יום העצמאות הוא הזדמנות להיווכח בכך שיותר מתמיד, החברה החרדית היא חלק בלתי נפרד מהמיינסטרים של התרבות הישראלית. כהמחשה לכך, שניים מהלהיטים הקולנועיים המקומיים היחידים של השנה האחרונה עוסקים בקהילה הזאת: “בחורים טובים 2", שזמין עתה ב־VOD לאחר שהשתווה להישגים של הפרק הראשון בסדרה וריסק קופות; ו"פינק ליידי", שעלה לאקרנים לפני כחודש וממלא אולמות.
“פינק ליידי" הוא מפגש פסגה של כמה מהתופעות הבולטות בתרבות הישראלית העכשווית, מעבר לעיסוק בעולם החרדי. כתבה אותו חרדית לשעבר, מינדי ארליך, קולנוענית צעירה, מוכשרת ומבטיחה, שנכון לעכשיו ידועה בעיקר כאחת הכוכבות של “חתונה ממבט ראשון" – אחת מתוכניות הריאליטי המצליחות ביותר של השנים האחרונות, אם לא המצליחה שבהן. מי שהביא את התסריט שלה אל הבד הוא ניר ברגמן, ש"כנפיים שבורות" שלו הפך אותו לפני כחצי יובל לאחד מנושאי הדגל של הגל החדש של הקולנוע הישראלי, ומאז הוא אחד מהבמאים הבולטים בזירה המקומית.
חיבורים בין כוחות כל כך שונים ודומיננטיים יכולים להוביל לתוצאות רנדומליות ולא קוהרנטיות במקרה הרע, או במקרה הטוב – לתוצאה מרתקת ויוצאת דופן. למרבה המזל, זה מה שקורה הפעם. “פינק ליידי" הוא אולי הסרט הישראלי הכי נועז אי פעם על החברה החרדית. הוא לוקח תת־ז'אנר שכבר נהיה נדוש ומעושה, ומשכיל לחדש ולהפתיע.
בדומה לתסריטאית ארליך, גם השחקנית הראשית כאן היא כוכבת עולה – נור פיבק, שפרצה ב"הברך" של נדב לפיד, זכתה בדוקאביב על סרט תיעודי שביימה, “הרף התחתון ביותר", וממשיכה לעשות חיל. כאן היא מגלמת צעירה חרדית המגלה שכנופיה סוחטת את בן זוגה, ולאחר מכן גם מגלה בגין מה – מתברר כי הוא הומוסקסואל בארון, המנהל קשרים מיניים עם גברים. בסיטואציה אחרת, הקשר הזה היה מאיים על חיי הנישואים שלהם ולא יותר מכך, אבל בחברה השמרנית שבה הם חיים, לנטיות המיניות של הגבר יכולות להיות השלכות חמורות בהרבה.
אם בסרטים קודמים על החברה החרדית היה בעיקר פולקלור ויידישקייט, פה הולכים על הקצה. התסריט לא מהסס לשבור עוד ועוד טבואים, ולראשונה אי פעם להראות לנו עלעול במגזין פורנו ואלימות מינית בתוך החברה החרדית. זה כנראה הסרט המקומי הראשון שמתרחש בקהילה הזאת ומחייב אזהרת טריגר. ראו הוזהרתם.
בידיים של במאי מיומן פחות, ייתכן ש"פינק ליידי" היה גולש למחוזות הסנסציה או הנצלנות, אבל ברגמן מקפיד שלא ליפול לשם. אף שהתסריט בהחלט מסביר למה ארליך ורבים שכמותה עזבו את החברה החרדית, הוא לא אנטי־חרדי, שלא לומר אנטישמי, כמו כמה סרטים ישראליים אחרים בנושא. עם זאת, הסרט גם לא מנסה למצוא חן בעיני כולם. קל היה לשער שכנהוג אצלנו, הוא ילך ויתקדם לקראת סוף פתוח ודו־משמעי שמשאיר את כולם מרוצים, אבל זה ממש לא מה שקורה.
מעבר לנור פיבק, הכוכב האמיתי של “פינק ליידי" הוא בעיניי הצלם שי גולדמן, שכבר צילם את הכוכבת העולה ב"הברך", והוא מהצלמים הבולטים בקולנוע הישראלי העכשווי, ולמעשה נכון יותר להגדיר אותו כמשורר קולנועי. כנהוג אצלו, הוא מיטיב להשתמש בתשוקה הגלויה והעצורה של הדמויות, בנופים של ירושלים, באור ובחשיכה, כדי ליצור רצף של דימויים יפהפיים.
הבימוי של ברגמן ותצוגות המשחק מלאות האופי מבטיחים ש"פינק ליידי" לא יהיה סתם מסמך חברתי נוקב או כתבת צבע חושפנית, אלא בראש ובראשונה סרט קולנוע.
בניגוד ל"פינק ליידי" הנועז, וכמצופה מסרט המשך, “בחורים טובים 2" נע על קרקע בטוחה יותר. בדומה לסרט הראשון בסדרה, גם הפעם ארז תדמור עמד מאחורי המצלמה, וגם הפעם העלילה עוסקת בשידוכים בחברה החרדית.
“בחורים טובים", כזכור, עקב אחר שידוך בין בחור אשכנזי ובחורה מזרחית (עמית רהב וליאנה עיון). הפעם, מי שניצב במרכז הוא מי שעזר לגיבורים להשתדך בסיבוב הקודם – ברוך, שוב בגילומו של מאור שוויצר. בסרט הזה, הוא דואג סוף כל סוף לעצמו, ויש לו הרבה דאגות. הבחור טוב הלב מוצא עצמו בקונפליקט בין שתי בחורות – את האחת מגלמת עומר נודלמן, בתפקידה הקולנועי הגדול הראשון, ואת השנייה ניב סולטן, שהיא לא אחרת מאשר זוגתו של השחקן במציאות.
כמו בסרט הקודם, ערכי ההפקה גבוהים מאוד – “בחורים טובים 2" הוא ההפך מחלטורה. סער מזרחי החליף את רואי רוט כצלם, וגם העבודה שלו קולנועית להפליא. הבימוי של ארז תדמור גם כן מיומן כרגיל.
מעבר לרעיון הנדוש של כור ההיתוך בין העדות, סדרת הסרטים הזאת מציגה גם מסר נדוש פחות בקולנוע הישראלי – סובלנות והכלה כלפי בעלי מוגבלויות. בסרט הקודם זה היה עיוורון, וכאן אלה מוגבלויות אחרות. הסרט מתמודד איתן בצורה יפה, עדינה ומעוררת השראה. כל הכבוד.
המעלה השנייה היא הבמה שניתנת כאן לתפקיד הפריצה של עומר נודלמן, ועוד איזו פריצה. אומנם זה תפקיד קטן מדי, אבל היא מגלה בו נוכחות קולנועית ופוטוגניות ברמה בינלאומית נדירה. הקסם שהיא מביאה למסך משתווה לאיכויות שמביאות אליו כוכבות כמו סידני סוויני ופלורנס פיו, ממש כך. אילולא החרם הגלובלי על ישראל, היינו אומרים שהיא חייבת לטוס בהקדם להוליווד ולמצוא לה את הסוכנות שתהפוך אותה לגל גדות הבאה. בינתיים, נסתפק בזה שתככב ב"בחורים טובים 3", שלבטח יגיע לאקרנים בשנים הקרובות.
הרי ביום העצמאות 2025 זה ברור מתמיד: החברה החרדית אולי יכולה בלי הקולנוע הישראלי, אבל הקולנוע הישראלי לא יכול בלי החברה החרדית.
אבנר שביט הוא מבקר הקולנוע של וואלה
