בסוף השבוע פורסמו שני ראיונות מקיפים עם שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בידיעות אחרונות ובחדשות 12. לדברים שאמר גלנט בראיונות אלו היו שני מאפיינים עיקריים: בריחה טוטאלית של שר הביטחון לשעבר מכל אחריות אישית למגה-מחדל של 7 באוקטובר ולכישלון האסטרטגי המהדהד במלחמה ברצועה, ושימוש תכוף ברבעי אמיתות ובשקרים גמורים. למרבה הצער, היו אלו ראיונות מלטפים והמראיינים לא עימתו את גלנט עם בריחתו המבישה מאחריות ועם השקרים הגסים שסיפר.
״קובעים את השעה שש בערב כזמן אחרון, ראש הממשלה אומר ׳מאושר, אני מבקש לדחות לשש וחצי כי בשש אני אהיה על במת האו״ם׳״ גלנט חושף מה קרה בחדרים הסגורים בהחלטה הרת הגורל על חיסול נסראללה. הראיון כעת בערוץ 12: pic.twitter.com/58eE0qLq1W
— Yonit Levi (@LeviYonit) February 6, 2025
לשיטתו של גלנט, כולם אשמים במחדל 7 באוקטובר מלבדו. יש אינספור דוגמאות בדבריו לבריחה מאחריות אבל אביא רק שתיים מהן, כי די בהן כדי להבין מיהו האיש:
כשגלנט נשאל אודות התפיסה שהחזיק בה לגבי חמאס כי "חמאס מורתע" וכי "חמאס במצב של חולשה" (במרץ הוא אומר: "דרכי הפעולה של החמאס הולכות ונשללות, החמאס נשאר עם רקטות, הוא במצב של חולשה"), הוא משיב למראייניו שהמודיעין והצבא לא נתנו לו שום מידע משום סוג על משהו שמתהווה בחמאס ברצועה, ושלא עדכנו אותו שלחמאס יש תוכניות התקפיות, ושכל פעולה של חמאס על הגדר מוסברת לו כניסיון להשיג אישור להכנסת יותר פועלים ישראל.
גלנט לא ראה כלום ולא שמע כלום. כשנתניהו אמר את מה שגלנט אומר עכשיו, תקפו אותו בחמת זעם, כולל בידיעות ובחדשות 12, אבל גלנט הם מלטפים. המראיינים אפילו לא טרחו לשאול את גלנט כיצד מול אינסוף המודיעין הגלוי, כאשר חמאס מצהיר בריש גלי על כך שיש לו תוכנית גדולה, ובכיריו מדברים על מוכנות הארגון לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל, וכוחותיו מבצעים תרגילים נרחבים אפילו בסמוך לגדר, הוא לא חשב אפילו לרגע לאתגר את המודיעין או לשפר את ההיערכות חרף תפיסת המערכת שחמאס אינו מעוניין בהסלמה.
אין ספק שאמ"ן כשל כישלון נרחב ומקיף בעבודת המודיעין מול החמאס ואין ספק שהצבא כשל בהיערכות מול החמאס, אבל איפה פה האחריות של גלנט כשר ביטחון שעל פי חוק יסוד הוא השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא? יתרה מכך, הטענה שלו בריאיון שהמודיעין לא נתן לו שום התרעה ביחס לחמאס, אינה מתיישבת עם ההתרעה שנתן הוא עצמו במרץ 2023, על בסיס התרעות של המודיעין וכל גורמי הביטחון, מפני "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה".
אז איפה גלנט שיקר, בהתרעה ההיא או בטענתו הנוכחית שלא הייתה שום התרעה ביחס לחמאס ברצועה. אפשר רק לתמוה כיצד אותה סכנה מיידית ומוחשית שגלנט התריע מפניה, לא כללה את חמאס, הארגון שמנהל לוחמה כמעט רציפה נגד ישראל מהרצועה מאז קיץ 2007.
דוגמא חמורה עוד יותר לבריחתו מאחריות, עולה מתשובתו לשאלה שנשאל כיצד לנוכח סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה, הוא לא פעל לשנות את היערכות מערכת הביטחון וצה"ל מול אותה סכנה. גלנט משיב תשובה שכולה הסבר מדוע הוא לא עשה דבר וחצי דבר מול הסכנה שהתריע מפניה.
כלומר, שר הביטחון מתריע מפני מלחמה ואז, על פי עדותו שלו, הוא עושה כלום. גלנט לא העלה את רמת הכוננות, הוא לא ביטל הדממות, הוא לא הודיע לדרגי השטח להיות מוכנים למתקפה, הוא לא גייס מילואים בצו 8, הוא לא העביר את כוחות היבשה הסדירים והמילואים שהיו לו לקו המגע מול חמאס ומול חיזבאללה, הוא לא מפסיק את כל האימונים כדי להעלות את הכוחות המתאמנים לגבול כי "אי אפשר לעצור אימונים לשנה", הוא לא הורה לחיל אוויר להיערך למתקפה על ישראל, הוא לא הורה למודיעין לפעול כדי לגלות מתי תהיה התקפה, מאיפה תהיה מתקפה, איך תהיה מתקפה, הוא לא שינה את מערך ההגנה, הוא לא הכין תוכניות לבלימה, הוא לא הכין תוכניות למתקפת נגד.
הוא פשוט לא עשה דבר וחצי דבר כדי להיערך למתקפה מצד חמאס או חיזבאללה – לא במישור ההגנתי, לא במישור ההתקפי ולא במישור המודיעיני. הוא התריע מפני מלחמה, ואז המשיך בשגרה.
בעצם זה לא לגמרי מדויק שגלנט לא עשה כלום אל מול סכנת המלחמה. גלנט מספר שהוא פעל לעצור את הרפורמה המשפטית. זה מה ששר הביטחון שלנו עשה מול סכנה במלחמה – לא, חלילה, להכין את הצבא למלחמה, אלא לעצור חקיקה בכנסת. הודאת בעל דין כמאה עדים.
בסופו של דבר כשהוא נשאל האם הוא מרגיש אשמה על מה שקרה, הוא מסביר שאחריות "זה דבר שאנחנו צריכים לשאת אותו" ובאשר לאשמה הוא "מציע לתת את זה בידי מי שמוסמך לזה". האיש אשם מרכזי במגה-מחדל של 7 באוקטובר ובכישלון במלחמה ברצועה ולא שהוא לא חש אשמה, אלא אפילו האחריות היא של "אנחנו" ולא שלו. כשאמיר אוחנה אמר משפט הרבה פחות גרוע ביחס לאסון בהר מירון, הוא הפך מוקד לביקורת וללעג, אבל . אבל גלנט לעומתי לביבי, אז הרל"ביסטים מעלים אותו על נס.
יש הרבה מאוד דוגמאות לסילופים שסיפר גלנט בראיונות עימו, אבל אסתפק רק בשתי דוגמאות בולטות.
כאשר גלנט מעומת עם כישלונו למוטט את שלטון חמאס למרות שלל דברי הרהב שלו לאורך המלחמה – "הארגון מתפרק מבפנים", "חמאס הוא ארגון בפירוק", "חמאס איבד שליטה, אין לו מאיפה להתחמש, אין לו מאיפה להצטייד", "תחנת חמאס עזה אינה עונה", "יש מכרז על מי ינהל את עזה" – הוא משיב כי ניסה לבנות חלופה לשלטון חמאס אבל "הממשלה סירבה לזה. לא נתנו לזה להתקדם".
זהו שקר גס. גלנט קידם לא תוכנית אחת אלא מספר תוכניות מדיניות להחלפת שלטון חמאס ולביסוס גורמים שישלטו בחלוקת הסיוע במקום חמאס. ראש הממשלה, הקבינט והממשלה אפשרו לו לקדם את כל תכניותיו אלו באין מפרע. אבל כל התוכניות ששר הביטחון קידם נכשלו כישלון חרוץ, משום שהן לא התבססו על החזקה צבאית ממושכת בשטח, ושלב מקדים שבו צה"ל מפקח באופן ישיר על חלוקת הלחם והמים – וזאת בגלל שגלנט התנגד בתוקף לשלבים חיוניים אלו שבלעדיהם אי אפשר למוטט את חמאס הצבאי והאזרחי. כתוצאה מהתעקשותו שצה"ל לא יחזיק בשטח ולא יפקח על חלוקת הסיוע, חמאס השתלט על הסיוע לכל אורך המלחמה ואף הרוויח חצי מיליארד דולר ממכירתו לעזתים.
באשר לתוכניתו לפתוח חזית בצפון ב-11 באוקטובר, גלנט טוען כי אם היינו פותחים במלחמה מול חיזבאללה תחילה, כולל תמרון קרקעי בתוך לבנון, "היינו משיגים חיסול פיזי של ארגון החיזבאללה בחלקים ניכרים שלו" ואז היינו יכולים "לקחת אוגדות מהצפון, להעתיק אותן דרומה, לפעול בחאן-יונס וברפיח במקביל לפעולה בעזה".
גלנט פשוט משקר במצח נחושה, ממש בכל מילה במשפט הזה. ב-11 באוקטובר צה"ל עדיין משלים את ההשתלטות על גבול הדרום. בשלב זה, בשעה שחמאס וחזבאללה בשיא הכוח וההיערכות, צה"ל מוכה, מספר מפקדי שטח בדרג בכיר נהרגו, והביטחון של הרמטכ"ל עצמו במסוגלות כוחות הקרקע נמוכה מאוד.
אפילו שבועות לאחר מכן, כאשר הרמטכ"ל יציג בפני קבינט המלחמה את תוכנית המלחמה הוא יסביר שהתמרון הקרקעי יתחיל בהתקפה איטית והדרגתית ורק בצפון הרצועה (במקום בהתקפה מהירה במקביל בכל רחבי הרצועה), כדי "כדי להחזיר לצה"ל את הביטחון העצמי אחרי 7 באוקטובר" – וגלנט תמך בתוכנית זו עוד לפני שהוגשה לאישור קבינט המלחמה.
כאשר הוצע בקבינט המלחמה לערוך תקיפה במקביל בצפון הרצועה ודרומה, גלנט התנגד בתוקף להצעה זו. אפילו אחרי תחילת התמרון, כאשר ברצועת עזה היו כבר ארבע אוגדות מתמרנות (כלל היקף הסד"כ שהיה אז ברצועה היה בגודל של חמש אוגדות), צה"ל המשיך להימנע מפעולה במקביל בכל הרצועה, בהכוונתו ובאישורו של גלנט.
כאשר גלנט חתר לפתוח במלחמה בצפון ב-11 באוקטובר, יש בצפון רק אוגדה אחת, יישובי הצפון טרם פונו ואלפי לוחמי כוח רדואן היו ערוכים במרחק קצר מהגבול, בתוך מתחמים ומתחמים מבוצרים היטב, ועם כמות אמל"ח עצומה לרשותם. אם ישראל הייתה פותחת בהתקפה בתנאים אלו, כוחות רדואן היו יכולים להשתלט על מספר יישובים ולקחת מאות ישראלים בשבי. יתרה מכך, באותה העת, לצה"ל יש חימושים רק לשבועיים-שלושה של לחימה, ואין מספיק פצצות למטוסים ופגזים לתותחים למלחמה כוללת. ובתנאים האלו גלנט רצה לפתוח בחזית שנייה.
איתרע מזלה של מדינת ישראל שבשעת מבחן כזו, שימש בתפקיד שר הביטחון הכושל ביותר בתולדות הציונות. עם זאת, היה מזל גדול בכך שקבינט המלחמה דחה את ההצעות ההזויות של גלנט בשתי נקודות מפתח.
ב-11 באוקטובר נדחתה הצעתו של גלנט לפתוח בחזית שנייה מול לבנון, כולל תמרון קרקעי שהיה מרתק את האוגדות המתמרנות למערכה, ומונע תמרון קרקעי ברצועה למשך חודשים. בראיון גלנט מגדיל ומתאר כיצד נתניהו דיבר על הבניינים שייהרסו בתל אביב מהיכולת השיורית של חיזבאללה, אבל הוא שוכח לציין שרה"מ הסתמך על דיווחי המודיעין והצבא בנושא (אגב, הוא גם מזכיר כיצד נתניהו שידר פסימיות בשבועות הראשונים לאחר שבעה באוקטובר. אני מבין מדבריו של גלנט שהוא כנראה היה במצב רוח מצוין). למרות כל המודיעין של אמ"ן ביחס ליכולות חיזבאללה והנזק שייגרם אחרי שישראל תתקוף את חיזבאללה באותה העת, גלנט מחליט לפתוח חזית שנייה.
מי שהצילו אותנו מהאסון שגלנט עמד להפיל עלינו, היו גנץ ואיזנקוט שיחד עם נתניהו ודרמר, דחו את ההצעה המופקרת הזו.
ב-29 אוגוסט הציג גלנט בפני הקבינט מסמך שבו הציע להגיע לעסקת חטופים לא רק כדי לסיים את המלחמה ברצועה, אלא גם כדי להגיע להסדרה בצפון שתמנע מלחמה מול חיזבאללה ותרכך את הכוונות של איראן לבצע נקמה בישראל. כלומר גלנט הציע שישראל תיכנע בדרום מול חמאס ותיכנע בצפון עוד בטרם עימות מול חיזבאללה כדי לא להרגיז את איראן (הוא אף איים שאם לא יאמצו את המלצתו פירוש הדבר סכנה להידרדרות קרובה למלחמה רב-זירתית).
אם הקבינט היה מאמץ את ההצעה של גלנט, אלו היו התוצאות: הטקסים המבחילים של חזרת החטופים היו מתנהלים כאשר יחיא סינוואר עומד בראש האירוע ואלפי מחבלי חמאס שחוסלו מאז, היו עדיין בחיים; נסראללה היה נואם נאומי ניצחון, כל ההנהגה של חיזבאללה עדיין הייתה בחיים, מבצע הביפרים לא היה יוצא אל הפועל ואלפי לוחמי חיזבאללה היו עדיין עם שתי עיניים ועשר אצבעות, וכוח רדואן היה פרוס על הגדר בצמידות ליישובים הצפון עם יכולת להנחיל לנו אסון גדול שבעתיים משבעה באוקטובר; ההגנה האווירית של איראן עדיין הייתה בתפקוד מלא, וההשפעה האיראנית במרחב הייתה מגיעה לשיאים חדשים.
במסגרת מאמציו לסכל את המערכה המתוכננת מול חיזבאללה, גלנט הדליף הדלפה פלילית לרונן ברגמן זמן קצר לפני תחילת מבצע הביפרים, על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון". ההדלפה הפלילית הזו, שטרם נחקרה על ידי המשטרה והשב"כ, הייתה יכולה להביא להכשלת מבצע הביפרים, שהוכן במשך שנים, ולסיכול הפגיעה הקשה בחיזבאללה.
המראה המזוויע של החטופים ששוחררו היום היה כתב אשמה גורף נגד גלנט. החטופים שוחררו בדיר אל-בלח, שטח שישראל לא פעלה בו במשך 15 חודש, בהתאם לתוכנית הגאונית של שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי. חשוב לציין כי בכל מה שגלנט אשם, גם רה"מ נתניהו אשם וחברי קבינט המלחמה אחרים אשמים. אבל האשמה של גלנט היא אשמה ישירה יותר משל כולם, כי כשר הביטחון הוא היה האחראי על הצבא, והוא גם זה שהתריע מפני מלחמה ואז לא עשה דבר כדי להכין את הצבא למלחמה. לצערי הרב, יש "עיתונאים" שקושרים כתרים לשר הביטחון הכושל ביותר בתולדות הציונות, שכמפורט לעיל אחראי ואשם הן במגה-מחדל של שבעה באוקטובר והן בכישלון של המלחמה ברצועה, אבל נראה שהטירוף הרל"ביסטי יכשיר כל גלנט.
את מסכת השקרים ושכתוב ההיסטוריה של גלנט אסור להשאיר ללא תגובה. יש שני אנשים שיכולים להפריך רבים משקריו המבישים של גלנט, שניים שהיו שם לצידו בקבינט המלחמה – בני גנץ וגדי איזנקוט. בני וגדי, אסור לכם לשתוק, גם אם נתניהו "יזכה מן ההפקר" מהאמת שתספרו, כל לא הכל זה רק-לא-ביבי ואסור לתת לשקר לנצח.
