ועדי עובדים ומאבקים לזכויות עובדים נתפסו במשך שנים כזירה גברית. אך בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים נכנסות לתפקידי הנהגה בוועדי עובדים ובעולם העבודה המאורגנת ומשנות את כללי המשחק.
לרגל יום האישה, שוחחו עם 'דבר' שלוש ראשות ועדים מתחומים שונים במשק הישראלי. כל אחת מהן מביאה סיפור אישי, אתגרים יומיומיים ותובנות על המקום של נשים בהנהגת העבודה המאורגנת. הן מספרות על הדרך שהובילה אותן לתפקיד, על המשמעות של הובלת עובדים ועובדות, ועל השינויים שהן מקדמות. מהסיפורים שלהן עולה תמונה ברורה: נשים לא רק שייכות לשולחן קבלת ההחלטות – הן שם כדי להוביל.
משרד התקשורת מונה כ-160 עובדים ומחולק לשני ועדים, הירושלמי והתל אביבי. שטרוסברג אלקבץ היא יושבת ראש הוועד הירושלמי, המייצג כמאה עובדים. "המשרד שלנו הוא מקצועי מאוד ורוב העובדים בו אקדמאים: אגף הנדסה, אגף ספקטרום, לשכה משפטית, אגף כלכלה, מועצת הכבלים והלוויין ועוד. אנחנו עוסקים ברגולציה ובהסדרה של שוק התקשורת".
שטרוסברג אלקבץ, 57, היא אם לשלושה בנים, כולם לוחמים בצה"ל שלחמו במלחמה הנוכחית. במשרד היא עובדת כבר 30 שנים, בעלת תואר שני בתקשורת וכיום משמשת מנהלת תחום בכיר הגנת הצרכן במועצה לשידורי כבלים ולוויין. "אני בוועד כבר שלוש שנים, ושנתיים מתוכן כיו"ר", היא מספרת. "לא היה ברור לי מאליו שאני רוצה להתמודד לראשות הוועד, אבל כשהיו"ר הקודם עזב, עובדים פנו אליי וביקשו שאעשה זאת. זה הרגיש לי טבעי לעסוק בזכויות העובדים, היות ובעבודתי אני עוסקת בהגנה על הצרכנים, ובשני המקרים זה בא מתוך הרצון לפעול לטובת האחר ולדאוג לו".
בימים אלה, הוועד מתמודד עם אתגר משמעותי: החלטת הממשלה על איחוד המועצה לשידורי כבלים עם מועצת הרשות השנייה. הוועד פועל על מנת להבטיח שכלל עובדי המועצה המסורים והמוכשרים יקבלו הסכם טוב ומכבד. "ראש הוועד בתל אביב היא טל אייזנפלד סביר, שגם היא פועלת רבות למען העובדים, כך ששתינו נשים שמייצגות יחד את עובדי המשרד. יחד עם עוד חברות ועד, ג׳ולי, טלי וניקול, וחבר הוועד רונן. עם זאת, על פי רוב כשיושבים סביב שולחן המשא ומתן, רוב המשתתפים הם גברים: נציגי האוצר, הממונה על השכר, נציבות שירות המדינה וההסתדרות. בשנים האחרונות עברו אצלנו במשרד מספר מנהלות בכירות, מנכ"ליות וסמנכ"ליות משאבי אנוש, אבל לרוב אנחנו מוקפות בגברים. זה לא מרתיע אותי".
יושבי הראש הקודמים של הוועד במשרד היו גברים. "אני חושבת שיש בהחלט הבדל. אני מאמינה שנשים רגישות יותר מטבען, ושנשים בתפקידי מפתח יודעות לקדם פתרונות משמעותיים. נשים נושאות איתן אימהות, רחמנות ורגישות, וגם כיו"ר ועד אני חושבת שהעבודה כרוכה בהרבה אינטואיציה ולא רק בהיגיון".
בפורום הוועדים של הסתדרות עובדי המדינה ניתן לראות, לדבריה, רשימה מכובדת של ראשות וועדים והנהגה נשית. "ככל שהשנים עוברות רואים יותר ויותר נשים בתפקידי הובלה גם בעבודה המאורגנת, וזה חשוב משום שנשים מביאות איתן לתפקיד את נקודת המבט הייחודית שלהן. למשל היום, בהודעות שאנחנו מוציאים אנחנו כותבים 'עובדים ועובדות יקרים', וזה משמעותי כי אני מאמינה ששפה יוצרת גם מציאות ויש לנו כוח והשפעה. נשים לומדות בשנים האחרונות לייצר רשת חברתית ולדאוג זו לזו".
"אני מסתובבת בהסתדרות ורואה כל כך הרבה נשים חזקות ועצמאיות"
חגית דהן היא יושבת ראש ועד עובדי המינהל בחברת מטרופולין, המייצג כ-200 עובדים, בהם מפקחים, רכזי רב-קו, מנהלי מחלקות אבדות ומודיעין, עובדי שירות לקוחות ומוקדני פניות הציבור.
דהן, 54, היא אם לבן 31 ומתגוררת בתל אביב. היא עובדת זה שש שנים בחברה כמפקחת תחבורה ציבורית. "לא חשבתי שאהיה ראשת ועד עובדים. הייתי פעילה בוועד העובדים, אבל לא הייתי אפילו חברה בו. אנשים פנו אליי וביקשו ממני להתמודד – אני לא יודעת למה, אבל תמיד האמנתי בהתארגנות ובעבודה משותפת, ותמיד ראיתי את עצמי 'חלק מכולם'. אם אני נאבקת – אני נאבקת למען כולם בשביל הבית שלנו, ובידיעה שאנחנו מנסים לעשות כאן משהו טוב יותר".
במשך שלושה חודשים התלבטה, לפני שהגישה מועמדות. "להיות מנהיגה זה בסדר. אפשר לקרוא לזה העצמה. אבל להיות נציגת עובדים זו כבר אחריות עצומה. זה לעמוד כל יום בקו האש כשאין לאן לברוח. לפעמים זה אומר גם לעמוד לבד". עם זאת, לדבריה, מחזקת אותה התמיכה הרחבה שקיבלה מהעובדים, כמו גם הגיבוי המשמעותי שהיא זוכה לו מאיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות הכללית ומשותפיה לוועד רינת ועוזיאל. "הבנתי שאם האנשים מאחוריי, אני הולכת על זה, כי יו"ר ועד זה לא האדם עצמו – זה העובדים שעומדים מאחוריו."
במהלך השנתיים האחרונות עבר הוועד דרך לא פשוטה, ולפני שבועיים חתם על הסכם משמעותי עבור עובדי המנהל. "לפני כן היה הסכם, אבל הייתה גם תחושה שעובדי המנהל שקופים. היה חשוב לנו שיראו אותנו כשווים בין שווים. היום, בעקבות ההסכם, עובדי המנהל במטרופולין הם בעלי השכר הגבוה בענף, כולל שיפור בתנאים שלהם. וזה לא רק השכר, אלא בעיקר ההכרה בעבודה הקשה ובשירות שאנו נותנים. אני מאוד גאה להיות יו"ר של האנשים האלה".
לדבריה, חלוקת המגדרים בסקטור המנהל היא בערך שווה, אך בקרב הנהגים יש יותר גברים מנשים. אישה בראשות ועד בסקטור התחבורה היא מיעוט, והיא נדרשת להוכיח את עצמה כל הזמן, אבל היא לא ראה בכך חיסרון. "אני אדם שאוהב אתגרים וגם עומד בהם."
ובכל זאת, היא מדגישה שמעולם לא חוותה אפליה. "להפך, אני זוכה להמון פרגון, מצד העובדים, הועד, וגם מהקולגה שלי, יו"ר ועד הנהגים, אסדי וויסאם שיש בינינו שיתוף פעולה, פרגון וחברות". היא אינה חושבת שיש הבדל בין אישה לגבר במשא ומתן או בליווי עובדים בשימועים, אך כן מצביעה על יתרונות מסוימים שיש לנשים בתפקידים כאלה. "נשים מביאות איתן רגישות ואינטואיציה שמוכיחות את עצמן בשטח. זה אומר יותר הקשבה וסבלנות, וזה חשוב גם בחדרי משא ומתן וגם בעבודה מול העובדים".
לדבריה, המדינה עדיין לא הפנימה שנשים יכולות לנהל גם קריירה וגם בית. היא קוראת לנשים לצאת מאזור הנוחות שלהן ולהעז להתמודד על תפקידי הנהגה. "צריך לדחוף נשים למקומות הללו באמצעות תוכניות העשרה ומנהיגות, ולצד זאת חשוב גם לאפשר יותר גמישות במקומות העבודה ואיזון, שיאפשרו לנשים להתקדם".
דהן מדגישה כי העבודה המאורגנת היא במה משמעותית למנהיגות ולשינוי חברתי. "אני אומרת לנשים, לכו על זה בכל הכוח. תגשימו את עצמכן. אני מסתובבת בהסתדרות הכללית ורואה כל כך הרבה נשים חזקות ועצמאיות".
"יש אתגר לאזן בין העבודה, הוועד והמשפחה, אבל זה חלק מהשליחות"
"ויצ"ו זה ארגון ענק. הוא הוקם ב-1920 באנגליה על ידי נשים פורצות דרך, ורה וייצמן ורבקה זיו, יחד עם הנרייטה סאלד ונשים נוספות חזקות ועצמאיות שרצו להגביר את ייצוג הנשים במוסדות הציוניים ולחזק את נשות היישוב בארץ", מספרת רחל מירון (58), העומדת בראש ועד עובדות ועובדי ויצ"ו מזה כ-25 שנים. "מאז ועד היום החזון של ויצ"ו הוא קידום מעמד האישה בישראל, קידום אוכלוסיות מוחלשות וצמצום פערים".
בארגון מועסקים כ-6000 עובדות ועובדים והוא כולל גם רשת מתנדבות המקיפה למעלה מ-2,300 נשים. "88% מהעובדים בארגון שלנו הן נשים. אנחנו ארגון נשי בכל הדרגים והתפקידים", אומרת מירון. הארגון נותן שירות לכ-70 אלף אישה ואיש מדי יום, עם מעונות יום לפעוטות בגילאי לידה עד 3, כפרי נוער, בתי ספר, פנימיות רווחה, מקלטים וקהילות מקומיות עבור נשים נפגעות אלימות וילדיהן, קווי סיוע לנשים ולגברים במעגל האלימות, 45 חנויות 'ביגודית' לבגדי יד שניה, בית אבות בתל אביב ופעילות ענפה בתחום קידום החקיקה למען נשים בדגש על סוגיות הנוגעות לאימהות ומשפחה ולמניעת אלימות מינית ואלימות במשפחה.
"בגיל צעיר מאוד התחלתי לעבוד בויצ"ו כמזכירה במחלקת החינוך, ובעידוד הארגון למדתי במקביל גם תואר בפסיכולוגיה. לימים הבנתי כמה חשוב לי להשפיע, להנהיג ולחולל שינוי בדגש על שמירה על זכויות העובדים. ראיתי את שכר המטפלות שהיה נמוך מאוד וזה כאב לי. החלטתי להתמודד לוועד העובדים. לאורך השנים הבאנו המון הישגים, חתמנו על הסכמים ועשינו שינויים משמעותיים. היו גם מאבקים. בארבעת השנים האחרונות, למרות הקורונה והמלחמה, הצלחנו לחתום על שני הסכמים פורצי דרך רפורמה בשכר מנהלות מעונות היום ושכר למדריכים באחוזת הילדים. בימים אלה אנחנו מנהלים משא ומתן עבור המטפלות במעונות היום, שהוא הסקטור הגדול ביותר בארגון – כ-2,300 עובדות".
להיות אישה בראשות ועד עובדים, המייצג ציבור רחב של עובדות העוסקות יום יום בקידום מעמד האישה, תעסוקת נשים ושוויון מגדרי – זה כבוד גדול עבורה. "נשים מביאות נקודת מבט שונה מגברים. הן בדרך כלל פתוחות יותר לשיח, להקשבה, לשיתוף פעולה, ובמיוחד בארגון נשים שגם בצד ההנהלה שלו עומדות נשים שמכירות את האתגרים של שילוב עבודה ומשפחה ויכולות לפעול לשיפור התנאים בהיבטים הללו".
לעיתים, היא אומרת, התפיסה של הציבור היא שנשים הן פחות אסרטיביות במשא ומתן, או שהן רכות מדי לתפקיד. "המציאות מוכיחה אחרת. נשים מנהיגות בצורה חכמה. הן יודעות לבנות קואליציות שמובילות שינוי משמעותי. יש כמובן אתגר לאזן בין העבודה, פעילות הוועד וחיי המשפחה, אבל זה חלק מהשליחות". לדבריה, ועד העובדים זוכה לתמיכה משמעותית מצד הסתדרות המעו"ף המייצגת אותו, בראשות עו"ד גיל בר-טל, ועוז גולדנברג מחזיק התיק. היא מציינת כי גם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, עוקב ומכיר מקרוב את הנעשה בארגון.
היא רואה חשיבות גדולה בהגדלת שיעור הנשים בקרב הנהגת העבודה המאורגנת, כחלק מהתפיסה שנשים צריכות להיות בעמדות הנהגה והשפעה. "לפעמים, רק הצעה אישית להתמודד ולהיכנס לפעילות בוועד, יכולה לגרום למישהי לחשוב על האפשרות הזו, ואני עושה את זה המון כי אני רוצה לראות כמה שיותר נשים בוועד". מועצת העובדים בויצ"ו כוללת כ-180 חברי וועדים מכל יחידות העבודה, הבוחרים את 23 חברי הוועד הארצי – שכיום 21 מהם הן נשים ושניים גברים. "להיות חבר ועד זה תפקיד שיכול להשפיע על חייהם של המון אנשים. העצה שלי, על בסיס הניסיון שלי לאורך השנים, היא לא לפחד לקחת מקום ולהשמיע את הקול שלך. להאמין בעצמך. ללמוד את הזכויות שמגיעות לך, ומתוך כך לדאוג גם לאחרים – ותמיד לפעול מתוך שליחות ואכפתיות".
