האין זו הפנטזיה החולפת במוחו של כל עיתונאי? אתה צועד עם הכלבה ברחוב בוושינגטון, או בכל עיר בירה אחרת, ביום שבת לפני הצהריים; הכלבה עוצרת כדי לרחרח, אתה משפיל את מבטך ונתקל בדף נייר מגולגל סמוך לעץ הקרוב. אתה מרים אותו מתוך שעמום, פותח, ומתחיל לקרוא. "המלחמה תתחיל ב־04:37 לפנות בוקר", אומר המסמך, החתום בידי שר ההגנה והיועץ לביטחון לאומי.
● ההדלפות בממשל טראמפ: פיטורי מייק וולץ ירדו מהפרק?
● 40 הנגמ"שים שמלמדים: כל האיומים על שלטונו של ארדואן
הסקופ של חייך עתה זה הוגש לך על מגש של כסף. והסבירות? "קרובה לאפס" אינו אפיון חד משמעי מספיק. זה לא יקרה, פשוט לא יקרה. אלא אם כן שמך ג'פרי גולדברג ואתה העורך הראשי של כתב עת הנקרא אטלנטיק מאנת'לי. בשבוע שעבר, מלאכי העיתונות פרטו לכבודו על נבל.
גולדברג צורף בטעות אל קבוצה פרטית של 18 בכירי ממשל על היישומון סיגנל. "בכירים", אמרנו? לא, לא בכירים, אלא בכירי הבכירים, הבכירים שבבכירי הבכירים: סגן הנשיא, שר ההגנה, היועץ לביטחון לאומי, הממונה על קהילת המודיעין, ראש הסי.איי.אי, שר האוצר (מדוע בעצם שר האוצר?) וכו'.
את הקבוצה פתח היועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ, זה האיש הראשון בכל בוקר העוזר לנשיא למחות את קורי השינה מעיניו. וולץ כינס את בכירי הבכירים כדי לדון איתם, או לפחות בנוכחותם, בפרטי ההתקפה הממשמשת ובאה על החות'ים של תימן. משום מה הוא צירף את גולדברג אל הקבוצה.
השיחה בסינגל שנחשפה באטלנטיק / צילום: מתוך יוטיוב
מה עושה עיתונאי בארץ חופשית אם סודות מדינה כמוסים מתגלגלים לידיו? הוא לא גנב, הוא לא שיחד, הוא לא פרץ אל מערכות, הוא לא צותת שלא כחוק. הם נמסרו לו מן הסמכויות הבכירות ביותר מבלי שביקש. גולדברג, שאגב הביע בשעתו דעות לא מחמיאות על העיתונות הישראלית (הוא קורא עברית כלשהי), נהג באחריות ובפטריוטיות. אף כי הטקסט שהונח לפניו כלל סודות צבאיים ומודיעיניים ונקב בשמותיהם החסויים של סוכנים, גולדברג נזהר. הוא אמנם פרסם קטעים מן הטקסט, אבל לא כלל בהם את הפרטים החסויים.
"כזבן", "מפיץ בדיות"
כמעט מיותר לומר שהר געש התפרץ בוושינגטון למקרא גילוייו. רפובליקאים, בבית הלבן ובקונגרס תלשו את שערם, בדרך כלל באופן דיסקרטי מאוד, כדי שלא להכעיס את הנשיא; דמוקרטים בקונגרס, שעדיין מתקשים להגדיר את תפקידם באופוזיציה, הסתערו על השערורייה כמוצאי שלל רב. הם דרשו את פיטורי כל האחראים, או לפחות חלקם.
הנשיא טראמפ ניסה מיד למזער את הנזק. גם הוא וגם שר ההגנה שלו ניסו להסיח את הדעת מתוכן הגילויים באמצעות התקפה אישית מרה על גולדברג. שר ההגנה, בעצמו פרשן טלוויזיה לשעבר, תיאר את גולדברג כ"מישהו המכנה את עצמו 'עיתונאי'", "כזבן", "מפיץ בדיות".
ראשי הביון האמריקאי, שבמקרה הוזמנו השבוע לשימוע בסנאט, חזרו ונמנעו מלהשיב על שאלות חוקרניות, בייחוד מצד דמוקרטים בוועדת הביון. תלויה ועומדת השאלה אם משרד המשפטים ואם האף.בי.איי יתחילו חקירה, או הליכים פליליים. הדעת נותנת שלא, אבל הלחץ עשוי לגדול בימים הבאים.
השאלה היא כמובן של ביטחון לאומי. מה הביא את הנבחרת הבכירה לנהל שיחת ערב מלחמה על יישומון מסחרי, שמשרד ההגנה עצמו הזהיר את רבבות עובדיו מפני השימוש בו? וכיצד הוזמן עיתונאי מבלי שאיש הבחין? כפי שאמר גולדברג, הוא שמח שהיועץ לביטחון לאומי לא הזמין בטעות סוכן רוסי, או סיני, או איראני, או תימני.
אחד מחברי הקבוצה האקסקלוסיבית הזו היה איש הנדל"ן והקריפטו סטיב וויטקוף, משכין השלום המדופלם. בזמן חילופי הסודות הכמוסים על סיגנל, וויטקוף היה במוסקבה כדי לדון בשלום באוקראינה. הוא אמנם מאמין מושבע ברצונו הטוב של ולדימיר פוטין ובכנותו, אבל חזקה על פוטין ששירותי הביטחון שלו צותתו אפילו לפעימות לבו של וויטקוף, קל וחומר לשיחות הסיגנל שלו.
מה אנחנו למדים מכל זה על התנהלותו של ממשל טראמפ? קודם כול, שיש בו הרבה יותר מדי אנשים יהירים וקלי דעת, שמחמת חוסר ניסיונם וחוסר זהירותם הם מועדים לתקלות, כאלה ואחרות.
"הטפילים" האירופיים
אבל אנחנו למדים דברים נוספים, במישרין ובעקיפין. הטקסט שפרסם גולדברג כולל הערות מרחיקות לכת של סגן הנשיא ג'יי.די.ואנס על אירופה. נראה שהוא חולק, או לפחות חלק, על עצם הפעולה האמריקאית נגד החות'ים. הוא רצה לעכב אותה בחודש. הוא אמר דברים, שספק אם היה מעז לחזור עליהם באוזני טראמפ: "אינני בטוח שהנשיא מבחין עד כמה אין זה מתיישב עם המסר שלו על אירופה עכשיו".
"המסר שלו על אירופה" הוא זה שעל האירופים לשלם את הוצאות ביטחונם מכיסיהם. מאחר שהאירופים הם הנשכרים העיקריים מן הפעולה נגד החות'ים, עליהם נופלת חובת המימון. 45% מסחר החוץ של אירופה עוברים במצרי באב אל מנדב בדרך אל תעלת סואץ ואל הים התיכון. לעומת זאת, רק 3% מן הסחר של ארה"ב עוברים בנתיב השיט הזה.
להלן ואנס מוסיף מלים קשות בגנות האירופים. "טפילים" (freeloaders), הוא קורא להם, "פאתטיים". ואנס ידוע באיבה ובבוז כלפי בעלות בריתה של ארה"ב באירופה. הוא אמר באחרונה בוועידה רבת משתתפים במינכן שהאירופים הם האויבים הגרועים ביותר של עצמם והם מדכאים את חופש הדיבור. הנוכחים קפאו על מושביהם.
יש לאירופים סיבה לחרדה עמוקה מן הראיות הנוספות, שמסרים אנטי־אירופיים קיצוניים חוזרים ונשמעים בהתייעצויותיו של טראמפ על מדיניות חוץ. גם ישראלים רשאים לתהות על צורת המחשבה של סגן הנשיא ועל העצות שהוא משיא לבוס. ואנס אינו תופס את החות'ים ואת הסכנה הנשקפת מצדם על חופש השיט בים סוף, כאיום אסטרטגי על אמריקה ועל העולם החופשי. הוא מתעניין רק בכסף שההתערבות עולה ומצפה שהנשכרים ממנה יממנו אותה. הא דיבר שם על האירופים, אבל מותר לנחש שישראל לא הייתה רחוקה מדעתו.
מדיניות החוץ של טראמפ טבועה בחותם אישיותו וגחמותיו. הוא המחליט היחיד, והוא מטה אוזן לעצות רק על פי החשק, לא על פי הצורך. נראה שהוא האציל על אחדים מבכיריו את הזכות לייעץ לו בעניין החות'ים. הוא שיחק גולף בפלורידה כאשר הרי ס. טרומן הזניקה את מטוסיה לשמי תימן. נראה שהוא לא ביקש את עצתם על עצם ההתקפה, אלא אולי על פרטיה. זה היה יום שבת, ונראה שלא היה לאיש חשק ללכת אל הבור, או אל מקבילו האמריקאי.
בנסיבות האלה התנהלה שיחת הפתאים עלי סיגנל. אם שיחות דוגמתה הן מעשה שגרה בבור, בנוכחות הנשיא או בהיעדרו, לידידי ארה"ב ולבעלי בריתה יש סיבה לא מבוטלת לחרדה.
