צילום:
ספורט 5
לוחם מוערך (Getty) | צילום:
ספורט 5
המספר המצמרר, שישה מיליון נרצחים, מקבע את העם היהודי בזיכרון ההיסטורי כקורבן לפשעים המתועבים שחוללו הנאצים ועוזריהם. יחד עם זאת, לא בכדי אנו מציינים בשמו של יום הזיכרון לשואה את המילה "גבורה", שכן היא חלק נפרד מהסיפור היהודי במלחמת העולם השנייה. אחת הדמויות שמדגימות זאת היטב, היא דמותו של דב ברל "ברני" רוס.
כמה מהישראלים, ובפרט חובבי הספורט שבהם, יודעים שאחד מתוך מיליון וחצי הלוחמים היהודים שנאבקו בגרמניה הנאצית ושותפותיה, היה אלוף עולם באגרוף? מי שהיה ידוע לציבור בשם ברני רוס, היה לגיבור מלחמה יהודי-אמריקאי, שבחר להתנדב לשורות המרינס ושירת כלוחם באזור דרום האוקיינוס השקט.
מי שהפך במהלך חייו למתחרה מוביל בזירה ולוחם קרבי מן המניין, קיבל את האופי הפייטרי שלו מבטן ומלידה. רוס, שנולד בניו יורק בשנת 1909, הגיע ממשפחה בה האב היה מהגר מבלארוס שעסק בחקר התלמוד ונאלץ להימלט מארץ מולדתו בעקבות פוגרום, אותו כמעט ולא שרד. משפחתו של רוס הבן עברה בהמשך לשיקגו וחייו של מי שעתיד היה להפוך לספורטאי על, נכנסו למערבולת בלתי נגמרת. איזידור "איצ`יק" רוזופסקי (אביו של ברני) נרצח במהלך ניסיון שוד במכולת שלו ובעקבות כך אשתו עברה התמוטטות עצבים. הילדים הצעירים במשפחה הועברו לבתי יתומים וכך נותר דב לבדו, כשהוא בן 14 בלבד.
"ברני רוס היה לוחם במלוא מובן המילה, הרבה לפני שהוא עלה על מדים", סיפר סמנכ"ל המידע וההדרכה של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה ע"ש הנשיא חיים הרצוג, אסף אפרתי, "ברני זנח את הדת והחל להסתובב עם עבריינים מקומיים, כשלתקופה אף עבד תחת הפושע המפורסם אל קאפונה. רוס ראה איך המשפחה שלו מתפרקת ורצה לעשות כל מה שהוא יכול, כדי לאחד אותם מחדש. הוא הבין שכרטיס היציאה שלו מעולם הפשע יהיה האיגרוף".
כחלק מהבחירה שלו להגיע הכי רחוק שאפשר, החליט להחליף את השם שניתן לו בלידתו – דוב רוסופסקי ולאמץ את הכינוי "ברני רוס". הבחירה לשנות את השם הייתה נהוגה בקרב יהודים באותה תקופה, שכן אימוץ שם אמריקאי היווה דרך מקובלת להיטמע בחברה. בתקופה שבה בגרמניה החלה לצמוח האידיאולוגיה הנאצית, רוס הפך עצמו לסמל של יהדות גאה, כזו שמרימה ראש ולא חוששת ממאבק.
גיבור (Getty) | צילום:
ספורט 5
בגיל 20 נכנס המתאגרף היהודי לסבב המקצועני וארבע שנים לאחר מכן הצליח להגיע לפסגת הענף. בזכות הניצחון על טוני קנצונרי, זכה רוס בתואר הכפול של אלוף העולם במשקל קל ובמשקל בינוני. בהמשך דרכו, רוס קטף את תואר אלוף העולם למשקל בינוני בשנית וכאשר החליט לפרוש ב-1938 חתם את הקריירה כשהוא מעולם לא הוכרע בנוקאאוט.
מזירת האגרוף, לזירת הקרב
ברני רוס השאיר מאחור את קריירת האגרוף שלו כשהוא עוד לא בן 30, אבל היצר הלוחמני שלו הועמד למבחן רק כמה שנים לאחר מכן. בשנת 1942 ההתקפה היפנית על פרל הארבור הובילה את ארה"ב להיכנס למלחמת העולם השנייה ורוס החליט שהוא לא מתכוון לעמוד מנגד. לאחר שהתגייס למרינס, שובץ ליחידה שנשלחה לגוודלקנל, אי קטן באזור איי שלמה ובתרחיש שמתאים לתסריט הוליוודי, רוס הוכיח את רוח הקרב המדהימה שלו, גם על מדים.
בליל ה-20 בנובמבר 1942, רוס ושלושה מחבריו לצוות נקלעו למארב של כוחות מיוחדים מצבא יפן. רוס וכל חבריו נפצעו, אך המתאגרף לשעבר היה היחיד שהיה עוד מסוגל להשיב מלחמה. תוך שהוא מגלה תושייה יוצאת דופן, רוס אסף את כל הרימונים והתחמושת שהחזיקו חבריו, תפס מחסה בתוך בור ונאבק מול כ-25 חיילים יפנים במשך כל הלילה. עם עלות השחר, בדיוק כמו בזירת האגרוף, רוס נותר האחרון שעמד על רגליו. שניים מחבריו של רוס לא שרדו.
כשחברו הפצוע של רוס שנותר בחיים, שאל אותו: "למה בכלל הגעת לכאן, לחזית? למה לא יכולת להיות כמו ספורטאי צמרת אחרים שהתגייסו, אבל נשארו בארה"ב", רוס ענה לו: "אתה יודע, אבא שלי היה דתי, תלמיד חכם. הוא תמיד אמר לי: `ברל׳ה, להילחם זה לא עסק ליהודים. היהודים צריכים רק ללמוד תורה`. וזה מה שרציתי לעשות – להיות כמוהו, תלמיד חכם. ואז אבא נרצח. שודדים באו לחנות ופשוט ירו בו. ואז הבנתי שאבא טעה. הייתי חייב להוכיח לו שיהודים יודעים להחזיר מלחמה. נלחמתי בזירה 13 שנים. לחמתי ב-81 קרבות ובכולם נשארתי על הרגליים. מעולם לא חטפתי נוקאאוט. אף פעם לא סיימתי את הערב על הקרשים! ואתה יודע מה? אני לא מתכוון להתחיל עכשיו. קדימה, אתה בא איתי". אז הניף רוס את חברו, ששקל כמעט 50 ק"ג יותר ממנו, על שכמו וסחב אותו עד שהצליחו לחבור לכוח האמריקאי. כשהסיר את קסדתו גילה שנותרו בה עשרות סימנים של פגיעות כדורי האויב.
ההרואיות הפנומנלית של רוס זיכתה אותו בעיטור כוכב הכסף, אות המלחמה השלישי בחשיבותו בצבא האמריקני. בנוסף, רוס קיבל את הציון לשבח הנשיאותי וכאחד הלוחמים המפורסמים ביותר בצבא, גם זכה להיפגש עם נשיא ארה"ב דאז – פרנקלין רוזוולט. לאחר תקופת שיקום ארוכה חזר רוס לארה"ב ובגיל 57 נפטר בעיר ילדותו, שיקאגו, לאחר שהתמודד עם סרטן ראש צוואר.
מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה מציג סיפורים שלא סופרו עד היום כראוי, אודות כמיליון וחצי לוחמים ולוחמות יהודים שהתגייסו ללחימה בחזיתות שונות ברחבי העולם ובהמשך רבים מהם תרמו תרומה משמעותית להקמת המדינה וצה"ל. המוזיאון משמש גם כמרכז מידע שמציג בין השאר יצירות אומנות, מסמכים מקוריים מתקופת המלחמה ואנקדוטות מעניינות על הלוחמים היהודים, שעד היום לא היו לחלק מהזיכרון הקולקטיבי אודות העם היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה.
