"פול יקר, אני רוצה לפגוש אותך אישית. כשתבוא לניו יורק בבקשה תגיד לשוטרים שירשו לי לעבור. אני מבטיחה לא לשרוט ולא לנשוך ולא לקרוע את החולצה שלך ולא למשוך לך בשיער. אני בלתי מזיקה לחלוטין. נשבעת! בבקשה, ג'יין פ', ניו יורק סיטי".
את המכתב הזה, ועוד מכתבים רבים אחרים, כתבה אחת המעריצות של הביטלס, לקראת הביקור של הלהקה בארצות הברית ב־1964. מכתבי המעריצות הללו ראו אור בספר שנקרא "מכתבי אהבה לביטלס", שיצא בארצות הברית. חלק מאסופת המכתבים הזאת תעלה למופע בימתי לכבוד ולנטיין דיי מחר ב־20:30 במרכז תרבות מנדל של עיריית תל אביב־יפו. במופע "גיא מינטוס על הפסנתר – מהביטלס באהבה", שאותו יצרו יולי שפירא ואולה פרמינגר, יבצע המוזיקאי מינטוס שירי אהבה של הביטלס, והשחקנית אנה דוברוביצקי תקרא את מכתבי האהבה ששלחו המעריצות ללהקה בליווי וידיאו ארט של קטיה שפלבייה.
"לפני ארבע שנים, לרגל יום הולדתו ה־60, פרסם בונו, סולן להקת U2, שישים מכתבי הערצה שהוא כתב לכל אותם השירים שהצילו את חייו, מהביטלס ועד בילי אייליש", מספר יוצר המופע שפירא. "לרגל הוולנטיין, חשבנו מה יכול להיות יותר מעניין מלחזור אל הביטלס, לביקור שלהם בארצות הברית בשיאה של הביטלמניה. מתברר ששלחו להם אלפי מכתבי הערצה, רובם מנערות בגילאי 18-12. אלה מכתבים מלאי תמימות, קסם והומור. זו אמריקה אחרת, שבה אין פסול בהכרזת אהבה תמימה של נערה בת 18 למושא ההערצה שלה בן ה־20 בסך הכל".
את הספר "מכתבי אהבה לביטלס" ערך הסופר והעורך האמריקאי ביל אדלר, שהוגדר תמיד כ"מוח הקודח" של המו"לות האמריקאית. בין שאר מפעלותיו, אדלר ערך כמה ספרי מכתבים מצליחים — למשל מכתבים שכתבו ילדים לנשיא ג'ון פ' קנדי או לברק אובמה, או מכתבי ילדים לסנטה קלאוס. לקראת הפקת המופע הועברו המכתבים לתרגומו של הסופר, המחזאי והמתרגם רועי חן. "תרגמתי 20 מכתבי מעריצות ומאוד נהניתי מזה", אומר חן, "זה כמו ד"ש מתוק להפליא מזמן אחר בעולם אחר, שבו המחנות נחלקו ללנון או מקרטני. המכתבים מלאי הומור, להבדיל מטוקבקים של מעריצים בימינו. הם מלאים ב־Love, love, love".
היום אחרי מהפכת Metoo# אנחנו קצת יותר זהירים בכל הקשור להערצה של נשים צעירות כלפי אמנים.
2 צפייה בגלריה
המתרגם רועי חן: זה כמו ד"ש מתוק מזמן אחר בעולם אחר, שבו המחנות נחלקו ללנון או מקרטני. המכתבים מלאי הומור, להבדיל מטוקבקים בימינו"
(צילום: יובל חן)
"ה־Metoo# להבנתי התקוממה נגד האופן שבו גברים מנצלים נשים תוך שימוש בכוח ומרות, ואז עוד מעלימים את אשמתם ומפנים את האצבע המאשימה לקורבן", אומר חן. "אבל המכתבים האלה, ממש כמו ללבוש מיני, הם לא הזמנה להטרדה, הם בדרך כלל עדות להערצה, התלהבות ורצון להיות קרובה למושא ההערצה. הרגשתי שהרבה מהכותבות ניחנות בהומור עצמי, והן לא טיפשות בשום צורה".
"פול יקר, אני חושבת שאתה מאוד סקסי ואני אפילו לא יודעת מה זה אומר. המעריצה הקטנה שלך, שירלי ד', לואיסוויל, קנטאקי".
"ברור שזה נכתב בעולם אחר לחלוטין", מוסיף חן, "אני בכלל חושב שהערצה זה דבר מסוכן — וזה לא משנה אם אתה מעריץ מנהיג, רב, גנרל או סלבריטי".
עוד עניין שעולה מהמכתבים הוא המסחור של תופעת הביטלס. נועה קירל וחבריה למקצוע לא המציאו כלום: "ביטלס יקרים, אתם חייבים לראות את החדר שלי. הוא מדהים! יש לי טפטים של הביטלס, תמונות של הביטלס, בובות ביטלס, פוסטר של הביטלס ופיאות של הביטלס. בכל פעם כשאמא שלי נכנסת פנימה היא צורחת. משוגעת עליכם, סן פרנסיסקו".
"המרצ'נדייז שמופיעים במכתבים רק מזכירים לנו איך מפיקים כרישים לקחו ארבעה צעירים מליברפול והפכו אותם למכונת כסף, בובות, אלבומים ופוסטרים", אומר חן. "הביטלס עצמם לא היו תמימים לגמרי, אבל נדמה לי שהם בכל זאת היו שם קודם כל בשביל המוזיקה, ולא בשביל הלייקים והתהילה".
"פול, ג'ורג', רינגו וג'ון היקרים, כתבו לי בבקשה איפה תהיו בכל יום במהלך עשר השנים הקרובות, אני רוצה לתכנן את הלו"ז שלי. שלכם לעד, מונה ד'"
