רפורמת הרווחים הכלואים, שעברה בחטף בסוף השנה היא אחת הרפורמות המורכבות והתקדימיות אי פעם בישראל. החוק היה כה חשוב עד שנאלצו להטריח את ראש הממשלה להגיע לכנסת להצביע היישר ממיטת אשפוזו, והחוק עבר ברגע האחרון ועל חודו של קול.
כעת, אנשי העסקים ורואי החשבון ברחבי ישראל מנסים ללמוד את הרפורמה ואת השלכותיה על הפעילות העסקית ואופן הדיווח לרשויות. הרפורמה מהותית, והיא שינתה כללי יסוד בדיני המס. כעת, ישנן חברות שחלק מהרווח שלהן יחויב במס חברות וחלקו במס שולי (אישי) ובביטוח לאומי על אף איגודם בחברה, דיבידנדים בין חברות שחלק מהם יהיו חייבים לראשונה ממועד זה במס, חלוקה רטרואקטיבית של דיבידנדים מרווחים שנצברו במאזני חברות (פעולה שאולי אף תוביל לפנייה לבג"צ בשל מיסוי רטרואקטיבי), הגבלה ודיווח על תשלומים חוקיים במזומן ועוד.
מעתה וביתר שאת, רואי החשבון בבואם לערוך דו"ח שנתי ללקוח, מחויבים לבחון את השפעת החוקים על כל חברה וחברה ובכל שנה ושנה, ולקבל על עצמם אחריות אישית לכל דיווח לרשויות, שאומנם היה קיים מאז ומתמיד, אך כעת הוא חסר פרופורציות בהיקפו ובאחריות שהוא מטיל על עליהם.
הרי רק לאחרונה ניתן גזר-דין של רו"ח בן 73 שהורשע בהתאם להודעתו בשתי עבירות של "עריכת דוח לא נכון וללא הצדק סביר", שכל חטאו שלא דיווח בדוח השנתי של שניים מלקוחותיו על הכנסה ממשיכה שלהם מהחברה בבעלותם בהתאם לסעיף 3(ט1) לפקודה, ונגזרו עליו חודשיים עבודות שירות וקנס משמעותי. אז לאן יובילו כל החוקים והשינויים החדשים? נדמה שהפתרונים ל'נערי האוצר' שבישלו רפורמה יצירתית במיוחד. לרואי החשבון, שחיים את השטח, אין כל ספק שהמצב החדש יוביל לדרישות אחריות אישית מוגברת עבורם, כאשר גם לחלק ממנסחי החקיקה לא ברורות ההשלכות הסופיות של החקיקה שקידמו.
לאוצר הייתה תוכנית מובנית לגבייה מיידית של 10 מיליארד שקלים שתקציב המדינה זקוק להם נואשות, אך תיאוריה לחוד ומציאות לחוד. בפועל, באוצר הבינו שבפרקטיקה הדיבידנדים יחולקו רק בסוף 2025 והכסף יתקבל בשנת 2026, ואז תחזית הגבייה עודכנה לכשני מיליארד שקלים בלבד.
את הפער – 8 מיליארד שקלים, יגייס האוצר באיגרות חוב בריבית גבוהה בחו"ל. ומי ישלם את הריבית הגבוהה? הילדים והנכדים של כולנו, אבל ככל הנראה הם יצטרכו להחזיר הלוואות למאה שנה שהמדינה לקחה בתקופת הקורונה, אז אולי הנינים.
האם היה ניתן לעשות משהו אחרת? כמובן. העלאה של 1-2% של מס החברות הייתה עוברת בשקט ובהבנה, בדיוק כפי שלא נשמעה ביקורת על העלאת המע״מ באחוז, וכך עסקים שמרוויחים, ישלמו יותר, ואלו שאינם לא יושפעו מכך.
בנוסף, מבצע מוגבל בזמן לחלוקת דיבידנד במס מופחת בשיעור 25% כפי שעשו בשנת 2016 היה מכניס מייד ובקלות 20 מיליארד שקלים נוספים, על אף שהיו נשמעות הביקורות הרגילות ששוב מטיבים עם ה'עשירים' וצריך להקפיד על גביית מס אמת ולא להרגיל את הציבור לחכות ל'עונת המבצעים' כל מספר שנים.
אבל כאן הרפורמה לוקה בעיוורון קיצוני. ברפורמה הרי החריגו את העסקים הגדולים עם מחזור שנתי של 30 מיליון שקל, ולכן רוב עול המיסוי ברפורמה נופל על העסקים הקטנים והבינוניים שברובם אינם 'עשירים'.
אלו הם העסקים שמחזיקים את המשק ונושאים ברוב הנטל הציבורי. הם יכולים להיות מילואימניקים או מעסיקיהם, הורים לחיילים, אחים שאיבדו אח במלחמה, מפונים מביתם או סתם אזרחים שנמצאים כבר 15 חודשים בטראומה. ואם זו אכן הטבה, לא עדיף לתת אותה להם במקום לשלם ריבית גבוהה לזרים על גיוס חוב בחו"ל?
אבל כשבכיר בהנהלת רשות המיסים אמר ש״זו לא חוכמה לחפש את הפתרון מתחת לפנס ורצינו להביא פתרונות יצירתיים״ נראה שכולנו נהנה מיצירתיות יתר של האוצר בשנים הקרובות. בסופו של יום, תיקוני החקיקה החדשים יובילו להשלכות שליליות כגון תכנוני מס אגרסיביים, הסטה של השקעות לחו"ל ועוד.
אלירן קורן הוא רואה חשבון עצמאי
