"מה זאת אומרת, אין לך דעות?״, אמר לי המפיק מעברו השני של הקו, ״אז תחשוב על משהו, תמיד יש דעה על משהו״. זו התפיסה הרווחת במדינתנו כבר כמה שנים, שלכל אחד יש דעה, על הכל, כל הזמן.
כרגע אני בתקופת צינון, אבל כבר שנים שאני עושה את זה, נודד בין אולפנים בערוצים השונים, מביע דעות על כל מה שאפשר ומחכה לקצור תשלום בשוטף 60. זה נקרא להיות ״פאנליסט״ – מקצוע שכמו הסטייליסט והיוטיובר הומצא במאה ה־21 – ואפשר לומר שגם אני כזה. את ההוכחות ניתן למצוא בכל מיני תוכניות בוקר או ערב, בערוצים השונים. האמת היא שזו תקופת פריחה לפאנליסטים באשר הם. כבר כמה שנים טובות – עוד לפני 7 באוקטובר אבל ביתר שאת אחרי – שהקונספט של הטלוויזיה הישראלית זה אולפנים פתוחים סביב השעון ופרצופים של אנשים עם משימה אחת: לדבר, לא משנה על מה, איך ולמה, פשוט לדבר, להמשיך לנוע, לירות מילים, להפריש דעות, על כל דבר.
אין באמת בן אדם כזה שיש לו מה להגיד גם על רון דרמר, גם על תקיפת משלוחי הנשק של איראן לחיזבאללה, גם על זה שהפסיקו ללמד את תורת האבולוציה בבתי הספר, גם על האייפון 16 החדש, גם על המופע בפארק של נועה קירל וגם על יכולותיו על המגרש של מנור סולומון והמעבר האפשרי לפרמיירליג. אין באמת אדם שמתמחה בכל כך הרבה דברים. אבל בתור פאנליסט אתה מוכרח להתנהל כאילו יש לך מושג בכל ולפתח את המיומנות והיכולת להיראות כאילו אתה יודע על מה אתה מדבר, גם אם אין לך מושג בנושא המדובר.
מה שהופך פאנליסט בינוני לפאנליסט מבריק הוא היכולת שלו לתעתע בצופה ולגרום לו להאמין שמי שמבצבץ מולו במסך יודע על מה הוא מדבר. תוכניות האולפנים בטלוויזיה הן קרקס, ואתה, בתור פאנליסט, חלק מהמופע. ובקרקס הזה פאנליסט משול ללוליין. אתה צריך ללכת על חבל בגובה רב ולא ליפול. הנפילה תתרחש אם תיתפס לרגע מהרהר במשהו, מגומגם או בלתי נכון לתקיפת פאנליסט אחר על מאתיים קמ״ש. על הפאנליסט להיות דרוך כל הזמן לפטפט במהירות גבוהה ובנחישות כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר.
המציאות שמחוץ לאולפנים היא שונה, והאמת שאם מישהו ישאל אותי בצהריים לגבי נושא שדיברתי עליו בבוקר בטלוויזיה, יש סיכוי שאגיד את ההפך הגמור. דעותיי בשעות השידור בתוכניות בוקר שונות מדעותיי בשעות פרה־פריים אחה״צ. יש לומר גם שככל שמשלמים לי יותר אני מגיע עם מגוון דעות רחב יותר ונחרצות יותר. פאנליסט הוא סוג של נערת ליווי רק בתחום האינטלקטואלי לכאורה, וכמו כל נערת ליווי יש פיצ׳רים אקסטרה אבל הם עולים יותר, אתה צריך להוסיף.
לפעמים אני חוזר מיום פטפוטים באולפנים, ואני נכנס הביתה ורואה את הילדים שלי ואני חושב לעצמי במרירות שבגללם אני צריך למצוא עמדה ודעה על הכל כדי שיהיה לי כסף לשלם על חוגי הקפוארה שלהם והכניסות לג׳ימבורי. אני עושה את זה בשבילם. אז כדאי מאוד שכשאני אהיה זקן, הם יטפלו בי היטב, כי אני מקריב בשבילם המון. חסר להם שהם לא יבואו איתי לקופת חולים לעשות בדיקות דם פעם בשבוע, וחסר להם שלא יענו לטלפון כשאתקשר להתלונן על כאבי הגב וקוצר הנשימה. בגללם אני לא סותם את הפה מבוקר ועד ערב.
כבר זמן מה שאני חוכך בדעתי אם להקים ארגון פאנליסטים שישמור על זכויות הפאנליסטים. חשבתי לקרוא לו ״תנו לדעת לחיות״. זה יהיה ארגון רציני, ובארגון הזה אנחנו נעשה הסכמים קיבוציים מול ערוצי התקשורת השונים ונדאג להטבות לפאנליסטים, כמו למשל שכל פאנליסט יהיה זכאי גם לכוס שתייה חמה וגם לכוס שתייה קרה סביב השולחן באולפן. לא ניתן שירמסו אותנו ויגידו לנו שצריך רק כוס אחת. חוץ מזה נעגן בחוזים הגדלת תשלומים בעיתות חירום ובאירועים אקטואליים כבדי משקל כמו למשל פיטורי ראש שב״כ ככה במפתיע על הבוקר, אירוע שמאלץ אותנו לפטפט הרבה יותר.
אני רוצה גם לארגן הנחות לקניית בגדים ייצוגיים ברשתות האופנה הגדולות ואפילו לסבסד ריטריטים של ויפאסנה לפאנליסט השחוק, שמרגיש שהוא כבר לא יכול והוא מוכרח איזה רגע קטן פשוט לשבת ולשתוק. ואם יעשו לנו בעיות, אנחנו ננקוט צעדים חמורים ואפילו, אם נצטרך, נפעיל את נשק יום הדין ונשתוק. כן, כן, שמעתם נכון, אנחנו נשתוק ולא נגיד שום דבר. נראה אתכם מחזיקים ערוצי תקשורת כשאנחנו נצא לשביתת שתיקה. אנחנו לא רוצים להגיע לשם, אבל אם צריך אנחנו נעשה את זה – נסתום את הפה ולא תשמעו מאיתנו מילה. ראו הוזהרתם.
