ישראל מתהדרת במשך שנים בתואר "אומת הסטארט-אפ", אך דווקא בעיצומו של הגל הטכנולוגי הגדול ביותר של דורנו – מהפכת הבינה המלאכותית – היא מדשדשת מאחור. מספר החברות המקומיות שמפתחות פתרונות עומק בתחום ה-AI הוא קטן, ישראל צונחת במדדים הבינלאומיים, וכפי שהתריע מבקר המדינה: אין לנו אסטרטגיה לאומית מקיפה לבינה מלאכותית. הסיבה לכך אינה מקרית, היא טמונה עמוק במבנה מערכת החדשנות הממשלתית.
בניגוד לטענות לפיהן השוק החופשי יסתדר לבד, תפקיד הממשלה הוא קריטי בשלבים הראשונים של מהפכות טכנולוגיות. המערכת הממשלתית היא זו שצריכה לייצר את התשתית הטכנולוגית, האנושית והרגולטורית שתאפשר לסקטור הפרטי לשגשג בתחום. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בבינה מלאכותית, טכנולוגיה שתשנה דרמטית את כל תחומי החיים ותשפיע על מרבית המקצועות, התעשיות והשירותים הציבוריים כבר בשנים הקרובות.
אז איך יכול להיות שמדינה כמו ישראל שנשענת על כוחה הטכנולוגי, לא מצליחה לשמר את הובלתה בתחום הבינה המלאכותית? התשובה לכך היא פשוטה: אין גוף אחד שאמון על מדיניות חדשנות לאומית בישראל מתחילתה ועד סופה. במקום זאת, יש פסיפס של גופים שמוגבלים בכוחם ובסמכותם. רשות החדשנות כבולה בחוק לתמיכה במחקר ובפיתוח (מו"פ) בלבד, משרד המדע חסר סמכויות וכוח אדם רלוונטי להובלת מדיניות ברמה הלאומית, פורום תל"ם הוא גוף וולונטרי שאין בכוחו לקדם החלטות ממשלה, והמועצה הלאומית למו"פ חסרה את הסמכויות להוביל מדיניות לאומית. גופי המטה במשרדי ראש הממשלה והאוצר, למרות היותם שחקנים חשובים, אינם מתמחים בחדשנות. התוצאה היא שכולם אחראים ואף אחד לא אחראי, וזה באופן לא מפתיע מוביל לכישלון מתמשך של ישראל בהובלת מדיניות חדשנות שאפתנית.
חוסר היכולת של המדינה לסנכרן בין המערכות השונות ולקבוע תכניות ברמה הלאומית הוא לא דבר חדש. דוגמה בולטת לכך היא המחסור החמור בכוח אדם להייטק. בכדי להתמודד עם האתגר הרב ממדי הזה, היה צורך בהקמת ועדה חיצונית ("ועדת פרלמוטר") שלמרות שעשתה עבודה רצינית ומעמיקה – הייתה נטולת סמכויות ליישם את המלצותיה. גם במקרה זה לא מפתיע שהמלצות הוועדה עדיין לא יושמו.
אך בתחומים אחרים, נראה שכאשר הצורך פוגש את הרצון – הממשלה מצליחה לייצר גופים בעלי סמכות וידע שיובילו תכניות לאומיות. תחת משרד ראש הממשלה פועלות כעת שתי מועצות לאומיות: לכלכלה ולביטחון לאומי. אמנם ניתן להתווכח על מידת הצלחתן, אך יש להן את המנדט והמיקום הארגוני הנכון בתוך הממשלה. בנקודת הזמן הקריטית שאנו מצויים בה, כשהחוסן הלאומי של ישראל תלוי בחוזקה של תעשיית ההייטק המקומית, יש פתרון אחד ברור: הקמת מועצה לאומית לחדשנות וטכנולוגיה, שבראשה יעמוד מדען או איש טכנולוגיה בכיר שישמש גם כיועץ המדעי/טכנולוגי לראש הממשלה. למועצה כזו צריכה להיות סמכות חוקית לזהות אתגרים טכנולוגיים לאומיים, לגבש אסטרטגיה לאומית ולפקח על יישומה.
בשבועות האחרונים אנו שומעים רבות על תהליכי הקמה של מטה לבינה המלאכותית במשרד ראש הממשלה. זה אכן צעד חשוב, אך לא בטוח שהוא ישיג את אותו האפקט. במקרה הרע המטה יאויש על ידי שחקנים פוליטיים, לא יזכה לאמון שאר הגופים בממשלה ובסקטור הפרטי, ותרומתו תסתכם בתוספת של פרק נוסף בדוח מבקר המדינה הבא בנושא. במקרה הטוב – המטה יקבל סמכויות נרחבות ויובל על ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. אך גם אז, יהיה זה פתרון נקודתי שלא יעסוק באתגרים טכנולוגיים נוספים, כמו מחשוב קוונטי, שנמצאים מעבר לפינה.
הגיע הזמן לשבור את הקונספציה, להפסיק עם פתרונות אד-הוק והמלצות שנשארות על המדף. עכשיו, יותר מתמיד, על ישראל לבנות גוף מקצועי, מחויב ובעל סמכויות – שיבטיח את מעמדה של ישראל כמובילה טכנולוגית עולמית גם בעשורים הבאים.
אורי גבאי הוא מנכ"ל מכון המחקר והמדיניות RISE Israel
