גדי מוזס זקן השבט, בן ה-81 שנחטף מניר עוז, ושוחרר משבי חמאס אחרי 482 יום, צעד בראש מורם בתוך המון עזתי מתפרע, בדרך אל החופש, עם חיוך קטנטן בקצה פיו, כעת הוא מתיישב לראיון אצל אילנה דיין ב"עובדה" ומזכיר לנו מהי ישראל היפה, בזכות איזה אנשים הפכנו להיות מדינה משגשגת, קרן אור בתוך כל החושך שסובב את גבולותינו.
גדי מוזס וכל החטופים האחרים ומשפחותיהם, הם דוגמא ומופת למלח הארץ, אנשים ערכיים, טובים, אמיצים ואיכותיים, דור נדיר שהולך ונעלם, כשבניגוד מוחלט אליהם יושבים בראש ההנהגה, ממשלה רעה וברברית, של אנשים שפלים מושחתים, וחסרי לב שחושבים רק על האינטרסים האישיים שלהם. והקונטרסט המוחלט בין הטובים שיושבים למטה, לרעים שיושבים למעלה, הוא כ"כ זועק לשמיים.
על כך אמר מוזס במשפט מטלטל אחד "אני חושב שראש הממשלה הזה סימן אותנו כאנשים שהוא לא רואה", "הרגשה של נטישה, אף נציג רשמי של כל הרשעים האלה, לא אמר ברוך בואך" לא צריך להיות פרשן כדי להבין מי הם הרשעים אליו מכוון מוזס, ותתפלאו הפעם הוא לא מכוון לבני העוולות מחבלי חמאס, אלא לממשלה ולעומד בראשה "ראש הממשלה רוצה לשמוע אותנו? הוא רוצה להבין מה אנחנו מרגישים? הוא רוצה להבין איזה תחושות יש לנו שהמדינה הפקירה אותנו והשאירה אותנו מאחור?"
כל אלה, שאלות רטוריות כמובן. והוא ממשיך ותוהה למה ראש הממשלה מחכה שיזמינו אותו? למה ירדן ביבס צריך להזמין את ראש הממשלה לניר עוז "אף אחד לא צריך להזמין אותך, אתה צריך להיות הראשון פה. והוסיף כי מכל העולם התקשרו להתעניין בשלומו ובירכו אותו על חזרתו. והוא שואל בציניות "אולי גם הממשלה שלנו רוצה לעזור לנו?"
באומץ רב, גדי מוזס הישיר מבט בלבן בעיניים של מחבלי חמאס שהעזו להכות בו בשבי, כמו גם ברגעי האימה בשחרור הדרמטי שלו בהמון הסוער כשצעד בראש מורם, בעוד ראש הממשלה וההנהגה מסרבת להישיר מבט לחטופים ולמשפחותיהם ולהתמודד עם האשמות הקשות שבצדק יוטחו בפניהם.
אולי כדאי שנשלים לגדי מוזס את כל הפאזל של השנה ושלושה חודשים בהם נחטף, כשלא ידע על הכאוס והמחדלים הבלתי נגמרים שהתרחשו בחסות הממשלה, שבמקום כסף לנפגעי המחדל, ושיקום הדרום והצפון, מעניקים תקציבי ענק לקואליציה, שבמקום לגייס את כולם למאמץ המלחמתי מעניקים פטור מלא לאוכלוסייה שלמה, שחטופים רבים היו יכולים להיות בין החיים ובבית עם משפחותיהם כבר בעסקה האחרונה במאי, אלמלא נתניהו שדאג לטרפד את העסקה לטובת הכיסא של עצמו.
הממשלה לא רק שלא רואה אותך אלא גם סימנה את כל משפחות החטופים כאויבים, ואף הרימה קמפיין נגדם, ולראייה הם גם לא פוצים פה או מגנים כאשר משמר הכנסת מכה משפחות שכולות ומשפחות חטופים שמבקשות להשתתף כאורחים ביציע בכנסת בדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון השביעי. ליטרלי, ובאופן הכי מחריד שלא הייתי מעלה על דעתי שיכולה להתרחש סיטואציה כזאת, אנשי משמר הכנסת מכים אותם.
ואני תוהה, לאילו עוד תחתיות יכולה הממשלה הזאת לרדת? ואז מתגלה תחתית אחרת בסיטואציה אחרת, שר בממשלת ישראל, מר סמוטריץ', קורא לעבר משפחות החטופים "שמענו אתכם מספיק, שומעים אתכם בכל מקום, עכשיו לצאת מכאן, שלום ולא להתראות". האיש הזה, שלא ראוי להיקרא איש, אלא יצור שהולך על שניים, זה שהזיל דמעות תנין כאשר עשה טובה לאנושות וביקר בניר עוז, מעז כך לדבר אל משפחות חטופים. היצור הזה שבמשמרת שלו, קרה האסון ושדם הנרצחים נשפך בגלל המחדל שהוא וחבריו לקואליציה אחראים לו. איך הוא לא מתבייש?
גדי מוזס גם שיתף את אילנה דיין, כי אחד המחבלים ששמרו עליו בשבי חמאס, אמר לו כי ישראל לא תתקיים בשנת 2027, מה שמחזק יותר ויותר את הצורך לתת גיבוי לממשלה, על ההחלטה לחדש את הלחימה בעזה עד הניצחון המוחלט לחיסול חמאס, אבל, ופה יש דגש על אבל גדול, חידוש הלחימה רק אחרי שנשחרר את כל 59 החטופים שנותרו בשבי חמאס.
דאג מוזס גם לעקוץ גם את סטרוק, כשהוא אפילו לא כינה את שמה הפרטי, וכולנו מבינים את הסיבות לכך, לאחר שאמרה כי הניצחון במלחמה חשוב מהשבת החטופים, "היא אפילו לא מבינה מה עובר על החטופים, היא לא מבינה שבני אנוש יהודים ישראליים, אזרחים שמחר מסוגלים לנפוח את נשמתם בשבי כי אין להם תרופות כי הם פצועים" אמר מוזס ואני אמשיך את דבריו, החטופים שהופקרו פעמיים, ההפקרה של השבעה באוקטובר שנחטפו מבתיהם, וההפקרה הכואבת יותר מיום החטיפה עצמו, כשהופקרו בשבי חמאס על ידי ממשלה רעה.
