אחרי שבשבוע שעבר הריאיון שלה עם רזי ברקאי עורר סערה, נוה דרומי קידמה את הריאיון הבא בפינת "מפגש קצוות" ב-I24 בצורה תמוהה: היא אתגרה את הגולשים לנחש מי השמאלן התורן על הכיסא החם.
אפשר לחשוב על שתי סיבות בגללן לא חשפה את זהות המרואיין: האחת – דרומי מעריכה יתר על המידה את ההייפ שנוצר סביבה לאחר הריאיון עם ברקאי, והשנייה – זהות המרואיין בכלל לא חשובה. התמונה של דרומי במרכז הפריים, כשאוזנו של המרואיין האלמוני מבצבצת בשוליים – היא כל מה שצריך לדעת.
הצופים של I24, הרי, לא מגיעים למהדורה כדי לשמוע מה יש לרזי ברקאי או רני רהב להגיד, הם באים כדי לשמוע את דרומי "עומדת איתנה מול השמאל", כמו שכתבה הצייצנית אחת. ולא בכדי שמו של המרואיין השבועי מופיע רק כאן, בפסקה השלישית. אז למקרה שהייתם על קצה הכיסא מרוב סקרנות – מדובר באלוף במיל' גדי שמני.
דרומי מניחה כנראה שאין שום צורך להציג דמות בקליבר של שמני, ולכן היא לא טורחת לסקור את חייו המקצועיים (מפקד אוגדת עזה ואלוף פיקוד מרכז בעברו, בין היתר) או להסביר לנו בכלל – מה עמד מאחורי ההזמנה שלו לריאיון? התבטאות נוכחית? סיפור אישי מעניין? כל זה לא משנה, שמני נמצא כאן רק כדי להוות תמונת מראה לדרומי.
מראה שחורה
מראיין טוב צריך לדעת מתי לשתוק – זה השיעור שלמדתי בפעם הראשונה שתמללתי ריאיון שערכתי. לאורך ההאזנה, לא יכולתי שלא להבחין כמה דיברתי לאורך הריאיון – דקות של מלל שהיו יכולות להיות מוקדשות למרואיין שלי – התבזבזו על מיני מניפסטים.
נוה דרומי, מבחינתה, היא בכלל לא זבוב על הקיר – היא כוכבת ההצגה. נראה שהיא לגמרי שכחה שהקונספט של ריאיון הוא להביא את דבריו של המרואיין, ובשלב מסוים היא פוצחת במונולוג במסווה של שאלה, כאשר שמני לא מצליח להשחיל מילה.
מפגש קצוות השבוע עם אלוף במיל׳ גדי שמני, האיש שכינה את עצמו אלוף הכיבוש. ״כולנו נפלנו בפח, טעינו״ | @navehdromi pic.twitter.com/Gkmvo6GubX
— i24NEWS (@i24NEWS_HE) February 7, 2025
הוא הרי לא שם כדי לפרוס את משנתו, הוא שם כדי לאשרר לדרומי את דעותיה. כל עוד שמני, שמשום מה נכנס לקטגוריית השמאלן, לא מסכים איתה – היא יודעת שהיא על הדרך הנכונה.
זה בכלל לא משנה אם הם מדברים על תוכנית טראמפ, על נוכחות צה"ל בגדה המערבית או משמעות "הקונספציה". הם יכלו לריב על האם נקניקיה בלחמניה נחשבת לכריך או לא, ומחר היו מוצאים דרך למתג נקניקיה בלחמניה כסמל לישראל השנייה.
זה קצה זה?
אם יורשה לי לרגע לא להיות פוליטיקלי קורקט ולהניח הנחות: קשה לי להאמין ששמני מזדהה עם מרבית עמדות השמאל, ועוד יותר קשה לי לדמיין שהפתק שהוא שם בקלפי ממוקם שמאלה מ"יש עתיד", וזו הנחה מאוד נדיבה. ההגדרה שלו כ"קצה" לא מוחקת רק פלח שלם באוכלוסייה, אלא גם את המקומות בהם ישנה הסכמה בין דרומי למרואיין שלה.
הקונספט של "מפגש קצוות" הוא שיחה בין שני אנשים שאין ביניהם הסכמה על שום דבר. בתוך הקונספט הזה, דרומי מתעלמת לחלוטין משטחים אפורים, וגם מהדברים שעליהם אין לה ויכוח. כך למשל, בשבוע שעבר אמר רזי ברקאי שאיסמאעיל הנייה היה אדם מתועב. דרומי מדלגת על ההסכמה הזו הישר לחלק השני של המשפט שלו – איתו היא כבר לא מסכימה.
כך גם עם גדי שמני, שרואה ברשות הפלסטינית רע במיעוטו. "הם לא חובבי ציון ואני לא סומך עליהם", הוא אומר כמו שמאלן אמיתי. דרומי מתעלמת, כי היא כבר עסוקה בהזדמנות להשחיל את הביטוי "מחבלים בחליפות".
מה היה קורה אילו דרומי הייתה מתעכבת על המורכבויות שמציג בפניה שמני? אולי היא הייתה נאלצת לשנות את דעתה בנוגע למשהו, אולי הריאיון לא היה מתפוצץ ברשת. קשה לדעת מה היה מערער אותה יותר, אבל מה שבטוח – אם לשפוט על פי תגובות הרשת בשעות האחרונות (הלילה שבין שישי לשבת) נמוך מזה – אין לאן לרדת.
כמו בשבוע שעבר, גם הפעם אקנח בהצעת הגשה. כי הקונספט של "מפגש קצוות" באמת מתבזבז על מהדורה נטולת דמיון. מה אם בפעם הבאה, במקום להזמין מרואיין שהוא, במקרה הטוב, מרכז קיצוני, יוזמן לכיסא החם שמאלן על מלא?
מישהו כמו דוד גרוסמן או, השם ישמור, אחמד טיבי. כולם יצאו מורווחים: להקת המעודדים של נוה דרומי שיריעו מהיציע "איך היא עשתה ממנו חמוצים". וכל היתר? הם יעמידו פנים שלא מדובר במהדורת שישי לגיטימית, בערוץ שהיא בין ארבע הנצפות בישראל, אלא תוכנית סאטירה משובחת, גרסה ישראלית מוצלחת במיוחד של הדיילי שואו.

