לישון עם האס אס: סרט על השואה שחורג מהתבנית המוכרת

הבמאי רמי קמחי (67), שסרטו 'לישון עם האס אס' עולה השבוע לאקרנים, קיווה לצלם את הסרט ביוון, ואפילו ערך שם אודישנים. אלא שבשל מגבלות תקציביות נאלץ לצלם את הסרט בארץ – בין עין כרם בירושלים לבין מנזר בית ג'מאל, ליד בית שמש. ״לישראלים זה נראה יוון. אני לא יודע אם ליוונים זה יראה יוון״.

התוצאה הייתה סרט שנתן הזדמנות נדירה לישראלים ממוצא מזרחי לגלם יהודים בשואה. ״השחקנים המזרחים היו רוב בקאסט שלי. בחלומות הלילה הם רצו לשחק בסרט שואה, אבל אף פעם לא היו מתאימים מבחינת החזות. אז הנה פה הם משחקים שורדי שואה. כמה מהם אמרו לי שזה הסרט הכי חשוב שהם עשו״. השינוי בקאסט גרר שינוי בשפה שבה ביצעו השחקנים את הטקסטים שלהם, אבל קמחי לא מתרגש: ״כמו בהוליווד, היוונית של הסרט זה אנגלית ממבטא יווני״.

'לישון עם האס אס' עוקב אחר משפחת גניס, משפחת נחמיאס ומשפחתו של זיקו היתום שמתארגנות יחד כקבוצה בחבל הארץ הכפרי תסליה, מצליחים להינצל מהטרנספורטים לאושוויץ ועולים להרים, לכפר פרומירי. כשהנאצים מתקרבים גם לשם הם עוברים לחוות כבשים מבודדת ביערות כ-5 קילומטרים משם, בעודם מחופשים לרועי צאן יוונים-נוצרים. זיקו הוא ילד מתוק, שמתאהב בבת של רועה בפרומירי. במהלך שהות המשפחות בחוות הכבשים הוא מתמלא געגועים אליה, מצפה להיפגש איתה שוב.

בערך באמצע הסרט מתבהר פשרו של השם 'לישון עם האס אס'. הגרמנים מגיעים לחוות הכבשים ומבקשים להקים בבקתה בה משפחות היהודים חיות את מפקדתם. היהודים נאלצים לישון יחד עם קציני האס אס, חרדים שזהותם תיחשף. זיקו, שלא יודע יוונית טוב, מתחזה לחירש-אילם.

"טוב שערכתי ראיונות לפני עשור, מאז כמעט כולם נפטרו"

'לישון עם האס אס' ממשיך את המהלך של קמחי בתיעוד ההיסטוריה היהודית הלא אשכנזית בשואה, כפי שעשה בסרטו הקודם 'ליל הפתאים' (2015). אבל הסיפור הזה שונה, בכך שהגיע אליו מתוך המשפחה. ״היוזם של הסרט הוא דודי. הוא לא דוד דרך קשר דם אמנם, אבל הוא דוד, הוא נשוי לאחותה של אמי זיכרונה לברכה. כשהייתי סטודנט, ובקושי ידעתי מה עושים עם מצלמות ואיך נראה חדר עריכה מבפנים, הוא כבר אמר: ׳תשמע, אתה לומד קולנוע, יש לי סיפור מצוין לסרט׳".

חיים גניס, דודו של קמחי, מופיע בסרט. הוא היה ילד בזמן האירועים, ומתראיין בסרט כאיש זקן. ״כשהציע לי את הסרט אמרתי לו, נשמע רעיון מצוין, אבל חכה, תורך יגיע. ואז עשיתי את כל סרטיי והוא כל הזמן הזכיר לי: ׳נו, מתי תורי? מתי תורי?׳ אמרתי לו, חכה. יגיע״. ב-2015 קמחי לקח את המצלמה וקיים את כל הראיונות שמופיעים בסרט. הראיונות עצמם, בניגוד לחלקים העלילתיים בסרט, לא עלו הרבה, ולכן קמחי התחיל משם ורק אחר כך יצא ל-7 שנים של חיפוש אחרי הכסף.

״הרגע של דודי הגיע, אבל רק כשהוא היה כבר מבוגר, ולצערי הוא נפטר במהלך הפקת הסרט. ראיינתי את כולם לפני עשר שנים. וטוב שעשיתי, כי במהלך השנים שחלפו מאז כמעט כולם נפטרו, אחד אחד. האחרון שנפטר זה זיקו, הגיבור, הוא נפטר רק בקיץ האחרון. היחידים שנשארו זו רבקה ומטולי״.

הרלוונטיות של הסרט מתחזקת מול תופעת האנטישמיות הגוברת בעולם מאז 7 באוקטובר. "סרטי שואה בדרך כלל מציגים את הנאצים כמפלצות שלא שייכות לעולם הזה, והן מחוץ לשליטתנו. אבל אם מצביעים על הנאצים כעל בני אדם, כמו שעושה הסרט הזה, מראים על כך שהשואה יכולה לחזור בכל רגע נתון, והשליטה על כך היא בידינו. נראה לי שזו התפיסה הנכונה יותר, במיוחד לאור עליית האנטישמיות בעולם."

מתוך הסרט. "סרטי שואה בדרך כלל מציגים את הנאצים כמפלצות שלא שייכות לעולם הזה, אבל הסרט הזה מראה שהשואה יכולה לחזור" (צילום: יואב קוש)

"אם יש לי כישרון, אקדיש אותו למדוכאים"

קמחי הוא במאי ותיק, שזהו סרטו השביעי. רוב סרטיו היו תיעודיים. סרטו הקודם 'ליל הפתאים', שעסק במחתרת היהודית באלג׳יר בזמן מלחמת העולם השנייה, זיכה אותו בפרס היצירה בתחום הציונות של משרד התרבות והספורט. שלושה מסרטיו הדוקומנטריים עוסקים במשפחתו.

קמחי נולד בבנימינה למשפחה מזרחית. הוריו הם ילידי מצרים, אבל לא בעלי תרבות ערבית, כיוון שהוריהם היו ספרדים שהיגרו לשם. הם דיברו לאדינו. קמחי: ״אני יודע כמה מילים. אמא שלי הייתה מקללת ‫את אבא שלי בלאדינו, ‫אז אני יודע בעיקר קללות. אין על השפה הזאת. ‫אבל עוד לא מצאתי את הזמן ‫לשבת וללמוד. ‫אני רוצה, כל השנים אני רוצה ללמוד. ‫אבל למדתי יידיש״.

קמחי מתגורר בארבעים השנים האחרונות בתל אביב, ושנים רבות לא התייחס למוצאו. ״בגלל שאני לא נראה מזרחי, והשם שלי לא מסגיר את המזרחיות, הצלחתי להתעלם מהקונפליקט הזה שנים רבות״.‬‬‬‬‬‬

השינוי שחל בקמחי התחולל בעקבות קריאת ספרה של חוקרת התרבות אלה שוחט 'הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידאולוגיה' (תל אביב, ברירות, 1991). ״אחרי הספר לא יכולתי להתעלם יותר. אמרתי, אם יש לי איזשהו כישרון, אני אקדיש אותו כדי לעשות משהו בשביל המדוכאים. לא רק בגלל שצריך לעודד את המדוכאים, אלא בגלל שחוסר איזון זה חוסר יציבות. אם לא יהיה פה איזון, גם במובן הזה, הדבר הזה יהיה בסכנת התפרקות כל הזמן. אני עושה סרטים שהם נוגעים בהיסטוריה יהודית לא אשכנזית. וזאת השליחות שלי״.

רמי קמחי. "אני פטריוט, ועושה את המעט שאני יכול כדי לשמור על המקום הזה" (צילום: אלבום פרטי)

הסרטים של קמחי נוגעים בנרטיב המזרחי, ששואף לשיח האתני בישראל וירחיבו אותו. הוא מבטא דאגה ותחושת אחריות ביחס לעתיד העם, ולאפשרות של ישראל להיות בית עבור קבוצות מגוונות.

״אני פטריוט. אני גם יודע שאין לי לאן ללכת. אני יודע מה זה לחיות כיהודי במקום אחר. אז אני עושה את המעט שאני יכול כדי לשמור על המקום הזה, שאני חושב שאין לו תחליף. אנחנו נראה עוד מעט את כל היהודים מגיעים לפה. אני לא יודע איפה הם יגורו, אבל הם יבואו״.

"הסוציאליסטים ביוון התלהבו מהסרט, לימין זה אולי לא התאים"

הסרט נשלח לפסטיבל הדוקומנטרי הבינלאומי בסלוניקי, בין היתר מתוך מטרה שיגיע לחשיפה ביוון. אמנם בשל מגבלות תקציביות ההפקה לא התקיימה ביוון בסופו של דבר, אבל ב-2017, כשזו הייתה התוכנית, הטלוויזיה הלאומית של יוון שלחה לקמחי מכתב התעניינות.

״בינתיים התחלפה שם אג'נדה לגמרי. מי שהוציא את המכתב היה השלטון הסוציאליסטי. זו טלוויזיה לאומית, וכמו כאן, זה עניין פוליטי. והם נורא התלהבו מהעובדה שהסרט מזכיר לא מעט את המחתרת הקומוניסטית.

"מלחמת האזרחים בין הסוציאליסטים לבין הלאומנים התחילה ביוון מיד אחרי שנגמרה מלחמת העולם השנייה. הלאומנים ניצחו ודיכאו כל זכר לקומוניסטים, אז זה לא היה בשיח היווני. אבל כשהגיעה המפלגה הסוציאליסטית 'סיריזה' לשלטון הם רצו לשחזר את ההיסטוריה הסוציאליסטית, ובשבילם הסרט הזה התאים. עכשיו הימנים בשלטון שוב, ויכול להיות שזה לא מתאים להם. בכל אופן, לא קיבלתי מהם תשובה עד עכשיו״. קמחי עדיין מאמין שהנרטיב הייחודי שמוצג בסרט הוא בעל ערך עבור הקהל היווני: ״כמה סרטים נוגעים באופן שבו התנהגו היוונים בשואה ומחמיאים להם על כך?״.

"לקולנוע עלילתי פוטנציאל השפעה הרבה יותר גדול מלדוקומנטרי"

סרטו הראשון של קמחי, 'חתונתה של גליה' (1986), הוא סרט עלילתי המבוסס על סיפור של א.ב. יהושע בשם זה. הוא זכה בפרסים בארץ ובעולם. ב'לישון עם האס אס', קמחי חוזר בפעם הראשונה מאז 'חתונה של גליה' לקולנוע העלילתי, אמנם תוך שילוב עם אלמנטים של קולנוע דוקומנטרי. הסרט משלב ראיונות עם עדים, מידע היסטורי שנתן ההיסטוריון פרופ' רם בן שלום, קטעי ארכיון וקטעי שחזור דרמטיים.

מתוך הסרט. "מתח דרמטי קשה להעביר באמצעים דוקומנטריים" (צילום: יואב קוש)

קמחי מסביר שהפקה של סרט עלילתי תקופתי היא יקרה מאוד וזאת אחת הסיבות שלטענתו בארץ כמעט ולא עושים קולנוע תקופתי. ״כשאתה כותב תסריט תקופתי, המפיקים לוקחים את התסריט ושמים אותו מתחת לכל התסריטים האחרים שיש להם״. הסיכוי שההשקעה בסרט מהסוג הזה תחזיר את עצמה הוא נמוך, אבל קמחי הצליח לאסוף סכום שהוא כמעט כפול מתקציב של סרט דוקומנטרי רגיל. ואפילו עם התקציב הזה, את השלבים האחרונים של הסרט קמחי מימן מקרן המחקר שיש לו באוניברסיטה.

קמחי מסביר מדוע היה לו חשוב ליצור סרט "דוקו פיקשן" שישלב שחקנים וקטעי שחזור דרמטיים, ולא סרט תיעודי גרידא. ״אני חושב שלקולנוע עלילתי יש פוטנציאל השפעה הרבה יותר גדול מקולנוע דוקומנטרי, קולנוע דוקומנטרי מדבר אל השכל וקולנוע עלילתי מדבר אל הרגש. הרגש הוא תמיד יותר חזק. אז זו הייתה הזדמנות. זה היה מאוד חבל אם הייתי גומר את הסיפור הזה על סרט דוקומנטרי שהוא דוקומנטרי פר סה, כי יש מתח דרמטי בילד אין בתוך הסיפור, ומתח דרמטי קשה מאוד להעביר באמצעים דוקומנטריים. היה ברור שזה דורש טיפול עלילתי״.

בכורת הסרט 'לישון עם ה-אס אס' תתקיים מחר (שלישי) ב-28 לינואר 2025 בסינמטק תל אביב, לרגל יום השואה הבינלאומי שחל השבוע, ובסופה תיערך שיחה עם היוצרים. לאחר הבכורה הסרט יוקרן במשך פברואר בסינמטק תל אביב.