איליה שמע על האש הבוערת ליד קריית שמונה, מיהר לביתו ונאבק לבד בכיבוי הלהבות. מאור הבטיח לילדיו חודשים שיביא את האופניים מהמחסן, אך אתמול האש כילתה אותו לחלוטין. ברור להם שבתום המלחמה הם יישארו בצפון, אך גם שתושבים רבים כבר לא יחזרו: "הממשלה לא תגן עלינו".
כשאיליה שטריקמן סיים את יום עבודתו, שמע שאש פרצה ליד קריית שמונה. "קפצתי על האופנוע, נסעתי במהירות הביתה ונלחמתי לבד באש", סיפר. איליה עובד במפעל "ישקר" בתפן, והוא ואשתו עברו זמנית ליסוד המעלה, אך הוא מגיע לדירתו בקריית שמונה כל יומיים-שלושה לבדוק שהכל בסדר. "לא פחדתי משריפה, כי התכוננתי אליה", הסביר, "השאלה היתה לא אם תהיה שריפה אלא מתי". גם היום (שלישי), כשהכבאים נאבקו לכבות את הדליקות הרבות שהשתוללו בגליל, התברר כמה צדק.
איליה הוא מתכנת במקצועו, וחובב גלישה, צלילה וסנפלינג. "אחרי יום שלם מול המחשב, אני חייב להוציא אנרגיה ועוסק הרבה בפעילויות שטח. השריפה אתמול היתה קטנה עלי", חייך.
לפני כמה שנים עבר עם אשתו לגור בשורת הבתים המערבית ביותר של רחוב אצ"ל, הגובלים ברכס רמים ממערב. עבורו זו היתה הגשמת חלום – לגור הכי קרוב לטבע. בשבועיים האחרונים הוא ניקה את השטח שמעבר לגדר, הכין צינור כבאות שמתחבר להידרנט והיה מוכן לכל שריפה שתבוא. ליד הגדר שתל לאחרונה שני שתילים, תות ולימון. "תראה", התגאה, "אפילו לשתילים לא קרה כלום למרות האש והחום".
