לטורי "הקברניט" הקודמים:
היו אלה מטוסי טייסת "האלמנה השחורה", שהגיעו לאזור רק שבועיים קודם לכן, ועדיין לא הכירו כל אבן בגזרה. במקור, תוכננו לצאת לפטרול סביב מחוז סייד קראם, יחסית קרוב לבסיס; אך תוך הכנת המטוסים התקבלה קריאה לעזרה משיירה אמריקאית שנפלה למארב וחטפה אש מעמדות סמוכות. לא משהו שכמה פצצות אמריקאיות לא יוכלו לסדר, חשב המטה המקומי.
כשהתקרבו למטרות, צללו המטוסים והתייצבו בגובה של פחות מאלפיים רגל; 609 מ', בישראלית. עבור הולכי רגל, זה מאוד גבוה: תארו לכם שמישהו יערום את שלושת מגדלי קניון עזריאלי אחד על השני, וישים בקצה את מגדל שלום, לקישוט.
אך במונחי טיסה זה נמוך מאוד, ובמיוחד במונחי טיסה קרבית ב-700 קמ"ש בשטח הררי; מצמוץ לא במקום? ה-F16 יימרח בקלות על אחד המצוקים.
בשלב מסוים חלפו השניים מעל לשיירת טאליבן שנסעה במקרה על אחד הצירים. כמה מהמחבלים הספיקו להרים את הרובים, להיכנס בין כוונות ולשחרר צרור או שניים אל המטוסים.
F16 אמריקאי אחד נפגע ועד מהרה החל להתפרע; ההגאים הפסיקו להגיב והחרטום ניסה להצביע אל האדמה. הטייס התעשת; כהרף עין לחץ על כפתור הג'טיסון והשליך בבת אחת את מיכלי הדלק הנתיקים, הפצצות והטילים.
בו ברגע הפך ה-F16 קל יותר והתרומם; הטייס קיזז את ההגאים, התייצב – ופנה לשוב לבסיס. כל הדרך רעד המטוס, ובקושי נחת. בינתיים, רקדו המחבלים משמחה: הם כמעט חיסלו מטוס קרב – סמל חשוב של העוצמה האמריקאית.
בטבעיות, מיהרו להצטלם עם כל מה שה-F16 השליך: בטח עמדו בתור לעשות סלפי עם מאבריק. בהמשך, לקחו את שללם לכפרים בסביבה, כדי שגם מחבלים אחרים יוכלו לראות, לגעת ולתעד. חתיכת אטרקציה, כשאתה טרוריסט; עד כה, כל מי שראה פצצת לייזר מכזה מרחק מת אלפית שנייה לאחר מכן.
F16 שסופג פגיעה קריטית מכדורי רובה? זה נשמע כמו סיכוי של אחד למיליון, שנואם בכנס השנתי של העמותה להסתברות נידחת: מה הסיכוי שמחבל יצליח לקלוע במטוס קרב? מה הסיכוי שהכדור יצליח להגיע ל-F16, ומה הסיכוי שבכלל יחדור אותו ויגרום נזק?
17 צפייה בגלריה
מחבלי הטאליבן מדגמנים מיכל דלק נתיק שהתפרק. לחדי העין: בין החלק השלישי והרביעי משמאל מציץ טיל מאבריק לבן
(צילום: AFP)
בואו נראה: קודם כל, יעיד כל חייל שהתאמן בדרום הארץ – כשמטוסי קרב מתאמנים בסביבה, שומעים אותם למרחקים. כך שחבורת מחבלים שמסתובבת במחוז סייד קראם תדע שיש כלים באוויר, וגם תקבל דיווח ברשת הקשר: שניים המריאו, טסים דרומה; הטאליבן הפעיל תצפיות סביב כל בסיסי ארה"ב.
לא קל לדעת מאיזה כיוון מגיע מטוס בחבל ארץ מחורץ: הרכסים והוואדיות משפיעים על תנועת גלי הקול, ורק כשיתקרבו המטוסים יצליחו המחבלים להבין מאין הם באים. ופה נכנס לתמונה זמן התגובה של מחבל מיומן; איש טאליבן שצד בהרים מילדותו, ושולט בקלשניקוב כאילו היה חלק מגופו. הזמן שלוקח לקלוט שיש מטוס, להרים קנה, לכוון ולסחוט הדק צרור הוא קצת יותר משתי שניות.
כמובן שכיוון הטיסה והמרחק מהמחבל משפיעים; קל יותר לפגוע במשהו שעובר מעליך, מאשר במשהו שטס בסמוך ומצריך ירי בהיסט – כלומר, לירות לפני המטוס, לאן שהוא מתקדם. גם הטופוגרפיה משפיעה – אם המטוס צץ לרגע בין שני צוקים לא יתפוס אותו המחבל. אבל בחליפה מעל שיירה שנוסעת בציר? יהיה קו ראיה וחלון ירי מסוכן, במיוחד אם המחבלים יושבים בארגז של הטנדר כפי שהם נוטים לעשות. הסיכוי לכוון ולשחרר כדור בזמן הוא דווקא לא רע בכלל.
בואו נעבור לכדור: מחבלים שמקבלים אספקה מזרחית מסתובבים לרוב עם רובי קלשניקוב ומקלעים מחלקתיים מדגם PK, שניהם בקוטר 7.62 מ"מ ויורים כדורים של שמונה עד תשעה גרם וחצי. על הנייר, הטווח היעיל של נשק כזה נגד המטרה הטיפוסית שלו – אנשים – הוא 300 עד 500 מ'. הכדור ימשיך לנוע הרבה אחרי המרחק הזה, אך היורה יתקשה לפגוע במטרה בגודל אדם.
17 צפייה בגלריה
לא רק המחבלים: חיילים אוקראינים יורים במקלע PK (בחזית) וקלשניקובים
(צילום: mvs.gov.ua)
אבל המטרה היא F16, לא סופרמן: מטוס בגובה אפסי הוא מטרה הרבה יותר גדולה ובולטת, ולא קשה לשים אחד בין כוונות ממרחק גדול בהרבה. ככל שיורים אליו בזווית שטוחה יותר, הכדור יאבד פחות אנרגיה באוויר, ויגיע למטרה שלו עם יותר כוח.
כמה ממנו צריך כדי לחדור מטוס קרב? פחות משטבעי לחשוב: מדובר במכונה שנועדה להיות הכי קלה שאפשר, ובנויה כשלד מאלומיניום וטיטניום, שמצופה באלומיניום בעובי של מילימטרים בודדים. טכנית, קלשניקוב יכול לחדור דבר כזה מ-800 מ' ומקלע PK – ממרחק גדול יותר.
מה יקרה אחרי שהכדור יחדור? למטוסי קרב יש ארכיטקטורה פנימית מאוד צפופה; לא מבזבזים מקום, כך שהסבירות שמשהו יינזק היא די גבוהה. אך ההשפעה לא צפויה להיות גדולה אם לא נפגע משהו רגיש וללא מערכת גיבוי או נניח, ההגאים.
וזה מה שקרה ל-F16 האמריקאי: קליעים פגעו בשורש הכנף, חתכו קו חשמל או קו הידראולי, ההגאים התקשו לתפקד והמטוס היה בסכנה אמיתית. אם הטייס היה מתעכב שתי שניות, מהסס או טועה בתגובתו, הטאליבנים היו מצטלמים עם מה שנשאר ממנו. אז אם המטוס טס נמוך מספיק, מחבל יוכל תיאורטית לפגוע בו עם הנשק שיש לו ביד ולשבש משימה. למה שיטוס עד כדי כך נמוך?
כי כך עושות כולן: אין חיל אוויר שלא מתאמן בטיסה בגובה מאות מטרים. זה דפוס שנדרש כשמנסים להתגנב לתוך שטח אויב ולחמוק ממכ"מים, לברוח מאש אויב לאחר גילוי, או להפתיע מטרה עירנית.
ולכן, נערכים חילות האוויר לקראת האיומים הטיפוסיים לגובה נמוך: מערכות נ"מ קצרות טווח, טילי כתף למיניהם, ותותחי נ"מ מכווני מכ"מ או מצלמות חכמות. אבל כפי שראינו, כל טמבל עם רובה או מקלע קל יכול לסכן משימה ולשבש אותה; את המיקום של אחד כזה הרבה יותר קשה לנתח ולצפות מראש ולכן, קרה פעמים רבות שאויב עם נשק קל פגע במטוסי סילון מהירים – בעיקר כשפעלו בגזרות שהצוותים לא מכירים היטב.
למשל, במלחמת קוריאה תועדו מקרים של מטוסי הצי האמריקאי שטסו נמוך בוואדיות של חצי האי, וחטפו אש נשק קל – לפעמים מהרכסים מעליהם; לא פעם חזר מטוס מחורר לגמרי, בצורה שהצריכה תיקונים מקיפים.
במלחמת וייטנאם נשלחו מטוסי תקיפה כמו הסקייהוק ודומיו לסייע למבצעי חילוץ של כוחות שנקלעו למארבים בג'ונגל, ונמלטו אל קרחות יער כדי לפגוש מסוקים. מטוסי התקיפה חלפו נמוך וחטפו בעצמם אש מבין העצים, ולפעמים נאלצו לזרוק את החימוש ולצלוע בחזרה לבסיס בדיוק כמו שקרה ל-F16 באפגניסטן.
מטוסים נפגעו מאש נשק קל גם במלחמות ישראל, במלחמת פוקלנד, במלחמת המפרץ הראשונה, במלחמת האזרחים הסורית ועוד – וזה לא מפתיע; כשמסתובבים בגובה נמוך באזור עם הרבה חמושים עירניים, הם לא יפספסו הזדמנות.
אך למרות שלא חסרות כאלה, וכדורי נשק קל תקעו משימות ואף פצעו טייסים – טרם תועד מטוס קרב סילוני שהתרסק בגלל פגיעה של רובה או מקלע מחלקתי. היו הפלות באש מקלעי נ"מ ומקלעים כבדים אחרים – למשל, הדה-שה-קה (DSHK) שמוצמד לכל משוריין שתוכנן בגוש הסובייטי, וכיום גם לכל טויוטת-מחבלים.
אבל אצלנו לא לוקחים צ'אנסים: חיל האוויר הישראלי משקיע רבות בטיסה נמוכה שתהיה גם מאובטחת. הטופוגרפיה בשטחם של אויבינו מספקת הרבה הזדמנויות לביצוע שכזה, ולכן מתאמנים עד לרמה בה מטוסינו ידלגו כיעלים בין הצוקים.
כדי לצמצם חשיפה ונזקים, אצלנו מעדיפים לטוס כך במרחבים נידחים, בלילה, ולפרקי זמן מוגבלים. מלבד סוגיית האבטחה, טיסה נמוכה מאוד שורפת המון דלק בשל צפיפות האוויר – מה שיחייב יותר תדלוקים מוטסים, או יצמצם את מטען הפצצות שנוכל לקחת. בקיצור, אצלנו טסים נמוך רק כשזה חיוני, ובצורה הכי בטוחה שאפשר.
מה שמביא אותי לטיסה נמוכה מאוד מפורסמת שביצעו מטוסי חיל האוויר לא מזמן, בשמי ביירות: זוג F15 וזוג F35 טסו מעל לטקס הלוויה של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה – חלפו והזכירו ללבנונים בזכות מי הם שמים אותו באדמה. המטוסים טסו נמוך, ובצורה מאוד בולטת; מה מנע מחיזבאללה לשלוף כל רובה, מקלע, טיל כתף ורוגטקה בעיר, ולשפוך אש בזעם?
הגיחה יצאה תחת סיכון מחושב: מצד אחד, המחבלים היו יכולים לגלות את המטוסים מתקרבים באמצעות תצפיות, סנסורים שנותרו להם וסיוע איראני. לו רצו, היו יכולים לנסות להפיל אותם כשהתקרבו לעיר; הגובה לא היה אפסי, אך בהחלט נמוך.
מצד שני, חיזבאללה לא טיפש וממש לא רצה לפוצץ את הפסקת האש עם ישראל – בטח שלא בזמן הלוויה של נסראללה. זה היה אירוע עם רובד דיפלומטי: מכובדים מחו"ל הגיעו לבנונא כדי לחלוק כבוד אחרון למנוח. האויב לא רצה לסכן מישהו עם איזה מיכל דלק נתיק שייפול מהשמיים.
למרות שההימור שלנו עלה יפה, לא בטוח שנצא מרווחים אסטרטגית מההתפרצות ללווייה. שלא תטעו, אין לי גרם של כבוד לנסראללה; מצידי, לפחלץ אותו ולהעמיד אצלי בגינה בתור סטנד למגרפה. אבל צריך להסתכל על המערכת הלבנונית ולקרוא את השינויים הרגישים שקורים בה ממש עכשיו.
אתם מבינים, חיזבאללה שנוא ומוחלש יותר משהיה אי פעם, ומעמדו נסדק גם בעיני השיעים שהוא מתיימר לייצג; עד ספטמבר 2024 הריעו לארגון הטרור על המכות שהנחית על ישראל, ואז ברחו בצרחות כשהוכה שוק על ירך. מקלט אצל הדרוזים, הנוצרים והסונים לא קיבלו, ואף הואשמו בכך שבגללם נשאבה לבנון למלחמה האיומה.
בשבוע שלפני הלוויה הגיע השיא: השיעים חזרו לכפרים שלהם בדרום לבנון וגילו שבהרבה מקרים לא נשארה אבן על אבן. עתה הם זועמים על חיזבאללה, הפטרון שגרר אותם לאבדון.
חיזבאללה ידע שזה מגיע, ולכן הציף את הפידים השיעיים בהזמנות ללוויה, כאלה שמשחקות על סנטימנט דתי ולאומי כאחד – כדי להציג את האירוע כלבנוני, לא שיעי; הארגון חשש שיהיו שם פחות אנשים מכיסאות.
זה עבד: הלוויה היתה מלאה אנשים, שלמרות חיבתם לנסראללה עדיין מחזיקים בטן מלאה על ארגון הטרור. והנה באנו אנחנו, הרעמנו בשמי ביירות בגובה מאוד פוטוגני – ועזרנו ללכד את הלבנונים סביב חיזבאללה במקום להתפלג.
ימים יגידו איזו השפעה תהיה לגיחה הזאת; יתכן שהיא לא תהיה גדולה, אבל לא בטוח שחכם להסתכן בדברים כאלה כשהערך נמוך מהסיכון הפוטנציאלי.
בשורה התחתונה, טיסה נמוכה טומנת בחובה סיכונים גדולים, וצבאות נערכים לקראתם ומשתדלים להימנע מהם בידיעה שגם קלשניקוב יכול לפגוע במטוס. שימרו על עצמכם. היו עירניים וננצח.
