כחודש לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הציג את תוכניתו להגירה מרצון של תושבי עזה, נראה כי סוגיית "היום שאחרי" ממשיכה להכות גלים בקרב פלסטינים ברצועה ומחוצה לה. אמש (שני) פרסמנו ב"מהדורה המרכזית" את החלק השני בפרויקט המיוחד: "העזתים שברחו מהרצועה מדברים", שעסק בדעתם של אלה שהיגרו – על חזונו של הנשיא האמריקני לרצועת עזה.
בעוד שבקרב רוב הישראלים תוכנית ההגליה שהציג טראמפ זכתה לתמיכה רחבה, ועל אף שאצל חלק מתושבי עזה קיימת נכונות להגר, התנגדותן של המדינות הערביות והקולות העולים מהציבוריות הפלסטינית מצביעים על מצוקה וחרדה מהחזון האמריקני לעזה.
חמזה, צעיר עזתי בן 26 משכונת רימאל במקור, שהיגר לברלין, הסביר את ההקשר הרגשי של סוגיית ההגירה: "70% מהעזתים ברצועה נחשבים כפליטים. כלומר, הסבים שלהם ברחו וכאשר הם שומעים שישראל אומרת 'אני רוצה לקחת אתכם למצרים או לירדן', הם אומרים לעצמם שלא יחזירו אותם לעולם. לכן הם לא יסכימו לצאת". חמזה הוסיף כי לדעתו מרבית העזתים היום מתנגדים לחמאס – "כמובן שזה לא אומר שהם אוהבים את ישראל, אבל זה בסיס שאפשר לצמוח ממנו".
חמזה, תושב עזה לשעבר
ד"ר מיכאל מילשטיין, לשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן, הציג תמונה שונה: "כשאתה תלך לפלסטיני בלי מיקרופון ובלי ריאיון, ותשאל אותו – 'תגיד, אתה רוצה לעוף מעזה?', הוא יגיד לך 'ברור, לעוף ולא לחזור'. אבל ברגע שהסוגיה הזאת הופכת להיות חלק מנרטיב של מאבק בין שני לאומים – הסיפור משתנה".
ראמי, תושב הרצועה לשעבר, שיצא ונכנס מבתי הסוהר של חמאס והיגר לברלין לפני זמן רב, טען שהמספרים גבוהים משנדמה: "אולי שלושת רבעי תושבי עזה רוצים לעזוב. הרבע שנותר יחפש דרכים אחרות לצאת. אנשים חשבו כך גם לפני 7 באוקטובר".
ראמי, עזתי לשעבר, פעיל מתנגד חמאס: "אולי שלושת רבעי תושבי עזה רוצים לעזוב"
ההתנגדות בעולם הערבי: "זה עוול שלא נהיה שותפים לו"
בעוד שבקרב חלק מהעזתים קיימת נכונות לעזוב, מדינות ערב דוחות על הסף כל הצעה להעברת האוכלוסייה העזתית לשטחן. נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי הכריז נחרצות: "הגליית ועקירת העם הפלסטיני מארצו, זה עוול שלא נהיה שותפים לו". גם מלך ירדן עבדאללה ביטא עמדה דומה, כשהבהיר שהגירה המונית מעזה עלולה לערער את יציבות הממלכה ההאשמית.
לפי ההערכות, בגרמניה מתגוררים כ-40 אלף פלסטינים, מרביתם תושבי רצועת עזה לשעבר. הקולות הקיצוניים ביותר נגד ישראל ותוכניתו של טראמפ ליום שאחרי – נשמעים דווקא מהפלסטינים שהיגרו לאדמת אירופה. בעוד אחת מהפגנות התמיכה בעזה שנערכות בברלין, כמעט על בסיס יומי, אמר אחד המפגינים הפלסטינים: "אחזור לעזה גם אם אצטרך לאכול שם אבנים. נחזור לחיפה, ליפו ולגליל – נחזור לכל מקום".
הקולות הקיצוניים ביותר נגד ישראל ותוכניתו של טראמפ נשמעים דווקא מאדמת אירופה
חמאס במודל חיזבאללה
גם בתוך הזירה הפלסטינית יש קולות שמתנגדים באופן חד משמעי להישארות חמאס כגורם שלטוני. סאמר סינג'ילאווי, פעיל פתח, טוען כי אין סיכוי לשיקום אמיתי של עזה כל עוד חמאס מחזיק בנשק: "העולם שישקיע מיליארדים שם, רוצה לדעת שזו הפעם האחרונה שהוא זורק כל כך הרבה כסף במקום שכל 5 שנים מזמין אותו לשיקום מחדש. זה אומר שני דברים: שצה"ל צריך לצאת מהרצועה ולא לחזור, וחמאס צריך למסור את הנשק שלו. אם אחד מהתנאים האלה לא יתקיים – אף אחד לא ישים דולר אחד בעזה".
ד"ר מיכאל מילשטיין: "ברגע שהסוגיה הופכת להיות חלק מנרטיב של מאבק לאומי – הסיפור משתנה"
למרות זאת, ד"ר מילשטיין מזהיר כי חמאס עשוי לנסות לאמץ את "מודל חיזבאללה" ולפעול מאחורי הקלעים תוך שמירה על כוח צבאי משמעותי. "אנחנו מדברים על דגם חיזבאללה פלוס פלוס – גם נשק, גם שליטה פוליטית. זה מסוג הדברים שיכולים לצבור אהדה בעולם הערבי ואולי אפילו במערב".
אפשר בכלל לדבר במונחים של שלום?
ראאפת, אסיר פלסטיני לשעבר וראש עיריית דוחא (בית לחם), הדגיש כי על אף איבוד האמון מצד הישראלים לאחר 7 באוקטובר, אין פתרון אחר מלבד משא ומתן: "תיעלם עזה? ייעלמו העזתים? ככה אנחנו מחפשים פתרון, שהצד השני ייכחד? העזתים יישארו, היהודים יישארו, ואנחנו חייבים למצוא את הדרך שלנו. השלום נעשה בין אויבים".
ראפת ג'וואברה, לשעבר ראש עיריית דוחא, בית לחם
סאמר סינג'ילאווי, ניסה לגשר בין הנרטיבים: "אנחנו חייבים לראות את הסכסוך בעיניים שלכם – שזה ביטחון. ואתם חייבים להסתכל עליו בעיניים שלנו – שזה כבוד וחופש. אם לא נבין אחד את השני, לא יהיה פתרון".
חמזה, שמתקשה להתרגל לחיים החדשים בברלין שיתף: "אם אני אראה את עזה נבנית מחדש עם שלטון אחר שהוא לא חמאס, למה שלא אחזור? לא יצאתי כי אני שונא את עזה, יצאתי כי אני שונא את השלטון שם. 7 מיליון פלסטינים לא ייעלמו, וגם 7 מיליון יהודים לא ייעלמו. חייבים למצוא פתרון".
