צילום:
ספורט 5
מה גוארדיולה צריך לעשות? (Getty) | צילום:
ספורט 5
"כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל / גיבורים ברחו הביתה / לוחמים למדו חליל / הם קראו לו בשקט מרחוק / הנה בא אלינו גוליית / מקווה שגם הפעם הוא יחשוב אותי נחמד" (דני סנדרסון)
עד לפני שנה, מנצ`סטר סיטי היתה הגוליית של הכדורגל הבריטי. הקבוצה האימתנית, המפחידה, זאת עם השחקנים שאי אפשר לעצור, עם המאמן הכי חדשני והכי מגניב, עם האצטדיון הביתי שפחד אלוהים לעלות אליו – וההולאנד הזה, הז`לוב, שלא מפסיק להבקיע. סיטי לקחה שש משבע אליפויות הפרמייר ליג האחרונות. בליגה שתמיד התגאתה בעובדה שהיא הייתה הכי תחרותית בעולם, היא הצליחה כמעט להיות מונופול.
אבל לכדורגל, כמו בשיר ההוא של "כוורת", יש את הדרכים משלו לכתוב מחדש את הדו קרב. יש את הקבוצה, שמצליחה לקלוע גם לגוליית את הבול בפוני. וסיטי של העונה ממש לא נראית כמו גוליית; היא בסך הכל במקום הרביעי בפרמייר ליג, עפה מליגת האלופות כבר משלב הפלייאוף (אליו היא השתחלה, במקור, די במקרה). ומעל הכל, נדמה שכוח ההרתעה הישן שהיה לסיטי עבד.
ובתוך כל זה, ניצב המאמן שלה – אולי סמל ה"גולייתיות". פפ גווארדיולה. מי שנחשב שנים למאמן הטוב בעולם – והיו לו גם את הקבלות להוכיח את זה. אז מה פפ צריך לעשות עכשיו? האם העונה הזאת היא בסך הכל עונה אחת לא טובה, או שאולי זה הסימן שלו לפרוש ולמצוא אתגר חדש? "בסימן שאלה" שמה את הסיגר בפה, מנגנת אואזיס ברקע – ומנסה לבחון את מה שיכול להיות הכי טוב למאמן של מנצ`סטר סיטי. הטיעונים לפניכם – כמו גם ההזדמנות להביע את דעתכם.
צריך ללמוד מפרגוסון? (Getty) | צילום:
ספורט 5
להישאר: Stop Crying Your Heart Out
כי בסופו של דבר, העונה הזאת של סיטי הייתה צריכה לקרות מתישהו. אין קבוצה בעולם, טובה ככל שתהיה, שמסוגלת לנצח כל הזמן. סיטי מיצתה את הקבוצה הנוכחית עד תום (יהיו שיגידו, גם מעבר), ואת היכולות לנצח ולשלוט בליגה. כעת, היא צריכה להמציא את עצמה מחדש – והאיש המתאים ביותר לעשות את זה, הוא האיש שבנה את הקבוצה הגדולה הזאת מלכתחילה.
כשמדברים על מאמנים גדולים בכדורגל האנגלי, השם שתמיד חוזר על עצמו הוא זה של סר אלכס פרגוסון – ככל הנראה, גדול מאמני הפרמייר ליג, וגם האיש שקצת הטיל צל מסוים על פפ וההצלחה שלו. ובכן, סר אלכס לא התפתה לעזוב כשהיו כשלונות. הוא ידע איך לבנות את עצמו מהן, ולהמציא את הקבוצה שלו מחדש.
למעשה, "פרגי" בנה כמה קבוצות גדולות ביונייטד – שונות אחת מהשנייה, אבל הצליח להישאר רלוונטי עשרות שנים. זה האתגר של פפ, אם הוא באמת רוצה להיזכר כמאמן מיתולוגי, ולא כמאמן שהיו לו כמה שנים טובות. סיטי חוותה כישלון, וזה דבר שקורה בחיים של מאמן ושל מועדון, בטח אחרי שנים ארוכות של הצלחה קבועה. עכשיו, פפ צריך לאבק את עצמו, ולהמציא את סיטי 2.0. וכשרואים את היכולות של עומאר מרמוש, אולי גם רואים איך זה כבר מתחיל לקרות.
כי בסופו של דבר, סר אלכס הוא לא באמת המורשת שאיתה פפ גדל; אלא דווקא המורשת של יוהאן קרויף, שהאמין שלפרויקט יש שנים ספורות כדי להצליח – ואחר כך הוא ממצה את עצמו, וצריך להמשיך הלאה. ההולנדי כיהן בממוצע 3.5 שנים בלבד בכל קבוצה בה אימן. פפ מאמן את סיטי כבר תשע שנים. כן, ההצלחה מאוד מפתה כדי להמשיך – אבל אי אפשר שלא לחוש את השובע.
ופפ צריך לקחת את החפצים שלו בסוף העונה, להבין את הרמז ולמצוא מקום חדש שבו הוא יוכל להתבטא. אולי זו תהיה נבחרת לאומית, אולי קבוצה אחרת ומאתגרת יותר – בסופו של דבר, השגרה היא האויב הכי גדול של היצירה. ופפ הוא יוצר, קודם כל. לכן, הוא אולי צריך נוף חדש כדי להיות הוא שוב.
אין לפפ שום סיבה חומרית לעזוב את מנצ`סטר סיטי – הוא מרוויח שם כסף מעולה, הוא המלך המוחלט והוא אהוב ע"י כולם במערכת. אבל כפי שאפשר היה לראות השנה, דווקא שם התסכול הגדול מחוסר ההצלחה העונה – עלול להיות הרסני עבורו גם הלאה. אולי זה בדיוק הזמן להתחיל מאפס – בקבוצה חדשה, עם ציפיות אחרות, ולבנות משהו מההתחלה.
