נאום הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי
מעל חמישים ושבע שנים שאני אזרח במדינת ישראל, בוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה-7 באוקטובר, 2023. לרגע לא שכחתי והייתה לי הזכות להתייצב ולומר "הנני". אני מחלק את כל אלה לשניים: לפני ואחרי. בכשלונות ובהצלחות.
עם כניסתי לתפקיד התרחש מחלוקת בחברה הישראלית. לא מחלוקת צבאית או ביטחונית, אך צה"ל הוא בעיקר צבא העם והמחלוקת החלה להצליח לשורות המילואים. צה"ל ניצב מול אתגר שאיים על לכידותו ועל אחדות שורותיו. אין לצה"ל סמכות למנוע מאזרחים להביע את דעתם – על-אף היותם אנשי מילואים, כשאינם בשירות, אך לא אפשרנו להם להיות מעורבים במסגרת מילוי תפקידם. ביקורת קיבלנו משני צידי המחלוקת, אך בחרנו לשמור את צה"ל אחד.
פעלנו ברוח המקורות במסכת סנהדרין: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". ביד החזקה קירבנו, לא ויתרנו בקלות על אף אחד מהמשרתים והיכן שנדרש, נקטנו פעולה ברורה והרחקנו. כך המחלוקת נותרה בשוליים. פעלנו, כמו תמיד, מתוך האחריות לביטחון המדינה. כולם הגיעו וקרבו. צה"ל אחד.
ב-7 באוקטובר, ב-06:29 – כשהמדינה שאתה כל-כך אוהב נתונה בסכנה, אין מקום שאתה רוצה להיות בו יותר מזה שהייתי בו. אני. להוביל ולהשפיע. הייתי מעדיף למנוע. הייתי מעדיף שדבר מזה לא היה קורה. זאת המשמרת שלי ומה שקרה הוא באחריותי ואני נושא ואשא בה לתמיד. המילים הגדולות, שרבות מדובר בהן – בעיני המתבונן. אך המשמעות בשם האחריות אני גם מסיים את תפקידי.
אני רואה באחריות עניין ערכי ולא משפטי. גבוהים הערכים מהחוקים. חשתי תמיד את אחריותי לאזרחים, למפקדים ולחיילים. זו האחריות שתלווה אותי עד עולם. פרט ביום שמחת תורה זה. לאנשים שפצועים, חיכו לצה"ל שלא הגיע, לחטופים כולם. כמפקד הצבא אני אחראי גם לכ-שאירעו לפני ה-7 באוקטובר וגם אחריו, מהלכים חשובים שעשינו בארבעה עשורים מהישגים.
מעולם האמנתי בגיבוי ותמיד בדקתי מי ממני לקח את האחריות. אני ופקודיי – לטעות ולקום ולהוביל קדימה, בלימוד ובחניכה לאנשיי. שר החינוך, זלמן ארן, נהג לומר שהוא הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מדי פעם פוקח עין כדי לוודא שבן-גוריון שומר בעצמו על עיניים פקוחות. מעולם לא הלכתי בעיניים עצומות אחרי איש, אבל סמכתי. וכך גם הבטתי אל הכישלון. מי שלא עושה זאת לא יידע לתקן.
ביום שני שעבר, ישבנו כ-600 קצינים בכירים בצה"ל להציג את התחקירים של אירועי ה-7 באוקטובר. תהליך עמוק, מקצועי ונוקב. לא חיפשנו הקלות. הצגנו לקציני צה"ל, הצגנו לקהילות בנגב המערבי והצגנו לישובים, הצגנו לראשי המועצות והיצגנו למשפחות השכולות. זו חובתנו המוסרית, זו חובתנו המקצועית. מעתה, חייב כל קצין ומפקד, לראות עצמו כאילו הוא עצמו נכח ב-7 באוקטובר. על-מנת כך לזכור, ללמוד את הלקחים ולפעול שלא יהיה עוד יום כזה בתולדות האומה.
במשך שנים רבות צה"ל עמד במשימותיו. ב-7 באוקטובר צה"ל כשל. כישלון עמוק היה כאן, אך אין זה נכון שכישלון בסדר גודל כזה יתוחקר רק בצה"ל ובשב"כ. צה"ל הוא חלק מסדר עדיפות לאומי, מקבל מדיניות ופועל על-פיה. הקמת ועדת חקירה ממלכתית נחוצה וחיונית – לא כדי להאשים, אלא בראש ובראשונה כדי להגיע לשורש הבעיות ולאפשר תיקון.
ב-7 באוקטובר ובחודשי המלחמה הרבים שאחריו, ראינו מעשי גבורה רבים. אזרחים שיצאו עם אקדח בודד מול מחבלים עם רובים, אזרחים שהגנו על משפחותיהם בחירוף נפש, גבורה עילאית. גבורת מפקדים ולוחמים מצה"ל, שבתנאים קשים לחמו ועשו הכול כדי לעצור את מעשי הטבח.
במלחמה הזו מפקדי צה"ל פיקדו מלפנים – מג"דים, מח"טים, מפקדי אוגדות ופיקודים, כולם היו בראש אנשיהם. זו דרכו של צה"ל. כך גם איבדנו מפקדים בכירים במלחמה, אך בשם המנהיגות, ובעיקר בשם הדוגמה האישית ובשם השפעתו הגדולה של המפקד הנמצא מלפנים – כך נכון, כך יהיה נכון תמיד.
"אני נשבע לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים… ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". זוהי שבועת החייל. הייתי נכון לכך כל-כך בהגנת המולדת ולחירות ישראל, מחויב עד אין קץ, גם היום, גם מחר. הייתי תמיד נאמן למדינה. לא הסתרתי דבר מהממונים עליי, פעלתי בשקיפות, כאשר טובת המדינה והכלל קודמות תמיד לטובתי שלי.
מעולם לא הייתי נאמן לאדם כאדם, למעט לאחת. כולנו בני-חלוף, אך המדינה חשובה מאיתנו, נאמנותנו לעולם נתונה לה, ולשרשרת הפיקוד, אני יודע, כשצה"ל כפוף לדרג שמעליו. ראש הממשלה, שככל שעולים בדרג, אישור הפעולות קשה יותר והאחריות כבדה יותר. אני מעריך את החופש שקיבלנו ליזום ולפעול. צה"ל ספג יחס לעיתים משתלח והוא לא סייע לנו להפוך טובים יותר. לפני המלחמה ובמהלכה. הכרסום בצה"ל לא יסייע למוטיבציה ולבחירה בשירות לאורך שנים. הוא עלול לפגוע באמון הפיקודים במפקדיהם, מערער הורים, שילדיהם מחרפים נפשם בשדה הקרב.
המטיפים על מחסור באומץ ונחישות מעולם לא הרגישו קר בלילה מול אויב, לא שמעו נשימות חבר פצוע על אלונקה הנישאת בשטח עוין. לא בוחרים להיות חלק ממהלך על-פי שיעור הצלחתו. מפקדי צה"ל אינם גיבורים שבדיעבד. אנו אחראים לטוב ולרע. ניצבנו ליד אנשינו בכל אירוע קשה, כאבנו ולמדנו איתם, הנחנו יד על הכתף והמשכנו ביחד קדימה. תמיד הקשבתי לביקורת עניינית בפרט, לאמירות מהן ניתן ללמוד ולהשתפר. פעלתי למען הכלל וכך גם אני יוצא מכאן היום.
אני מרכין ראש בצער כלפי בני עמי, זוקף קומה מול אויבינו ונושא עיניים בגאווה אל פקודיי – על יושרה מקצועית, אל אנשי המילואים הנפלאים, אל אזרחי ישראל ששלחו את בניהם ובנותיהם להיות חיילינו, שנעזרו בחזרה, גם אחרי שטעינו. אני רוצה לדבר על פקודיי הבכירים, האלופים, תתי-האלופים, שטחו על אלה שרצו להשפיע. שחתמו מקצועית על התוכניות המסובכות והמסוכנות ביותר.
פיקוד הוא יותר מניהול. הוא כולל בתוכו אחריות יומיומית לחיי אדם וסיכונים. זו אחריות טוטלית. כל אחד מהם מפקד על עשרות אלפי אנשים. כל אחד מפקד התפתח שנים כמפקד שדה. המפקדים הללו אחריות. לאורך המלחמה, במפגש התכוף עם דרג המפקדים בשטח, ידעתי עד כמה אני סומך על פקודיי וכמה חשוב עבורם שיחושו בכך. אני בוטח ביכולותיהם, בערכיהם ובאומץ ליבם, בשדה הקרב ומחוצה לו.
העמדתי את עצמי בכל מהלך במלחמה הזו במבחן: מעולם לא הסכמתי לשלוח מפקדים ולוחמים למקום שלא הייתי מוכן להתייצב בו בעצמי ולהוביל מלפנים. מעולם לא שלחתי למשימה שלא הייתי מוכן לבצע ראשון. היה לי הכבוד להיות מפקדם ואני גאה בהם יותר מאשר הייתי גאה, אי-פעם, בתפקידי.
אני מצדיע לאנשי המילואים, המפקדים והחיילים, זינקתם עוד בטרם קראנו לכם ויצאתם להילחם. הטסתם מטוסים רחוק מגבולות המדינה, נלחמתם בגבורה לאורך תקופה ארוכה והלכתם ברגל. בעזה, בלבנון וביהודה ושומרון, יודע שתהיו שם כל אימת שיידרש. הייתם אזרחים בעלי דעות שונות וחיילים עם משימה אחת. אני מצדיע לכם ולא פחות מכך למשפחותיכם.
אני רוצה לקוות שיש בגודל השעה כדי לסייע בלקיחת החלטות אמיצות, שיאפשרו גיוס של כל חלקי האוכלוסייה. צה"ל ערוך ומוכן לגייס את כולם ונדרש להם. כך, בין היתר, נפחית את העומס על אנשי המילואים.
המלחמה לא תמה. אך ניצחון הוא יעד הכרחי, במילים בלבד לא מנצחים. את הפעולות עשינו – הציר האיראני פגוע, מפולג וביטחונו נמוך משמעותית ביחס לזה שהיה. את כוחנו הוא ראה באופן משמעותי באיראן, יכולותינו ברורות להם ויש עוד; פגענו בחיזבאללה, חסרונו של נסראללה בולט לחיוב באזור; תקפנו וייצרנו מרחב אבטחה משמעותי בסוריה וגרענו מרבית מיכולותיה האסטרטגיות; ואנו ממגרים טרור באופן רחב ביהודה ושומרון. חמאס ארגון מוכה באופן קשה, אך אין לעצור. אסור שישלוט, אסור שיבנה כוח.
כל אלה יחד מאפשרים לעצב אחרת את האזור. אם לא נחבר את ההישגים הללו למציאות חדשה, יהיה כאן עתיד טוב, אני בטוח בכך. יש לעשות הכול כדי להשיב את החטופים, כולם, חיים וחללים – זהו חלק הכרחי לניצחון. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחת יהלומי, שבשעה זו מביאה את אוהד למנוחת עולמים בקיבוץ ניר עוז.
בין המשאות הכבדים ביותר לכל מפקד, אלה היו בשנה וחצי האחרונות, של נשות המאו"גים, מח"טים, מג"דים, ובכלל – נשות המפקדים בשטח. מעולם לא היה קל, אך במלחמה הכל חריף. מודע אני לדאגות, לבדידותכן. בשם צה"ל ובשמי אני מודה לכן על היוזמה, על הסיוע ועל התמיכה מבית. מעטים יודעים את עמל יומכן בתקופה זו.
בתוך נשות המפקדים, אני מודה לאחת שלי. מודה לאחת ולא לשלי. עמדת לצידי תמיד והיית מקור לכוח ולגאווה. בהומור שיש בו מן האמת, אמרת מפעם לפעם שרון, שההגנה על המדינה אצלי היא בעדיפות ראשונה. אני שמח שבחרת ללכת עימי. היטבת לי את הדרך והארת אותה. הסכמת לוותר על חלקים גדולים ממני למען הכלל. דרך משפחתית מאתגרת, כמה.
מהיום בו פרצה המלחמה הלכת ולא ויתרת לעצמך. הלכת לכאב – אני יודע שביקשת שלא אזכיר, אני מרשה לעצמי. הלכת לכל מקום שהיה בו כאב וצער. הלכת להקשיב, לחזק, גם אם שמעת ביקורת – לא הרפית. רצית לשמוע ולא על הבן או הבת. יום יום יצאת וביקרת בכל קצווי הארץ, מכל גווני החברה, וכתבת לי איזה הון אנושי טוב יש כאן ומה איבדנו. ובתוך הצער מצאת הרבה טוב.
צה"ל הוא צבא חזק ועוצמתי. צה"ל הוא גם צבא ממלכתי, זה כוחו – עמידתו האיתנה והבלתי תלויה. הוא אינו שייך לאיש, אלא לעם. רבים וטובים עברו בתפקיד המשמעותי הזה לפניי. הייתה לי הזכות ועתה היא שלך, אייל. אתגרים רבים לפניך ואני מאמין ויודע שתוכל להם. שים לנגד עיניך את ה-7 באוקטובר מדי יום, מדי שעה, בשוכבך ובקומך. מעריך אותך ומאחל לך דרך צלחה, רצופה בהישגים משמעותיים.
מעולם לא אהבתי אור זרקורים. תמיד העדפתי את עומק הלילה, ללכת בשקט, ללחוש למכשיר הקשר, לחשוב בחדות. אני מעביר כעת פיקוד. רב-אלוף הרצי הלוי, ראש המטה הכללי. אם תצטרכו חייל ללילה חשוך, אני שלכם תמיד.
