמנסה בתחבולות ובחוכמת רחוב לכבוש את ליבה של דליה (אפרת לביא), ביתו של חברו הקרוב מהשוק, אדון כהן (ז’אק כהן). את שיר הנושא הנודע, "ימים טובים", ביצע אחיו הצעיר של רווח, אורי.
"זה היה התפקיד של הצעירה בעלת הדעה, כמו זה שגילמתי ב’קזבלן’, שמעודדת את האהבה של ששון", מספרת לביא. "נהניתי לעבוד עם זאב. הוא היה מאוד חכם ומצחיק. זו הייתה קומדיה מצחיקה מאוד. אם, כבמאי, זאב רווח אמר לי לעשות משהו, הייתי אוהבת להפתיע אותו. אהבתי להיות ספונטנית, וגם הוא היה מאוד ספונטני".
שרגא קטן (1978)
"שרגא קטן" הוא סרט דרמה שביים רווח על פי מחזה באותו השם מאת הלל מיטלפונקט, המגולל את סיפורה של סופי (ניצה שאול), נערה מעיירת פיתוח המבלה לילה סוער בטנק בחברת מילואימניקים וכתב צבאי. אחרי אותו לילה מתברר לסופי שהיא הרתה, וחמשת החיילים מתלבטים ביניהם מי ייקח את האחריות להיריון. לבסוף עושה זאת שרגא (רווח), פועל שעומד להתחתן עם בחירת ליבו, אך חש חמלה כלפי סופי בלי לדעת אם הוא אכן האב.
"היה מרתק לראות את הכובע האחר שזאביק עטה על עצמו, כבמאי, נוסף לזה שהוא שיחק בסרט בתפקיד הראשי", מספרת שאול. "הוא עבד כל כך יפה וכל כך עם עומק. הסרט עסק בנושא מאוד טראומטי, ואני לא יודעת אם היום היו מעזים להפיק דבר כזה. הטיפול של זאביק בנושא היה כל כך רגיש, ובאנינות. הוא ביים את זה למופת, ותפקד בצורה פנומנלית, לא רק כבמאי, גם כשחקן".
אדון ליאון (1982)
"אדון ליאון" הוא סרט דרמה קומי שכתב רווח (עם שמעון ישראלי) וביים. הוא גם גילם את דמותו של ליאון מויאל, שחושב בטעות שביתו היחידה נכנסה להיריון. הסרט עוסק בפערים חברתיים ובין־דוריים בין דור הצברים לדור הוריהם שעלו לארץ (במקרה זה, ממרוקו). "’אדון ליאון’ נולד כשאשתי השנייה, מלי, הייתה בהיריון, יצאנו לטייל ואכלנו במסעדה בחיפה", סיפר רווח בריאיון למאגר העדויות של הקולנוע הישראלי. "הסתובבתי בשכונת ואדי סאליב וראיתי את השכונה ריקה לגמרי, שכונה שאבי נהג לקחת אותי אליה בילדותי כדי לפגוש את עולי מרוקו. בהשראת המפגשים עם האנשים שנשארו שם כתבתי את התסריט לסרט באותו ערב שבו חזרתי הביתה".
המובטל בטיטו (1987)
אחד מסרטי הבורקס הבולטים של רווח הוא "המובטל בטיטו". רווח ביים, כתב את התסריט עם ניסים עזיקרי על פי מחזה של טומי לפיד, וגם שיחק, כמובן, בתפקיד הראשי. הסרט מגולל את סיפורו של ששון בטיטו, פועל שפוטר מעבודתו במפעל, ובשל חובות משפחתו נאלץ לפרוץ לבתים. באחת מהפריצות, לבית של פעילי מפלגה פוליטית, הוא מגלה שהם מועלים בכספי המפלגה, סוחט אותם ומוצא עצמו בעמדה בכירה במפלגתם. לבסוף הוא מחליט לנטוש את החיים הפוליטיים ושב לעבודתו במפעל.
"היה תענוג גדול לעבוד לצד זאביק", מספר דב רייזר, ששיחק בסרט. "הוא היה אדם מקסים, אוהב מאוד צחוקים, קל מאוד לעבוד איתו, כבמאי וכפרטנר. על כל הצעה שהיית מציע לו להוסיף לסצינה, הוא היה אומר ‘הו, רעיון נפלא, יופי, לך על זה!’, או לפחות ‘תן לי לחשוב על זה’. זה היה האיש. הוא יחסר".
"בכל מה שקשור לקולנוע, זאביק היה על תקן גאון", אומר אריה מוסקונה, שגם הוא שיחק בסרט. "הוא ידע מה זה חוש הומור ישראלי עממי, הוא ידע לביים את הדברים שלו כמו שצריך, ולכן התוצאות שהוא קיבל היו בכי של צחוק. הוא ידע אימפרוביזציה, והיינו מצחיקים אחד את השני".
בובה (1987)
"בובה" הוא סרט שכתב וביים רווח על פי מחזה מאת הלל מיטלפונקט, וגם שם שיחק בתפקיד הראשי, הפעם לצד חני נחמיאס. הסרט זכה בפרסים בינלאומיים ונחשב לדרמטי ביותר מבין סרטיו של רווח. הוא גילם את בובה, עובד במזנון בתחנת דלק בנגב, לוחם לשעבר, שנפצע בקרב ולקה בנפשו. אל המזנון מגיעה רחל (נחמיאס), רקדנית שמתיידדת עם בובה, על אף שאחיו מקיים עימה יחסי מין בכפייה ומכניס אותה להיריון. הסרט התפרסם בשל סצינת אונס שבמהלכה אחד העבריינים שמגיעים למזנון, בגילומו של אשר צרפתי, כופה עצמו על רחל.
"אין לי הסבר איך נקלעתי לכך, בניגוד לאופי השמרני שלי", סיפרה פעם חני נחמיאס בריאיון ל"מעריב". "חשבתי שתפקיד נשי ראשי בסרט ‘בובה’, לצד זאביק רווח, אחד מהקולנוענים היותר נחשבים בארץ, שווה אפילו סצינה בעירום. לא יכולתי לשער שתיהפך למה שהפכה. בסיכומו של דבר סצינת האונס עם אשר צרפתי הייתה טראומטית בשבילי, גם אם התאפשר לי לחרוג מהטייפקסטינג של דמויות חמודות ומתוקות".
טיפת מזל (1992)
הסרט "טיפת מזל", שרווח כתב (עם חנן פלד) וביים, בנה את הקריירה של זהבה בן והפך אותה לזמרת בולטת. הסרט מגולל את סיפורו של ז’וז’ו (רווח), זמר יהודי מצליח במרוקו, שמחליט לעלות ארצה עם אשתו וביתו ויוי (בן). לאחר שאשתו נוטשת אותו ואת ביתו רגע לפני העלייה, ז’וז’ו נתקל בקשיי קליטה בישראל של שנות ה־50. הסרט שילב דרמה, מוזיקה מסולסלת בביצועם של בן ורווח, וים של דמעות.
"זאביק ידע לרגש וגם להצחיק, הוא ידע איך לשלב בין דרמה להומור, וזה בולט ב’טיפת מזל’", מציין מוסקונה. "כשהוא ליהק אותי לתפקיד האמרגן של ויוי, הוא אמר לי: ‘אריה, אני צריך אותך על תקן המצחיק בסרט הזה, האמרגן הרומני המשעשע. אני חייב צחוקים בסרט הזה’".
מיתה טובה (2014)
"מיתה טובה", דרמה קומית שחורה, פרי עטם ובבימוים של שרון מימון וטל גרניט, זיכתה את רווח בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר. הסרט זכה להצלחה בינלאומית, הוצג בפסטיבלים יוקרתיים ונחשב לאחת ההופעות הבולטות של רווח באותו עשור. במרכז העלילה קבוצת חברים בדיור מוגן בירושלים, ובראשם יחזקאל (רווח), שבונה מכשיר להמתת חסד עצמית כדי לעזור לחברם החולה.
"העבודה עם זאביק על הסרט הזה, ובכלל, הייתה חוויה אדירה", אומרת לבנה פינקלשטיין, שגילמה בסרט את לבנה, רעייתו של יחזקאל. "זה היה תסריט מעולה וזכינו, גם זאביק וגם אני, לעשות תפקידים נהדרים. את זאביק הכרתי ב־1970 כששיחקנו יחד בהצגה ‘חתונת הדמים’ בקאמרי. הוא גם אחראי, בין היתר, לשידוך ביני ובין מי שהפך לבעלי עד היום, ושזאביק הכיר מהצבא. העבודה עם זאביק הייתה מאוד פורה. הוא כל כך אהב את כל האנשים, והאנשים כל כך אהבו אותו".
