האיש שחקר טרוריסטים מסביר מה אנחנו לא מבינים לגבי המזרח התיכון

"באחת החקירות הגיע ילד. הוא היה בן 12 בלבד. הם שלחו אותו להתאבד ולמרבה המזל הפצצה שלו לא עבדה. שאלתי את אנשי השירות החשאי המקומי שעבדתי איתם: 'איך זה יכול להיות? איך אפשר לשלוח ילד להתאבד?'. הם השיבו: 'היו ילדים יותר צעירים ממנו, אפילו בני 6… הקטע המדהים שמדובר באנשים מנומסים ואפילו נחמדים באופן אישי. כמעט אפשר לשכוח שהם רוצחי המונים. הם מחייכים ומסבירי פנים. זה פשוט כל כך מוזר".

● שאלות ותשובות | המומחה שמסביר: כך חמאס מצליח לשגר טילים לעבר ישראל
● המומחה שטוען: זו התוכנית של טראמפ מאחורי התקיפות הישראליות

את סיפור הזוועה הזה, אחד מיני רבים, מספר ג'סי פטרילה בראיון לגלובס. פטרילה, קצין לשעבר בצבא ארה"ב, חוקר במשך עשור מה עומד מאחורי הרוח הג'יהאדיסטית שמאפיינת חלקים רבים במזרח התיכון. במסגרת מסעותיו, הוא ביקר באפגניסטן, ירדן, קוסובו, מצרים וביהודה ושומרון. הוא נפגש עם חברי פרלמנט, ראשי ערים ואזרחים מן השורה – וכמובן עם מחבלים, בהם רוצחים עם דם על הידיים.

על כך הוא כתב בספרו "אם יידרש אלף שנים". שם הספר שאול משיחה שקיים בעבר פטרילה עם אחד ממחבלי טאליבן ונחקק בזיכרונו: "המלחמה שלי הסתיימה לעת עתה, אבל הילדים שלי יילחמו בך, ואם הם לא ינצחו – הילדים שלהם יילחמו בך. גם אם זה ייקח אלף שנים – לבסוף ננצח". המסר הזה, לצד שיחות נוספות עם אסלאמיסטים קיצונים, עזר לפטרילה להבין את הלך הרוח הג'יהאדיסטי. מסקנתו היא שהמערב, בין אם הוא מבין זאת ובין אם לא – ולדעת פטרילה, לרוב הוא אינו מבין – נמצא במלחמה מול האסלאם הקיצוני על עצם קיומו.

"הג'יהאדיסטים לא מסתכלים על הדברים כמו במערב. הרעיון של בניין אומה דמוקרטית במזרח התיכון הוא מגוחך לחלוטין בעיני. בין השאר, בגללו היינו באפגניסטן ובעיראק במשך כשני עשורים. בזבזנו מיליארדי דולרים על מראות מזויפים".

 בשיחה עם חיילי צה"ל, בביקורו בישראל / צילום: תמונה פרטית

"יש להם חשיבה שחסרה במערב"

בין תפקידיו, פטרילה (41) שימש כיועץ אזרחי למחלקת המדינה של ארה"ב וכן כקצין קישור בצבא האמריקאי למשטרה החשאית של אפגניסטן. הוא השתתף בחקירות של יותר מ־400 מחבלי טאליבן ואל־קאעידה שנשבו.

"חשוב לי לומר שזה לא כמו בסרטים. אתה לא שופך להם מים על הראש ואומר לשבוי: 'תגלה לי הכול'. לא. אתה שותה איתם תה ומתחבר אליהם בהדרגה. כך אגב נחשפתי לאמירה על שמה נקרא הספר שלי. בשיחות שקיימתי עם אנשי המוג'אהדין, שמעתי מספר פעמים אמירות כאלו ואחרות, כמו: 'לך יש את השעון, אבל לנו יש את הזמן'. אני זוכר שישבתי שם וקצת פחדתי. ראיתי את האויב שלי יושב כלוא בתא אך משוכנע שידו על העליונה. כך, לאורך כל החקירות שביצעתי – ולא רק באפגניסטן – נחשפתי לחשיבה אסטרטגית שחסרה במערב, במיוחד בארה"ב. אנחנו חושבים שנתיים, אולי ארבע שנים, קדימה, והם לעומת זאת תמיד מסתכלים על אינדוקטרינציה של הדור הבא וחושבים לטווח ארוך מאוד".

נקודה נוספת שחולקים אסלאמיסטים קיצונים, אומר פטרילה, היא המטרה – הקמת חליפות אסלאמית בצורה כזו או אחרת. "מבחינתם, לבסוף כולם יחיו תחת חוקי השריעה. זה לא משנה אם מדובר בטאליבן, אל־קאעידה או חמאס – לכולם יש את אותה מטרה".

 בעת ביקורו בירדן / צילום: תמונה פרטית

כשחקרת את אנשי טאליבן ואל־קאעידה, עד כמה חשת שהם דיברו אמת?
"תלוי במקרה. בחינה דתית, מותר להם לשקר למען הג'יהאד. זה משהו שנקרא 'תקיה' (تقیة), שמשמעותו זהירות והסתתרות. אז הם היו משקרים לגבי הדברים הכי מגוחכים שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה, במספר מקרים נחקרים שתו כוס מים וכששאלתי אותם אם הם נהנו ממנה, התשובה הייתה: 'לא שתיתי'".

"ואז הוא אמר לי: 'רצחתי את הבת שלי'"

אחרי 7 באוקטובר, במערב התרבו ההתבטאויות שניסו להסביר את מעשי הזוועה של חמאס. בין השאר, נטען על ידי חוגים מסוימים כי אין תרבויות שמוסריות יותר וכאלו שפחות. "זו גישה שקיימת, אבל בעיני היא לא נכונה. ודאי שיש הבדלים תרבותיים. כך למשל, כאשר התמודדתי למועצת עיר בדרום קליפורניה ביקשתי את אמון הציבור. לעומת זאת, בתפקיד המקביל במיעוט הנוריסטני שבאפגניסטן, נדרשים שלושה תנאים כדי להיבחר: לדעת לנאום, לבדר את הכפר שלוש פעמים במשתה – ולרצוח חמישה חברי שבט מתחרים. זו לא תרבות שוות ערך למה שקיים במערב ומי שטוען כך, פשוט טועה לדעתי.

"לדוגמה טובה לכך נחשפתי בחקירותיי באפגניסטן. אחד מאנשי הטאליבן אמר לי: 'יש לי תשעה ילדים. בעבר היו לי עשרה, אבל הבת שלי ביזה את המשפחה ורצחתי אותה'. הוא אמר את זה בצורה כל כך קרה ופשוטה, כאילו שאלתי אותו לשלומו. זה לא משהו שמקובל במערב".

"לא אכפת להם שהאנשים שלהם ימותו"

נחזור רגע ל־7 באוקטובר. איך לדעתך אנשי חמאס מפרשים את הטבח בראייה לאחור כשהם רואים את ההרס בעזה. זה גורם להם להתחרט?

"לא. לא אכפת להם אם האנשים שלהם ימותו או לא. מבחינתם, שכולם ימותו. הם חושבים שהם הולכים לקבל תגמולים בגן עדן כקדושים. זו אותה אידיאולוגיה שנתקלתי בה באפגניסטן. פשוט לא אכפת להם והם ימשיכו לעשות את זה. הם ימשיכו להשתמש באנשים שלהם כדי לקדם את 'מלחמת הקודש'. מבחינתם, אם הילד שלהם הולך לבצע פיגוע – זה נהדר. הוא קידם את היעד להקמת ח'ליפות אסלאמית.

"הג'יהאדיסטים מחלקים את העולם לשני חלקים: יש להם את דאר אל־חרב, שהיא ארץ המלחמה ודאר אל־אסלאם, שהיא ארץ שפועלת לפי החוק האסלאמי. זו גם הסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה מלחמות במקומות כמו תימן וסוריה. למרבה הצער, כשאנחנו נותנים לאנשים האלה זכות הצבעה או כשאנחנו דוחפים לרפורמות דמוקרטיות, הם בסוף מנצלים את זה כדי לקדם את היעד להקמת ח'ליפות אסלאמית. כך קרה בעזה ב־2007 או במצרים לפני כעשור וחצי".