נפנופי החרבות בין שתי המעצמות הגרעיניות של תת היבשת ההודית עלולה להתפתח למלחמת ענק נוספת בעולם שמצוי גם כך במלחמה. בשעה שבפקיסטן חוזים כי צבא הודו יפתח במבצע צבאי בשטחה של פקיסטן ביממה הקרובה, בעולם נחפזים להבין כיצד יראה העימות, אם וכאשר יפרוץ.
כוחות שריון של צבא פקיסטן בדרך לגבול ההודי
הודו ופקיסטן, שתי מדינות שזכו לעצמאות מבריטניה בשנת 1947 לאחר פירוק הודו הבריטית, יצאו בעבר לכמה מלחמות והיו שרויות בתקופות ממושכות של לחימה בעצימות נמוכה בחבל קשמיר, הנמצא במחלוקת בין המדינות. אלא שמאז ששתי המדינות פיתחו והצטיידו בנשק גרעיני, הסכנה של התדרדרות לשימוש בנשק גרעיני הצליחה למנוע מלחמה כוללת בין המדינות.
כעת, לאחר פיגוע טרור שביצעה קבוצה אלסמיסטית באתר נופש בחבל קשמיר שבהודו, רוחות מלחמה שוב מנשבות בין ניו דלהי ואיסלמבאד כשבהודו מאשימים את הפקיסטנים בסיוע לטרור ונערכים למבצע עונשין צבאי. קשה לנחש כיצד תראה התגובה ההודית ולאן ההסלמה עלולה להגיע אך בפני ממשלתו של נרנדרה מודי עומדות כמה אפשרויות הנעות בין קמפיין בהפצצות מאסיבי על יעדי טרור בשטחה של פקיסטן לבין פלישה קקרעית שמטרתה לאלץ את איסלמבאד לפרק את הארגונים הפועלים בשטחה.
התמודדות במשקל כבד
גם הודו וגם פקיסטן מחזיקות צבאות גדולים, ממוכנים שמשלבים כוחות גדולים של חיילים בשירות סדיר עם טכנולוגיה מתקדמת שמוטמעת ברמות שונות ביחידות השונות. שתי המדינות ביצעו בעשור האחרון שדרוג משמעותי לכוחות הלוחמים והן מחזיקות ביתרונות וחסרונות יחסיים שונים.
מבחינת סדר גודל, הצבא ההודי מגמד את זה של פקיסטן. תקציב הביטחון ההודי גדול כמעט פי עשר מזה של השכנה ממערב ומספר החיילים הסדירים ומאגר המילואים שלה גדול פי שתיים מזה הפקיסטני. הודו נהנית מיתרון גם במספר הטנקים, הנגמ"שים והארטילריה והיא מחזיקה בצי ימי גדול שכולל שתי נושאות מטוסים, 14 משחתות וכוח נחתים שיכול לפעול הרחק מחופיה של המדינה.
באוויר הפער בין המדינות קטן בהרבה. חיל האוויר הפקיסטני מחזיק מאות מטוסי קרב, בהם עשרות מטוסי אף-16 מתוצרת ארצות הברית וכן מאות מטוסי קרב מתוצאת סין וצרפת. חיל האוויר הפקיסטני נחשב מאומן ובעל יכול מולו ניצב חיל האוויר ההודי עם מאות מטוסי סוחוי 30 מתוצרת רוסיה וכן מטוסי "רפאל" צרפתיים, שנחשבים למעולים. חיל האוויר ההודי נהנה ממערך תדלוק אווירי משמעותי יותר שמאפשר לה לתקוף עמוק בשטחה של פקיסטן. הודו מחזיקה גם צי גדול של מסוקי תקיפה אמריקניים מדגם אפאצ'י, שנועדו "לצוד" טנקים פקיסטניים במישורים הגדולים של חבל פונג'אב.
לא על הנייר
על אף המצב הברור שעולה מהנתונים היבשים של שני הצבאות, גורמים רבים שאינם מופיעים בסדרי הכוחות עשויים להיות אלו שיכריעו את הלחימה. דוגמה אחת, למשל, לפער בין היתרון ממנו נהנית הודו על הנייר למצב בשטח הוא סוגיית הארטילריה. בחמש השנים האחרונות הצטיידה פקיסטן במאות מערכות ארטילריה ניידות מתוצרת משותפת של התעשייה הצבאית הפקיסטנית וסין. מערכות אלו מצוידות במחשבי ירי חדישים והן ניידות ומתאימות גם ללוחמה בשטח הררי וקשה גישה. כך שבעוד שעל הנייר הודו נהנית מיתרון אדיר בקני ארטילריה, הצבא הפקיסטני מחזיק במערך נייד וחדיש בהרבה, כמו זה שהוכיח את עצמו בלחימה באוקראינה.
בנוסף, פקיסטן נהנית מאחד מארגוני המודיעין והביון הטובים ביותר בעולם. האיי.אס.איי, ארגון הביון הקיסטני, נמצא יחד עם ארגונים כמו המוסד והסי.איי.איי בראש ארגוני המודיעין העולמים וסוכנים של הארגון הצליחו בעבר לחדור לצבאות מערביים, למסדרונות השלטון בהודו ולארגוני הטרור האכזריים ביותר בעולם. מודיעין מוצלח מבעוד מועד יכול להוות עבור פקיסטן את ההבדל בין מכה קשה למשבר שניתן לנהל אותו.
עם זאת, פקיסטן סובלת מחסרונות ובעיות שלא מופיעים ברשימת המצאי של ציוד צבאי ובתקציב הביטחוני שלה. התקוממות בהיקף גדול מתרחשת בחלקים שונים של פקיסטן, במיוחד בחבל בלוצ'יסטאן במערב המדינה ובסמוך לגבול האפגני. איסלמבאד לא יכולה להרשות לעצמה להסית את כל כוחה הצבאי מאזורי המחלוקת לאורך זמן מחשש לשלמותה הפנימית. במקרה של סכסוך ארוך או רחב היקף, איסלמבאד עלולה למצוא את עצמה נלחמת עם יד אחת קשורה מאחורי גבה.
הקשר הישראלי
באופן היסטורי, ישראל והודו ניהלו יחסים קרים ומהוססים. גם לאחר חידושש היחסים הדיפלומטיים בשנות ה-90, ממשלות מפלגת הקונגרס היססו לשתף פעולה צבאית עם ישראל מסיבות של אידיאולוגיה וחשש מהמיעוט המוסלמי העצום במדינה. אך מאז עליית מפלגת הב.ג'י פי לשלטון, תחת הנהגתו של נרדרה מודי, היחס לישראל השתנה באופן משמעותי.
יחד עם מדינות אחרות, ישראל לקחה חלק משמעותי בתהליך השדרוג הבלתי פוסק שעובר הצבא ההודי לקראת מעבר לצבא של המאה ה-21. חיל האוויר ההודי עושה שימוש במל"טים ובחימושים משוטטים מתוצרת ישראל ומערכות מתוצרת ישראל משולבות בכלי נשק בהם עושה הצבא ההודי שימוש.
אך אולי העדות החזקה ביותר לשיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל והודו הוא הטמעת מערכת הנ"מ מתוצרת התעשייה האווירית "ברק 8" בחיל הים, חיל האוויר וצבא היבשה ההודי. הניסויים וייצור המערכת נעשה באמצעות חברת בת של התעשייה האווירית שפועלת בהודו והתוצאה היא שדרוג משמעותי ליכולת יירוט הטילים של המדינה. ההתמחות של ישראל בהתמודדות עם טילים מדגמים רוסיים התאימה היטב לצרכים ולאיומים על הודו.
האם השדרוגים הגדולים שעבר הצבא ההודי יספקו למקבלי ההחלטות בניו דלהי אפשרות טובה לתגובה, זריזה, מוחצת ומהירה נגד פקיסטן וארגוני הטרור היא שאלה שאין לה תשובה ברורה.
